שלושה אבות, שתי אמהות - וילד אחד שנדד בין משפחות ולא ידע מיהו

למחרת ברית המילה שלו מתה אמו, ומאותו רגע נראו חייו כמלודרמה סוחטת דמעות. יוחנן צפריר-רוז עבר תהפוכות רבות, וכעת הוא מכיר תודה למי שעזר לו לשרוד אותן

זהר אליה

|

09.08.17 | 03:34

יוחנן צפריר-רוז. "לא תמיד הרגשתי שאוהבים אותי. לפעמים הרגשתי שאין לי מקום" (צילום: אבי רוקח)
יוחנן צפריר-רוז. "לא תמיד הרגשתי שאוהבים אותי. לפעמים הרגשתי שאין לי מקום" (צילום: אבי רוקח)

קורות חייו המפותלים של יוחנן צפריר-רוז נשמעים כמו סרט מלודרמטי. סצנת הפתיחה הגיעה כבר למחרת ברית המילה שלו: אמו נפטרה. בהמשך התברר שאביו אינו מסוגל לגדל אותו. התינוק יצא מהבית, ועד גיל 18 נדד בין שלוש משפחות שונות.

 

>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

"כל השנים הייתי בקונפליקט זהות וחייתי בחוסר ודאות", הוא מספר. "לא ידעתי מי אני ואפילו איזה שם משפחה אני צריך לקחת לעצמי. לכל ההורים שגידלו אותי קראתי 'אבא' ו'אמא', אבל לא ידעתי למי אני נאמן באמת".

 

עם השנים פתר צפריר-רוז (29) את הפאזל של חייו וגיבש את זהותו. בימים אלה הוא מסיים תואר ראשון במכללת תל חי בחינוך מיוחד וגם סוגר מעגל באמצעות עבודה בארגון אור שלום, המטפל בילדים בסיכון - אותו ארגון שדאג לו למשפחות אומנה ולמלגות לימודים ותמך בו כל חייו. "מי כמוני מכיר ויכול להכיל את הדברים שעוברים על הילדים האלה", הוא אומר. "גם אני כמוהם הייתי מוגדר כילד בסיכון; עברתי את כל ההתמודדויות, ובעזרת אור שלום ומשפחות האומנה הגעתי למקום שבו אני עומד היום".

 

יוחנן עם אביו הביולוגי, דוד צפריר, שבא לבקר אותו במושב. "היה לו קשה לגדל אותי"
    יוחנן עם אביו הביולוגי, דוד צפריר, שבא לבקר אותו במושב. "היה לו קשה לגדל אותי"

     

    ידעתי שאני לא בן ביולוגי שלהם

     

    הוא נולד בהרצליה לנירה ולדוד צפריר ז"ל, מורה ומתרגם. לאחר מותה הפתאומי של האם הועבר לבת דודתה של אמו, שגרה גם היא בהרצליה, ובגיל שנה וחצי נמצאה עבורו משפחת אומנה במושב ניצני עוז שבשרון – משפחתם של גיתה ויעקב ז"ל חפץ, זוג מבוגר עם שישה ילדים בוגרים ונכדים, שהעניק לו חום, ערכים ואהבה. "הייתה לי שם ילדות מדהימה", הוא מספר. "הם היו משפחה שלי לכל דבר. ידעתי שאני לא בן ביולוגי שלהם, אבל לא חשבתי על זה כל כך. כל יום הייתי חוזר הביתה מהגן או מבית הספר ורץ לאמא שלי, והיא הייתה נותנת לי חיבוק וממתק. אחר כך הייתי רץ למשק, לחממות, רוכב על הסוסים והחמורים ומטייל".

     

    איפה היה אביך הביולוגי?

    "היה לו קשה לגדל אותי ואת האחים שלי. הוא היה בא לבקר אותי פעם בשבועיים ומביא קצת ממתקים. המשפחה הייתה מקבלת אותו מאוד יפה".

     

    "כשהודיעו לי שאני עובר למשפחה אחרת, היה לי מאוד קשה. כל לילה בכיתי. חשבתי שעשיתי משהו לא בסדר והרגשתי כמו שתיל שנתלש מהאדמה. לא היה לי ברור למה אני עוזב: מבחינתי, משפחת חפץ הייתה המשפחה שלי"

    מה אתה זוכר במיוחד?

