הרבה סקנדינביה, קצת מרוקו: שילוב מפתיע בבית צחור בכפר יהושע

לא פעם אנחנו נשאלים איך אפשר לעצב בית סקנדינבי בישראל, והתשובה היא: זה לא באמת אפשרי, מבלי שהתוצאה תיראה מלאכותית. אנחנו במזרח התיכון, יש לנו אדריכלות אחרת ואור שונה, וגם הרגלי חיים אחרים. אבל זה לא אומר שאי אפשר לאמץ משהו מתפישות העולם, הערכים והמורשת הצפוניים, כפי שעשתה מעצבת הפנים טלי יריב בביתה שבכפר יהושע בעמק יזרעאל.

יריב מתגוררת במושב עם בעלה, בן המקום, וילדיהם (בן 15 ובת 10) מזה שמונה שנים וחצי, מהן שבע שנים בבית הסוכנות המקורי שעמד באותה חלקה. המגרש, שבעבר נחשב כמשק עזר, משתרע על פני 700 מטרים רבועים, ועליו בנו בני הזוג את ביתם החדש – שתי קומות בשטח של 250 מטרים רבועים.

לתכנון ביתה הפרטי הגיעה יריב אחרי שנים רבות של עבודה במשרדי אדריכלים שהתמחו בווילות. למרות ניסיונה המקצועי, היא מעידה בחיוך כי "לא קל להיות הלקוחה, האדריכלית והמפקחת של הבית הפרטי שלך". בהגשה לרשויות הרישוי היא נעזרה באדריכלית, אך את התכנון כולו - אדריכלות ועיצוב פנים - עשתה בעצמה. "ידענו מה אנחנו רוצים", היא אומרת, "בית שיתאים לנו ויראה נעים ומרווח, אבל לא ינקר עיניים; וגם שיהיה פתוח לסביבה ולמושב".

בית המשפחה הראשון היה בית סוכנות. במקומו, על אותה חלקה, בנו את ביתם החדש

הבית החדש הניצב באותה חלקה(צילום: אביעד ברנס)

הבית מורכב משתי קוביות בעלות חזיתות שטוחות וחלקות, ובין השתיים מקשרת תיבה קטנה ושקועה ממישורי החזית הקדמית והאחורית. הקירות החיצוניים צבועים לבן ואינם מטויחים, כמקובל, בטיח חוץ. כל החלונות, הקטנים יחסית למסה הלבנה, מוסגרו בפרופיל בלגי צבוע באפור בהיר.

שביל בטון מוחלק מוביל אל מבואה חיצונית, מוגבהת על דק עץ. המבואה הפנימית בהירה, שטופת אור טבעי. חזית אחת שלה היא ויטרינת הכניסה, ומולה ויטרינה נוספת הפונה אל הגינה האחורית. המבואה חוצה את הקומה לשניים - אזור ציבורי מימין ואזור פרטי משמאל. הרצפה מכוסה בפרקט אלון מולבן והקירות לבנים ונקיים מקישוטים. לצד הכניסה מוסווית דלתו של ארון למעילים ונעליים. לצד הוויטרינה ספסל מרוקאי מעץ מגולף.

הרגשת הניקיון (צורני וחומרי) ניכרת גם בשאר חלקי הבית. ליריב היה עיקרון מנחה: "הכל בילט-אין, לבן, קצת כמו קיר. שיהיה נייטרלי, שנוכל לחיות איתו לתמיד, ושישמש כרקע לדברים שאפשר לשנות במשך השנים".

המטבח ופינת האוכל הם מרכז הבית

מימין למבואה - החלק הציבורי, ובמרכזו המטבח. "פינת האוכל והמטבח", אומרת יריב, "נתפשים בעינינו כיחידה אחת, והם מרכז הבית. הם מחוברים לחצר ויש ביניהם זרימה ותנועה. אנחנו תמיד נמצאים כאן - בין פנים לחוץ - אוכלים, מבלים ומארחים".

המטבח ופינת האוכל פונים אל החצר(צילום: אביעד ברנס)

לאורך קיר המטבח משטח עבודה שבסופו אזור מוסתר, ובו מעין מזווה עם ארונות גבוהים. בנישה מולם עומד המקרר, נגיש ונוח, אך נחבא מן העין. במרכז החלל - אי גדול שמשמש כאזור עבודה ואחסון נוסף, ומולו ארון עם דלת ויטרינה מזכוכית. המטבח לבן, ורק תוספות עדינות של אלון מולבן, בגוון הפרקט, משתלבות בו כחומר משני במשטח האי, בארונות המזווה ובחיפוי הפנימי של ארון הוויטרינה, המתפקד כאלמנט דקורטיבי ומחייה את החלל הנקי. גם אביזרי המטבח הגלויים לעין עשויים מחומרים טבעיים ורובם בגוון עץ בהיר.

