נשים, רוצות שוויון זכויות? קודם
קחו את האוטו לטסט בעצמכן

איך זה שכל כך הרבה אמהות בווטסאפ הכיתתי לא יודעות לפתוח מסמך דוקס ולמה אין נשים בתור לטסט? שגית פסטמן, חוקרת מגדר, מזכירה שהשינוי האמיתי מתחיל אצלנו

שגית פסטמן

|

26.04.17 | 09:13

"כולן בחיי היום יום שלהן סוג של נשות על - משכילות, מעמד סוציו-אקונומי גבוה מהממוצע. חלקן מנהלות, אפילו בכירות, בנוסף להיותן אימהות פעילות, אז איך אפשר להסביר את חוסר הישע שלהן במלחמה נגד הגוגל דוקס?" (צילום: Shutterstock)
"כולן בחיי היום יום שלהן סוג של נשות על - משכילות, מעמד סוציו-אקונומי גבוה מהממוצע. חלקן מנהלות, אפילו בכירות, בנוסף להיותן אימהות פעילות, אז איך אפשר להסביר את חוסר הישע שלהן במלחמה נגד הגוגל דוקס?" (צילום: Shutterstock)

הנייד התחיל לצפצף בלי הפסקה. קבוצת הווטסאפ של הכיתה כמובן. לקח לי כמה שניות להבין מההתכתבויות ההיסטריות שהמורה שלחה מסמך גוגל דוקס, כדי שנשבץ את עצמנו בשעות ליום ההורים הקרב ובא.

 

"לא מצליחה לעדכן במייל. מישהי יכולה לשבץ אותי בארבע?", ביקשה אחת האימהות. מישהי אחרת הוסיפה: "אפשר לשים אותי ב-15:20?" ואחרת מיד אחריה: "אין לי גישה לקובץ. אפשר להיות אחרונה?"

 

לא מצליחות לעדכן

התלבטתי הרבה אם לכתוב את הדברים הבאים. בין השאר בגלל שאני יודעת שאני מתיישבת עכשיו בול על המשבצת של האמא הפלצנית והמצליפה, אבל בבקשה, רגע לפני שאתם שופטים אותי, תנו לי קצת קרדיט מעבר לזה.

 

ההודעות ממשיכות לזרום ואחת האימהות מנדבת את כישוריה הטכניים ומתחילה לשבץ את רוב האימהות בכיתה לפי בקשתן. היה לי מוזר להיות עדה לחוסר האונים הטכנולוגי הזה. באיזשהו שלב החלטתי לכתוב להן באופן מפורט איך לעדכן את המסמך בעצמן (כן, אני מודה באשמה. הייתי ונשארתי הילדה המעצבנת של הכיתה שממש חייבת להסביר לכולם מה לעשות). זה לא עזר. הן לא הסתדרו והמשיכו לבקש מאותה אמא לשבץ אותן. בדחיפות.

 

בנקודה הזו אני רוצה להגיד משהו על קבוצת הנשים הללו ולא מדובר בסתם מס שפתיים: הן כולן בחיי היום יום שלהן סוג של נשות על - משכילות, מעמד סוציו-אקונומי גבוה מהממוצע. חלקן מנהלות, אפילו בכירות, בנוסף להיותן אימהות פעילות, אז איך אפשר להסביר את חוסר הישע שלהן במלחמה נגד הגוגל דוקס?

 

 

הפמיניזם נגמר בטסט לאוטו (צילום: Shutterstock)
    הפמיניזם נגמר בטסט לאוטו(צילום: Shutterstock)

     

    השקר שבדימוי המחודש

    בהקשר הזה, אפשר להוסיף עוד שני דברים באחריות כמעט מלאה: הראשון, בשלוש קבוצות הוואטאפ של ילדיי רשומות אך ורק אימהות. זה לא מקרי. שנית, לתחושתי, אזלת היד שתיארתי במקרה הנ"ל לא הייתה מתרחשת בקבוצת וואטסאפ עתירת טוסטסטרון ושלישית, באופנים אלו ואחרים רוב הנשים - בראש ובראשונה אני – נוטות לדפוס הפעולה הזה וחבל.

     

    למה? כי אנחנו מנהלות לא פעם מאבקים פמיניסטיים שנראים לנו באותו רגע מהותיים (למשל, מתלהמות בפייסבוק על חתיכת דביל שפלט איזה שטות שוביניסטית), אבל עושות לעצמנו הנחה בדברים הלכאורה קטנים, כשלמעשה הם חשובים באותה מידה.

     

    גם אם מה שתיארתי בוואטסאפ הכיתתי נראה מינורי הוא לא. הוא מתאר חלק משגרת החיים של נשים רבות שנשבעות בפמיניזם שלהן, אבל לא פעם מזייפות בשוליים. ושתקום מי שאי פעם הטילה על בעלה לארגן לבד יום הולדת לבת הקטנה; שתזדהה מי שמדי שנה הולכת לבדה לעשות טסט לאוטו, כי אני אישית מעולם לא פגשתי שם אף אישה.

     

    אפשר לטעון כנגדי שלקחתי אנקדוטה וניפחתי אותה מעבר לכל פרופורציה אבל השטן נמצא בפרטים הקטנים ולדברים מעין אלה יש אפקט מצטבר שאסור להתכחש לו או לזלזל בו אלא להפך - להפנות את המבט פנימה ולבדוק את עצמנו.

     

    לפני כמעט 70 שנה כתבה דה בובואר ב'מין השני' על השקר שבדימוי המחודש שניתן לנשים כבעלות שוויון זכויות. הנשים 'המודרניות' לוקחות חלק בפרויקטים הגבריים, כמו עבודה וקריירה, אבל הגברים לא לוקחים (או לוקחים חלק מינורי) בפרויקט הנשי שמתמקד בטיפול במשפחה. השנים עפו, אבל עם יד על הלב, הדברים נכונים גם היום.

     

    וזהו, פרקתי מעל לבי את העול. עכשיו נשאר לי רק לקוות שהאימהות מהכיתה לא יעיפו אותי מהקבוצה. 

     

    • שגית פסטמן, נשואה + 3, גרה באור יהודה, דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, חוקרת את שוק ההון בתחום המגדר.

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד