כ־174 אלף נשים ילדו בארץ בשנה שעברה, כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בקובץ הנתונים של הלשכה אפשר למצוא המון מידע טכני: הגיל הממוצע שבו אנחנו יולדות בפעם הראשונה, מספר הילדים שכל אחת מאיתנו צפויה ללדת במהלך חייה, כמה מהאמהות שילדו השנה הן רווקות, כמה נשואות, מי מהן גרה בגפה ועוד ועוד. אף אחד מהנתונים האלה אינו מתייחס לחוויית הלידה, לאופן שבו היא משפיעה על דימוי הגוף הנשי ואולי המסקרן מכל - על ההשפעה הדרמטית שיש לתהליכי הפריון האלה על חיי המין שלנו.
בדיוק את הנושא הזה בדקה החוקרת ליטל ידיד, 33, בעבודת המחקר שלה לתואר שני בפסיכולוגיה במכללה האקדמית תל־אביב־יפו. ידיד עקבה לאורך זמן אחרי נשים שילדו וניסתה לפענח את השפעת החוויה שעברו בלידה על שביעות הרצון שלהן מחיי המין ועל התפקוד המיני שלהן.
התוצאות הפתיעו אותה: מתברר שהפן הטכני של הלידה, אף שהוא חשוב, אינו המכריע. נשים דיווחו כי החוויה שלהן הייתה חיובית או שלילית בגלל מגוון של גורמים, ובהם תחושת השליטה שלהן על תהליך הלידה, מידת האמפתיה והסיוע שחשו מבני הזוג, המידע שקיבלו מהצוות הרפואי ועוד. אלה השפיעו על חיי המין שלהן לאחר
אני זוכרת שצחקתי הרבה, בעיקר אחרי שקיבלתי אפידורל"
הלידה עוד יותר מהגורמים הגופניים האוביקטיבים, כמו משך הלידה, חתכים, תפרים וכאבים. היא הופתעה עוד יותר לגלות, שהשפעת החוויה הנפשית של נשים בלידה אינה מתפוגגת במהירות: "לא ציפיתי לראות שינויים פסיכולוגיים עמוקים כל כך לאורך זמן", אומרת ידיד. "גם כעבור שנה ויותר מיום הלידה, נשים היו עדיין תחת הרושם החיובי או השלילי של מה שעברו, וההתייחסות שלהן לגופן ולחיי המין שלהן הייתה בהתאם".
"המחקר נולד מתוך חוויית הלידה שלי", מודה ידיד, אם לתאומים בני שלוש וחצי. "כשילדתי הבנתי עד כמה בבתי היולדות כל הצוות מסביב מתייחס רק להיבטים הטכניים: האם כואב לי, מהי תדירות הצירים, הדופק, מצב האגן, הפתיחה. לא הייתה כל התייחסות לחוויה הסובייקטיבית, למטען שאיתו אני מגיעה כאישה, לצרכים הרגשיים שלי ולעבודה שאני עוברת באותה הזדמנות תהליך שהוא דרמטי לא רק מבחינה גופנית, אלא גם מבחינה פסיכולוגית".
מי היה איתך בלידה?
"בעלי, חמותי וחברה קרובה היו לצדי עד שלב הלידה הפעילה, שבו הועברתי לחדר ניתוח (זו המדיניות באסף הרופא בלידת תאומים, בגלל חשש מהיפוך של אחד העוברים). כך שבלידה ממש הייתי רק עם מיילדת שליוותה אותי מרגע שנכנסתי למחלקה".
מה היית עושה היום אחרת?
"לא הייתי משנה דבר. לפני הלידה קראתי הרבה בניסיון להתכונן, אבל הבנתי שאני לא יכולה לשלוט על מהלך הלידה ואני חייבת לשחרר. מה שהיה חשוב עבורי הייתה ההבנה הזו, שדברים יכולים לקרות אחרת מכפי שציפיתי ותכננתי. לכן, למרות השלב שבו העבירו אותי לחדר ניתוח - זו הייתה בשבילי חוויה מעצימה. אני זוכרת שצחקתי הרבה, בעיקר אחרי שקיבלתי אפידורל".
בבואה לחקור את הנושא, הופתעה ידיד לגלות שאין בנמצא כלים מחקריים ושאלונים מתאימים. מחקרים שנעשו בתחום בשנות ה־90 התמקדו, כצפוי, בהיבטים הטכניים והפיזיולוגיים של הלידה ולמרות שחלפו יותר מ־20 שנה, הגישה לא השתנתה. "במודל הרפואי", אומרת ידיד, "לא רואים את האישה. רואים את הגוף שלה, אבל מתברר שעיקר הדרמה מתרחשת בראש: נשים שמרגישות שליטה, מעודכנות, יודעות מה קורה להן וחשות תמיכה ואמפתיה מהסביבה יחוו את הלידה כאירוע שיש בו העצמה, הישג אישי והתרוממות רוח. להן יהיה דימוי גוף חיובי יותר לאחר מכן, ובאופן טבעי הן יחזרו לתפקוד מיני תקין ויהיו שבעות רצון מחיי המין שלהן.
"נשים שמרגישות מצוקה רגשית, חרדה, חוסר אונים והיעדר שליטה על מה שקורה להן במהלך הלידה, יחוו אירוע שיש בו פגיעה בערך העצמי, כעס, אכזבה, תחושת כישלון וכמובן – דימוי גוף שלילי לאחר מכן, תחושה של ירידת ערך עצמי וקושי גדול ליהנות בהמשך ממין".
התחושות שאת מתארת לא קשורות ישירות לשאלה אם הלידה הייתה תקינה, עברה ללא תקלות, העובר והאם בריאים וכו'?
"לא רק. התברר שיש השפעה עצומה לעירוב של גורמים סביבתיים ואישיותיים, שאינם קשורים בהכרח למה שקורה טכנית ורפואית בחדר הלידה. נשים שנזקקו להתערבות רפואית בלידה
אכן חוו קושי גדול יותר, אבל לגורמים כמו מידת המוכנות למה שעומד לקרות להן או רמת שביעות הרצון מהתמיכה של בני הזוג (או של מלווה אחר, דולה למשל) יש השפעה מכרעת על התפיסה העצמית שלהן אחרי הלידה, על היחס שיהיה להן לאחר מכן לגופן ומכאן לחיי המין שלהן".
במחקר של ידיד (בהדרכת ד"ר יונתן הנדלזלץ) השתתפו 382 נבדקות בנות 20 עד 40. יותר מ־90 אחוז מהן חוו היריון תקין, מצב היילוד היה תקין גם הוא. 75 אחוז מהמשתתפות ילדו בלידה וגינלית רגילה, וכולן ילדו בבית יולדות ולא בסידורי לידה ביתיים או אלטרנטיביים. 78 אחוז מהן לא נזקקו להתערבות לשם זירוז הלידה. הנבדקות דיווחו על חוויית הלידה הסובייקטיבית שלהן, על התפקוד המיני שלהן ועל שביעות הרצון שלהן מחיי המין – לאחר הלידה, כעבור שלושה חודשים וכעבור שנה.
התוצאות, כאמור, מפתיעות. ממחקרים קודמים עולה כי הירידה שחוות נשים בחשק המיני ובתדירות הפעילות המינית לאורך ההיריון (בעקבות שינויים הורמונליים, בחילות, עלייה במשקל, רגישות בשדיים, עייפות וחרדה) – משתנה לטובה בהדרגתיות ובתוך שנה מסתמנת חזרה לשגרה. אך הנבדקות של ידיד סיפרו סיפור אחר. כולן חוו מגוון רגשות במהלך הלידה, אבל הדגש החיובי או השלילי – הסובייקטיבי לחלוטין – המשיך לתת את אותותיו זמן רב. "בניגוד לספרות המחקרית הקיימת, הזמן שחלף לא משנה את התפקוד המיני של היולדת. מי שעברה חוויה שלילית מאוד מדווחת על ירידה והרעה כללית, פחות חשק, פחות עוררות, פחות אורגזמות ויותר כאב וחרדה בזמן קיום יחסי מין גם אחרי שנה".
הגוף מחלים, אבל הנפש לא?