המטבח ופינת האוכל מתחברים אל החוץ באמצעות חלון ויטרינה גדול, שפותח את שתי פאות הקובייה אל חצר גדולה. החלון גם מגדיר היכן מסתיים המטבח ומתחילה פינת האוכל. שולחן מעץ אלון בהיר הוא אחד הרהיטים היחידים שנקנו לרגל המעבר לכאן; כיסאות לא מצאו בני הבית במחיר הגיוני, ולכן החליטו להסתפק בשרפרפי עץ בסיסיים של איקאה. "לא רצינו משהו טרנדי או מוכר ואיקוני", אומרת יריב. "השרפרפים פשוטים וקלילים ויש לנו עוד ערימה ענקית של כאלה במחסן".

בחצר האחורית מחליף דק עץ את פרקט האלון. הדק עוטף את שתי החזיתות הפונות לחצר ומתחבר לכניסה. מעבר לדק מדשאה, ובקצה שלה עצים ותיקים המגדרים את גבול המגרש.

דק העץ עוטף את החזיתות הפונות לגינה. משמאל המטבח ופינת האוכל. מימין הסלון (צילום: אביעד ברנס)

הסלון, הקטן יחסית למקובל בבתים פרטיים, נמצא בחלקו השני והמוצנע יותר של החלל הציבורי, והוא תחום ברהיטים. על קיר אחד ארון גדול מאלון מולבן (היחידי בבית שאינו לבן), הממוקם בתוך נישה ומתקבל כקיר חומרי חמים, המנוגד לקירות הלבנים העירומים מסביבו. בהמשך הקיר נישה נוספת ובה חלון גדול הפונה לגינה צדדית, ולאורכו מדף-ספסל מאלון, שעליו כריות בהירות. את הפינה המשפחתית משלימים ספה וכורסה מרופדות בלבן ואפור, כיסא נדנדה ישן ושולחנות קטנים מעץ בהיר.

הבית כהמשך החיים

כמעט כל הרהיטים שימשו את המשפחה גם בביתה הקודם. "אני משתדלת שהבית יהיה המשך של החיים", אומרת יריב, "לא זורקים הכל ומתחילים מחדש. זה קשור לאותנטיות ולמי שאתה. בגיל 40 פלוס, לאנשים יש כבר חפצים שמשקפים אותם ואת הבחירות שלהם".

הבחירות של בני הזוג מדודות, וזה מן הסתם קשור באופיים. "אני לא אוהבת דברים שאין בהם צורך", מסבירה יריב. "זה גורם לי עומס רגשי. כל מה שיש כאן זה מה שבאמת צריך או מה שמאוד יפה בעיניי. אני  אוהבת אמנות ולומדת אמנות, אבל קשה לי להתייחס לאמנות בתור קישוט לבית. הקישוטים היחידים שתלויים על הקירות הם מזכרות שקיבלנו, דברים עם ערך רגשי, וכל השאר הם דברים שימושיים, שהופכים להיות דקורטיביים". כאלו הם למשל, ארון הוויטרינה בנישה שבמטבח, או שולחן עתיק שעומד בנישה ייעודית בין המטבח לסלון.

לצד גרם המדרגות ניצב פסנתר ותחת המדרגות מוסתר מחסן קטן(צילום: אביעד ברנס)

באזור הפרטי של קומת הכניסה יש שירותי אורחים וחדר עבודה עם כניסה נפרדת. בהמשך לסלון, קיר מדרגות אלכסוני עטוף בפאנלים מעץ צבוע לבן, ולצדו פסנתר, שעליו מנגנת הבת. דלת נסתרת בקיר מובילה למחסן ביתי קטן, מתחת לגרם המדרגות. המדרכים עשויים אלון בגוון הפרקט, וגם בקומה העליונה, הפרטית, נשמרות באדיקות החומריות והצבעוניות.

בקומה העליונה חדר כביסה מיוחד

בקומה העליונה חדרי ילדים, פינת משחק, יחידת ההורים, חדר עבודה נוסף וחדר כביסה. מסדרון פתוח מקשר בין אזור הילדים, בקובייה הצפונית של הבית, ליחידת ההורים, שפונה לדרום. בקיר המסדרון שקועים שלושה חלונות ספינה עגולים ולאורכו ארון בחצי גובה. פריטי הנגרות הקבועים בקומה, כמו המשקופים ודלתות הארונות, צבועים באפור בהיר.