    "את החגים, כשהאחים הגדולים שלי היו מגיעים עם הילדים שלהם, ואני הייתי מראה להם את המשק. אני זוכר גם הליכות ביום שישי עם מריצה, לקטוף שומר לסלט של ערב שבת, או סתם למכולת. גדלתי שם באושר אינסופי".

     

    אבל לאושר הזה היה סוף. יעקב חפץ קיבל אירוע מוחי, ואשתו הקדישה את כל זמנה לטיפול בו והתקשתה להתמודד עם הילד האנרגטי בן התשע שגדל פרא בין חיות המשק. "עשיתי בלגן", הוא מודה. "השתוללתי בבית הספר ובמושב. לא היה סוס שפחדתי לעלות עליו או מבוגר שחששתי ממנו. בראייה לאחור אני מבין שלא הייתה דמות שהגדירה לי משמעת, גבולות והתנהלות יומיומית. הייתי ילד שובב ופראי".

     

    הסיטואציה שנוצרה הציבה דילמה אמיתית בפני טלי חלף, העובדת הסוציאלית שליוותה את צפריר-רוז כמעט מרגע לידתו, וכיום מכהנת כסמנכ"לית באור שלום: למשפחה האומנת היה קושי להמשיך לגדל אותו, אבל היה ברור שניתוק ממנה יכאיב לו מאוד. בכל זאת, לבסוף הוחלט להעביר אותו.

     

    איך הגבת?

    "בהתחלה היה לי מאוד קשה. כל לילה בכיתי. חשבתי שעשיתי משהו לא בסדר והרגשתי כמו שתיל שנתלש מהאדמה. לא היה לי ברור למה אני עוזב: מבחינתי, משפחת חפץ הייתה המשפחה שלי. אבל לא באתי אליהם בטענות. לפני שעזבתי, הכינו לי ספר, וכל האחיינים הביאו לי מתנות. גם להם היה מאוד קשה, רק שהם לא הראו לי את זה כדי לא להכביד עליי".

     

    יוחנן עם דודתו הביולוגית (מימין) ועם אחד משני אחיו הביולוגיים. "כל ילד צריך בית חם"
      יוחנן עם דודתו הביולוגית (מימין) ועם אחד משני אחיו הביולוגיים. "כל ילד צריך בית חם"

       

      החברים הכי טובים

       

      התחנה הבאה שלו הייתה ביתם של טובה ואלקנה רוז מהרצליה, מעצבת גרפית וד"ר לאווירונאוטיקה שהסכימו לקבל ילד זר אחרי שכבר היו להם חמישה ילדים משלהם - הצעירה שבהם גדולה ממנו בשנה. "בהתחלה רבנו הרבה, כי רציתי את כל מה שהיה לה", מחייך צפריר-רוז. "אבל לימים נהיינו החברים הכי טובים. גם שאר האחים קיבלו אותי מאוד יפה. אחר הצהריים היינו משחקים יחד ויוצאים לטיולי אופניים, וזה היה משכיח ממני מחשבות".

       

      ובכל זאת, התהליך היה לא קל. המעברים הותירו אותו מבולבל וחצוי. הפערים הגדולים בין שתי המשפחות הוסיפו לקושי. "מחיים במושב עברתי לחיי עיר. ממשפחה ספרדית עברתי למשפחה אשכנזית, עם תרבות ותפיסת עולם שונה לחלוטין. המעבר היה מאוד קשה וקיצוני, ולקח לי הרבה זמן להתאקלם".

       

      מה לגבי הלימודים?

      "הגעתי למשפחת רוז עם עיכוב רציני. כבר הייתי בכיתה ד' ולא ידעתי קרוא וכתוב. בהתחלה זימנו את הוריי לבית הספר כל שלושה ימים. רצו להשעות אותי. גם הורים בשכונה רצו שאתרחק משם ואלך לפנימייה, אבל ההורים המדהימים שלי נלחמו בשיניים ועמדו מול כולם כמו מחסום שאי אפשר לעבור אותו. התחלתי לקחת את הלימודים ברצינות והדבקתי את הפערים".