"כנראה. אישה שהלידה הייתה עבורה חוויה קשה במיוחד, תפתח דימוי גוף שלילי, שעלול לגרום לה לא לרצות לחשוף את גופה, לחוש אי־נוחות וחוסר ביטחון בסיטואציות אינטימיות. ואם ההיריון שלה לא היה מתוכנן, הטראומה עלולה להתעצם, והיא תתקשה עוד יותר לחזור לתפקוד מיני".
האם סוג החוויה תלוי בגיל? ברמת ההשכלה? במוצא?
"לא מצאתי הבדלים מובהקים בין נשים משכבות שונות, אם כי נשים ממעמד חברתי נמוך יותר נוטות לשאול פחות שאלות, לדרוש פחות מידע, לתכנן פחות את מהלך הלידה שלהן ומוצאות את עצמן יותר במצב של חוסר אונים".
ומה לגבי תמיכת בן הזוג?
"מצאתי הבדלים גדולים ברמת שביעות הרצון מהתמיכה של בני הזוג. נשים בלידה שנייה או יותר ונשים מבוגרות יותר היו מצד אחד פחות מרוצות ממעורבות בני זוגן, ומצד שני היו יותר מרוצות מההתנהלות שלהן עצמן. הן הרגישו שהן מבינות יותר מה קורה, שהן יודעות מה הן מעדיפות ושהן מצליחות לבטא את הצרכים שלהן.
תחושת השליטה חשובה, אם לא קריטית, ליכולת לחזור לחיי מין תקינים. ככל שהיולדת יותר אסרטיבית, היא מסוגלת לקדם יותר בקלות את מה שנקרא 'תוכנית הלידה' שלה וכשהדברים מתרחשים כמו שהיא קיוותה, החוויה שלה חיובית ומובילה לדימוי גוף חיובי ושביעות רצון מיחסי מין.
"הפן הזה ניכר בקרב נשים דתיות ומסורתיות. אלה דיווחו פחות על הרעה בתפקוד המיני בעקבות הלידה, ולדעתי זה קשור לרף הציפיות שלהן – ככל שאישה מוכנה יותר לתרחישי הלידה, כך היא תקבל את הלידה בצורה טובה יותר, ותוכל לחזור מהר יותר לנהל חיי מין תקינים".
גם לאישיות היולדת יש השפעה על חוויית הלידה. "נשים נוירוטיות וחרדתיות, שנוטות למחשבות קטסטרופליות, הן בדרך כלל בעלות שיפוט עצמי שלילי ולכן חוויית הלידה שלהן שלילית יותר", אומרת ידיד. "לעומתן, נשים מוחצנות שנוטות לקבל בהבנה ובביטחון עצמי את השינויים בגופן – מודאגות פחות מכך שהלידה תפגע בקשר הזוגי והמיני שלהן".
מה יכול הצוות הרפואי ללמוד מהמחקר שלך?
"בראש ובראשונה להקשיב ליולדת, לשתף אותה, להסביר לה בכל שלב מה קורה ומה עתיד לקרות, להעניק לה תמיכה נפשית. מתברר שכל אלה חשובים לא פחות מכל התערבות רפואית במהלך הלידה".
רוצה חוויית לידה טובה
1. דאגי לליווי תומך ואוהד, קחי איתך לחדר הלידה אדם שנוח לך איתו ואת בוטחת בו: בן זוג, אמא, דולה, חברה. כל נוכחות תומכת תקל עלייך.
2. בקשי מהצוות הרפואי להסביר לך כל דבר שקורה בזמן הלידה: באיזה שלב את, מה הם מתכננים לעשות, מה האפשרויות שלך. אל תחששי להיות מעורבת ולקבל החלטות.
3. התכונני מראש. קראי, התייעצי, שוחחי. ככל שיהיה לך יותר ידע, תחושי יותר ביטחון עצמי ושליטה.
4. האמיני בעצמך. הזכירי לעצמך שאת עושה כמיטב יכולתך, ושאת לא יכולה לשלוט בכל מה שמתרחש בחדר הלידה ואפילו לא בגופך. אל תלקי את עצמך אם משהו משתבש.
5. נסי לשחרר. הביאי בחשבון שגם אם הכנת תוכנית לידה קפדנית, דברים עלולים להשתבש. יש אלף סיבות שבגללן הלידה עלולה להיראות אחרת לגמרי משאת דמיינת, אל תתייסרי אם דברים קרו אחרת משחשבת.