המסדרון בקומה השנייה וחדר העבודה ממנו נשקפת החצר האחורית(צילום: אביעד ברנס)

במרכז הקומה פינת משחק פתוחה, עם חלון גדול ומתחתיו ארון-ספסל. פריטי המשחק בפינה - בית בובות ופינת מטבח - הם מעשה ידיו של סב המשפחה. ממול נמצא חדר העבודה שצופה אל הגינה האחורית, ובו שולחן פינתי גדול, על רגלי חמור מעץ. חדרי הילדים, הזהים בגודלם, ממוקמים משני צדיו של חדר רחצה משותף. בחדרים ארון קיר ושולחן כתיבה. הצבתם בתוך נישות ייעודיות מעניקה מראה מסודר ומשאירה את המרכז פנוי.

השימוש בנישות לארון ופינת כתיבה מותיר את מרכז חדר הילדים חופשי(צילום: אביעד ברנס)

בקצה השני של המסדרון, לפני יחידת ההורים, חדר כביסה ברמת גימור גבוהה, כבכל חלקי הבית. ניכר כי בתכנונו הושקעה מחשבה רבה. יש כאן ארון עם תשע מגירות, אחת עבור אבקת כביסה בתפזורת, והשאר עבור סוגי הכביסה השונים. המכונות עומדות על מדף בגובה נוח, ותחתיהן ספסל נשלף שעליו שמים את סלי הכביסה. למעלה ארון אחסון גדול, ובקצה החדר דלת למרפסת שירות.

חדר הכביסה תוכנן בקפידה: המכונות בגובה נוח, ספסל העץ נשלף לטובת סלי הכביסה ושידת מגירות משמשת למיון סוגי הכביסה השונים(צילום: אביעד ברנס)

יחידת ההורים מתפרשת על פני כל קוביית המבנה הדרומית. אזור השינה מרווח, בהיר ומואר, בזכות שני חלונות גדולים הפונים אל הגינה. במרכז החדר מיטה על דרגש עץ פשוט ומשני צדיה שידות לבנות תלויות על הקיר, ובהתאמה אליהן - מנורות קריאה שנתלו מהתקרה ומכוסות אהילים סרוגים. בקיר שבגב המיטה שתי נישות קטנות, המיועדות לחפצים אישיים. בפינת החדר מדף עץ עם מגירות, המשמש כשידת איפור. שרפרף עץ ומראות עגולות שיובאו ממרוקו, מוסיפים נגיעות מחוספסות של חומר וצבע לחלל הלבן.

נוף גם בחדר הרחצה של ההורים(צילום: אביעד ברנס)

בין אזור השינה לאזור הרחצה מקשר חדר ארונות פתוח. בחדר הרחצה מצוי החומר היחידי הלא-טבעי בבית, והוא רצפת גרניט-פורצלן באפור דמוי בטון, המשתלבת עם רצפת כפיסי עץ ואריחים לבנים פשוטים, שמחפים את האזורים הרטובים. שאר החדר צבוע לבן. האמבטיה ממוקמת מתחת לחלון גדול. מתחת לחלון שני עומד ספסל עץ מרוקאי. הספסל, זהה לזה שבמבואת הכניסה, ושני סלי כביסה מנצרים, מכניסים לחדר הלבן חמימות.

בין סקנדינביה למרוקו: שילוב מפתיע

יריב שילבה השפעות סקנדיביות עם פריטים ממרוקו – בעיקר פריטי עץ מעט מחוספסים וכלי חרס מעוטרים. זהו שילוב מפתיע בין שני סגנונות שונים כביכול, שבאחרונה זיהו את התאמתם גם מותגי עיצוב סקנדינביים, ששילבו אותם בקולקציות שלהם. הסגנון המרוקאי המעוטר אמנם מחוספס יותר ואקזוטי, אך הוא חולק עם העיצוב הצפוני את הפשטות ואת עבודת היד. "אני אוהבת את החיבור הזה", אומרת יריב. "זה נותן משהו יותר אישי ומזרח תיכוני על הרקע הלבן". בתחילת הקיץ ישכירו בני הזוג את ביתם וייסעו לשהות של שנתיים בחו"ל, בעקבות עבודתו של בן הזוג.

תוכנית קומת הקרקע(תוכנית: טלי יריב)

תוכנית הקומה הראשונה(תוכנית: טלי יריב)

• קבלן: אייל אופק
• חלונות: ש. סמואל עבודות ברזל בלגי
• וילונות: דקורום
• פריטים מרוקאיים: מרקש, קיבוץ הגושרים
  

-----------------------------------------------------------------------

לחצו על התמונה לעוד בית צחור שלא נופל למלכודת הכפור:

בית צחור, כולל דלת הכניסה. לחצו לכתבה המלאה (צילום: עמית גרון)