       

      עם אביו הביולוגי, אחד מאחיו הביולוגיים ואחד מבני הדודים. "הייתי ילד שובב ופראי"
        עם אביו הביולוגי, אחד מאחיו הביולוגיים ואחד מבני הדודים. "הייתי ילד שובב ופראי"

         

        יכולתי לצאת עבריין

         

        כשהיה בן 18 התגרשו בני הזוג רוז, ומאז הוא גר לבדו. את שירותו הצבאי העביר בהנדסה קרבית והיה חייל חדור מוטיבציה שהשתתף בין השאר במבצע עופרת יצוקה. "לא ירדתי מהווסט, וכל הזמן הייתי עם יד על ההדק כדי להגן על החברים שלי", הוא מספר.

         

        לאחר השחרור סייע לו ארגון אור שלום במימון לימודים, בהכוונה ובייעוץ. בימים אלה הוא עובד בקייטנה של הארגון שבה משתתפים ילדים שבמהלך השנה נמצאים במשפחתונים, ואין להם בית להגיע אליו אפילו בחופשות. בשנים האחרונות חזר בתשובה. המטרה הנוכחית שלו היא למצוא זוגיות ולטפל בילדים עם קשיי התנהגות. יש לו ביטחון בכך שיצליח להבין מה מניע אותם וכיצד ניתן לעזור להם.

         

        "כל ילד צריך בית חם", הוא אומר. "אם אין לך קורת גג שאתה יכול לישון מתחתיה לבטח, ואם אין לך מקום שייתן מסגרת והכוונה - אתה ילד בסיכון. אני לא תמיד הרגשתי שאוהבים אותי. לפעמים הרגשתי שאין לי מקום, ושלא יודעים מי אני. כל ילד שיש לו אבא או אמא שלא יכולים להכיל אותו, ולכן הוא מגיע למשפחת אומנה, נמצא בקונפליקט. אני הבנתי רק בדיעבד שכל שלוש המשפחות שלי תרמו לי. יכולתי ליפול ולצאת עבריין, אבל התמיכה וההתעקשות של אנשי הארגון ושל בני המשפחות שלי עזרו לי להגיע למקום שבו אני עומד היום".

         

        כל השנים עמדת בקשר עם שלוש משפחות; לשלושה גברים קראת "אבא", ולשתי נשים "אמא". איך החלטת איזה שם משפחה לאמץ?

        "כמה שמות כבר אפשר? פעם זה מאוד שינה לי, במיוחד בגיל ההתבגרות שבו כל אדם מחפש זהות. תהיתי מי אני: יוחנן רוז, חפץ או צפריר? לא רציתי שהילדות שלי במושב תישכח, והייתי בחוסר ודאות. היום אני במקום אחר, אבל למרות שוויתרתי על שם משפחה אחד מבין השלושה, ברור לי שכל השלוש הן משפחות שלי לכל דבר".

         

        ______________________________________________________

         

        ארגון אור שלום מחפש בימים אלה משפחות אומנה ל- 35 ילדים ממקומות שונים ברחבי הארץ. משרד הרווחה תומך במשפחות האומנה ומעניק להן סיוע כספי על מנת שהאומנה לא תהפוך לנטל כלכלי, ועובדת סוציאלית מלווה את המשפחה ומסייעת בפתרון קשיים ודילמות. הארגון גם מקיים קבוצות העצמה להורים ולילדים קולטים וכן ערבי הרצאות, ימי עיון וימי כיף. עם קליטת הילד/ה במשפחה החדשה, זכאי אחד ההורים לחופשת לידה על פי חוק. משפחות המעוניינות לקבל פרטים נוספים, מוזמנות לפנות לאור שלום בטלפון: 03-5417000 או במייל omna@orr-shalom.co.il.

        ______________________________________________________

         

        אורלי זוהר-וקנין הגיעה למשפחת אומנה בנסיבות יוצאות דופן. הקליקו על התמונה:

         

        "אמי חוותה דיכאון קשה שהביא אותה למצב של חוסר תפקוד מוחלט". הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)
        "אמי חוותה דיכאון קשה שהביא אותה למצב של חוסר תפקוד מוחלט". הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד