"כן, המפקדת אמא": הורים, תפסיקו להשתמש במושג סמכות הורית

הילדים שלנו הם לא חיילים ואנחנו לא במשטר צבאי. רינת לפידות מציעה שתי שיטות חדשות לגרום לילדים לבצע את מה שאתם מבקשים, בלי פקודות ואיומים

רינת לפידות פורסם: 19.02.17 08:41
אמרתם משהו והילד לא התייצב מיד לביצוע הפקודה? חמוד מאוד! (צילום: Shutterstock)
אמרתם משהו והילד לא התייצב מיד לביצוע הפקודה? חמוד מאוד! (צילום: Shutterstock)

לקראת ערב אתם מסיימים בילוי נפלא ונעים בגן המשחקים ורוצים לחזור הביתה לארוחת ערב ומקלחות וממהרים להמשך המטלות שלכם אחרי שהם ישנים. "נועה, הולכים, קדימה, רדי מהמגלשה. אנחנו ממהרים". באופן מפתיע - נועה לא מפסיקה את המשחק עם עידו ונשארת על המגלשה.


אופס - איפה הסמכות ההורית פה? אמרתם משהו והילדה לא התייצבה מיד וביצעה את מה שביקשתם. מסקנה מתבקשת, אתם הורים ללא סמכות. בעיה! אז זהו, שלא. אין פה באמת בעיה ואני מציעה לבדוק מחדש את הרעיון המסתתר מאחורי צמד המילים המרשים ובעל הרייטינג הגבוה הזה: "סמכות הורית".

 


playground-1383133_640
 

למה ללכת? ממש כיף פה!

 

שני פליקים ולישון

בדמיונם של הורים רבים המונח "סמכות הורית" מתייחס ליכולת של הורים לגרום לילדים לעשות מה שאמרו. בשל היותנו מדינה בה רוב האזרחים לבשו מדים בשלב כלשהו בחיים, רצוי שהדבר יעשה "תוך 30 שניות, זוז". יש לנו פעמים רבות ציפיות מופרכות, לפיהן הילדים יפסיקו מיד לעשות את הדבר שהם נהנים ממנו כל כך ויעשו משהו לא כיפי בעליל, כמו ללכת הביתה, להתקלח או הגרוע מכל - לצחצח שיניים. איזו סיבה יש להם לעשות את זה? הם צריכים להפסיק משהו שהם נהנים ממנו. חשבו עד כמה קשה לנו להפסיק לאכול עוגה / לצפות בסדרה שאנחנו אוהבים / לבדוק מה חדש בפייסבוק / לקום מהמיטה בבוקר - כל אחד ומה שגורם לו הנאה.

 

כאמור, המונח "סמכות הורית" זוכה לרייטינג גבוה ובעקבותיו הרוח הכללית הנושבת בארץ היא - ההורים של היום הם הורים ללא סמכות והילדים של היום מפונקים במיוחד. כלומר, כולם לא בסדר - גם ההורים וגם הילדים. יש מי שנהנה להוסיף גם את המורים, שגם הם כמובן אשמים, והנה יצרנו חברה מלאת תסכולים ומירמורים. המחמירים יתרפקו באהבה על העבר, בו אם ילדים לא ביצעו במהירות את מה שההורים אמרו, הם זכו לקבל מכה או שתיים ומיד "התיישרו". לא ניכנס כאן לדיון בנושא שימוש באלימות לצורך חינוך, רק אומר בקצרה: מזל שזה כבר לא חוקי.

 

בואו נפתח מילון

כדי להבין מה טומן בחובו הביטוי המעורפל "סמכות הורית", אני מזמינה אתכם לפתוח מילון. בשל טוב לבי, אני חוסכת לכם את המאמץ. הנה ההגדרה, כפי שמצאתי אצל אבן שושן:

 

סמכות: "אוטוריטה, מומחיות שאפשר לסמוך עליה". הופה, הנה אבן שושן היקר נחלץ לעזרתנו - פה נמצא המפתח, "מי שאפשר לסמוך עליו" זה הסוד, כי סמכות הורית, היא לא סמכות צבאית. היא לא דורשת התייצבות מיידית ומלאה לכל פקודה; היא לא אמורה להיות מלווה בעונשים והיא לא נשענת על כוח גלוי או סמוי. היא נשענת על האפשרות לסמוך, כלומר, על אמון. אם כך, כדאי שלא נשתמש בכלל בביטוי המבלבל "סמכות הורית", כי ניתן לראות שהוא לא מתאים למערכות יחסים קרובות. בדומה להליך הגישור, בו אנחנו עמלים על מנת לבנות יחסי אמון בין הצדדים על מנת לייצר שיתוף פעולה והסכמות, גם בהורות, עלינו לעמול על מנת לבנות אמון. במקום לבדוק האם אנחנו הורים סמכותיים או לא, נשאל את עצמנו: האם בנינו מערכת של אמון עם הילדים? האם הילדים שלנו יכולים לסמוך עלינו?

 

אז, איך אפשר לבנות אמון ולגרום לילדים לסמוך עלינו? הילדים יסמכו עלינו כאשר הם ידעו בוודאות שני דברים:


א. אנחנו ההורים תמיד-תמיד רוצים בטובתם. תמיד.
ב. כאשר אנחנו אומרים משהו, אנחנו מתכוונים אליו.


ראיתם? זה באמת לא צבא כאן יש כאן שני חלקים ולא שלושה. הטור הנוכחי יתייחס לחלק הראשון. בטור הבא נעסוק בחלק השני. יש למה לצפות.

 

טובת הילדים

כאשר אנחנו אומרים שהילדים יודעים שההורים רוצים בטובתם, הכוונה היא, שילדים קמים בבוקר, מתנהלים במשך היום וישנים בלילה עם הידיעה הברורה שההחלטות של ההורים, הבקשות, הפעולות וכל מה שמתרחש בחייהם, תומך ברצון של ההורים שהם יגדלו בסביבה בטוחה, מצמיחה, בריאה ותומכת. זאת אומרת, אנחנו רוצים שהם ישכבו לישון, כיוון שבגיל שלהם חשובות 8-10-12 שעות שינה להתפתחות התקינה. אנחנו רוצים שהם ישבו בכיסא הבטיחות באוטו, כי אם לא הם עלולים להיפגע. אנחנו מבקשים שיצחצחו שיניים, על מנת להימנע מחורים ומכאבים. אנחנו רוצים שיאכלו אוכל בריא, על מנת לחזק את מערכת החיסון שלהם ועוד ועוד.

 

כל הפעולות הללו אמנם פחות נעימות לילדים, אבל אנחנו יודעים בוודאות שהן לטובתם. כאשר אנחנו יודעים בוודאות מהי הסיבה שבעטייה הפעולות הללו טובות עבורם, נוכל גם להסביר אותן. נכון שילד בן שנתיים שרוצה עוגת שוקולד במקום ארוחת צהרים, לא באמת מבין את ההשלכה הבריאותית, אבל אנחנו כן מבינים ואנחנו בטוחים בכך ולכן אנחנו יכולים לומר את זה בביטחון ולייצר אצלו ביטחון. חשוב לשים לב - אם אנחנו לא חושבים שעוגת שוקולד במקום ארוחת צהריים זה מזיק, אין סיבה שנאמר לילדים שהם לא יכולים לקבל עוגת שוקולד. אנחנו באמת צריכים להאמין בתוצאה, אחרת לא נצליח לייצר אמון.


אז שימו לב, לפני שאתם מבקשים מהילד לעשות משהו, חשוב שתדעו מה הסיבה שאתם מבקשים. אם הסיבה ברורה, תוכלו להסביר אותה בקלות. זה לא אומר שהם יבינו בקלות וגם לא במהירות, אבל כאן נחלצת לעזרתנו העקביות. אם כך, מצוידים בסבלנות ובהבנה שחינוך לוקח זמן, נזכור שהילדים לא יתייצבו מיד לכל פקודה שלנו ושיש סיכוי סביר שהם ימשיכו לנסות להתחמק מצחצוח שיניים. במקביל, אם אין לנו סיבה שבגללה אנחנו מבקשים מהילדים לעשות או לא לעשות משהו, לא נבקש מהם. זה בדיוק ההבדל בין מערכות יחסים קרובות לבין מערכות מבוססות סמכות. בצבא המפקד יכול להגיד משהו "כי הוא אמר". בהורות, זה לא יכול וגם לא צריך לעבוד. אנחנו באמת רוצים בטובת הילדים, אז למה שלא נסביר להם את זה?


איך נדע מתי הבקשות שלנו לא עונות על הקריטריון של טובת הילדים? יש כמה רמזים. הנה דוגמה לשלושה:


א. הבקשה שלנו נובעת מהחשש מ"מה יגידו".


ב. אנחנו פוחדים או דואגים מעתיד מעורפל כלשהו - אנחנו לא באמת יודעים מה יקרה בעתיד, אז כדאי להתכונן אליו, אבל לזכור שהכל פתוח.


ג. רצון לנוחות יתר שלנו. אני לא אומרת שאין לנו זכות לנוחות, אבל, צריך לזכור שאנחנו המבוגרים כאן. אנחנו מצוידים בכלי חשיבה וניתוח, ביכולת לבנות לו"ז ולעמוד בו, ביכולת לדחות סיפוקים ועוד. הילדים עדיין לא.


אם אנחנו מבקשים בקשות שהסיבה שלהן היא אחת משלושת אלו, הילדים מקבלים את ההרגשה שאנחנו לא באמת רוצים בטובתם ולכן הם לא יכולים לסמוך עלינו ולשתף איתנו פעולה.

 

לפני סיום, חשוב לשים לב שהעובדה שאנחנו רוצים בטובת הילד, אינה מכוונת לכך שאנחנו נהיה "לטובתו" אם הוא עשה משהו לא ראוי או שנתעלם מהסביבה רק על מנת שלילד יהיה טוב. אם הילד פעל בניגוד לערכים שלנו או לכללים המקובלים, אנחנו בהחלט צריכים להצביע על כך - הרי זה לא מתנגש בכך שאנחנו רוצים בטובתו. אם הערכים שלנו ראויים, זה ברור שלטובתו כדאי לו לאמץ אותם. אם הוא פוגע באחרים או בסביבה, זה יהיה לטובתנו ללמוד התנהגות מכבדת יותר.

 

לסיכום, אני מציעה להפנות את הזרקור מסמכות ל"לסמוך", להפוך את הציפיות למציאותיות ולהתמקד בבניית אמון עם הילדים. זה הבסיס לכל מערכת יחסים טובה.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מגשרת משפחתית. בעלת MA בחינוך מאוניברסיטת חיפה. לאחר שנים בהם ראיתי את הקסמים המתרחשים סביב שולחן הגישור, הבנתי שהדרך הטובה ביותר היא להנחיל את עקרונות הגישור לכמה שיותר אנשים, על מנת שילמדו לנהל את מערכות היחסים הקרובות בצורה מיטבית. לכן, אני מדריכה הורים, מורים, ארגונים וקבוצות בכלי הגישור ומלמדת לייצר הסכמות, לפתור מחלוקות ולהגדיל שיתופי פעולה במשפחה ובחברה.