עיצוב משנה חיים
מירי בלבול, מנהלת בית הספר "סקולה" ללימודי הום סטיילינג ועיצוב, מעידה שהיוזמה החברתית הראשונה שלה נולדה עוד
בשירותה הצבאי: "נהגתי לארגן קבוצות של חיילים וחיילות שהיו מנקים, צובעים ומאבזרים דירות של אנשים מעוטי יכולת. אני הייתי אחראית על הטאצ'ים הקטנים: על הווילון שמוסיף תחושה ביתית או על אגרטל הפרחים. אז עוד לא הבנתי שמה שאני עושה זה בעצם סטיילינג. כשהשתחררתי ופתחתי את 'סקולה' החלטתי לחבר בין האהבה שלי לנתינה לבין עולם העיצוב".
מה זה אומר בפועל?
"כל מי שלומד אצלי לוקח חלק בפרויקט קהילתי. יש לעשייה הזו אפקט מדהים ומתגלגל, עם בוגרים שממשיכים את העשייה גם בתום הלימודים והופכים אותה למשהו גדול יותר.
"ההתחלה הייתה פרויקט שיזמתי במהלך מבצע צוק איתן ונקרא 'צו שמונה למעצבות'. הוא התחיל בשאיפה לעצב ארבעה חדרים לחיילים, שיחזרו מעזה וימצאו חדר חדש ומשופץ. פרסמתי מודעה בפייסבוק כדי לשתף פעולה עם עוד מעצבות, ושטף התגובות שקיבלתי הוביל לכך שהגענו לחידושם של 120 חדרים. בפרויקט השתתפו יותר מ־200 מעצבות וגויסו יותר משלושה וחצי מיליון שקלים בתרומות. שיפצנו גם עשרה בתים מהיסוד, כולל טיפול בכל המערכות, אינסטלציה, חיפויים, החלפת מטבח ועוד.
"אני תמיד אומרת שהשאיפה שלי היא שהעיצוב יגיע לכולם, גם לאותם אנשים שעבורם הוא נחשב לפריבילגיה. עיצוב יכול לשנות חיים. חקוק בזיכרוני מקרה של בחורה צעירה שרק לאחר שיפוץ הבית שלה הגיעה להחלטה להביא ילד לעולם בהפריה. בתנאים שבהם היא גרה קודם היא לא יכלה לחשוב על זה, והשיפוץ הכניס את החיים שלה למסלול נורמלי".
איך את מחליטה לאילו פרויקטים להירתם?
"רובם מגיעים אליי, ולצערי אני נאלצת לדחות רבות מהפניות. אני חולמת שיהיה איזה גוף שייתן לי גב לעשות עוד ועוד פרויקטים. כיום כבר מכירים את העשייה שלי ויש חברות כמו טמבור ופלורליס שתמיד נמצאות שם בשבילי. זה נותן הרבה שקט וכוח להמשיך הלאה. אנחנו עומדים לפני פרויקט של עיצוב הוסטל לנערות מהמגזר הערבי. בנוסף, בעקבות השריפות בצפון לקחנו על עצמנו לשפץ ולשדרג את החדרים של לוחמי האש בתחנות הכיבוי".
המספרה כדלת כניסה
שעה שעיצוב פנים הוא תחום שנלמד באקדמיה ומשתלב לא פעם בחשיבה חברתית, לכל מה שקשור לעולם הביוטי יש תדמית שטחית במיוחד. והנה, עמותת "החצר הנשית" החליטה לרתום דווקא את העולם הזה לצורך קידום של נערות וצעירות המתמודדות עם מצבי סיכון.
"אנחנו מפעילים מספרה שנותנת לצעירות הללו שירותים ללא תשלום", מספרת לירון אזולאי, מנכ"לית שותפה בעמותה שהוקמה בשנת 2003. "הן יכולות להגיע למספרה ולהסתפר כשהן רוצות, אבל המספרה גם משמשת כמעין דלת כניסה ל'חצר', שדרכה הן יכולות להגיע אלינו ללא תיוג. בימים שהמספרה פועלת יש הרבה אקשן בחצר. המקום מבוסס על התפיסה שאנחנו צריכים להיות כמה שיותר רלוונטיים עבור הנערות האלה ולהגיע אליהן מהמקומות שמעניינים אותן ומדברים אליהן".
המודל הייחודי של עמותת החצר הנשית מאפשר לה קשר מיוחד עם הצעירות ומסייע לה לתת מענה לצרכים המיידיים שלהן, אבל גם לעזור להן לבנות את עתידן. "יוזמה נוספת שאנחנו מפעילים היא בוטיק אופנה שהוקם לפני כחמש שנים כעסק חברתי", מספרת אזולאי. "זו חנות של בגדים בשוק הפשפשים, שמעצבי אופנה
איך הנערות מגיעות אליכם?
"החצר הנשית היא בראש ובראשונה מרכז בתוך הקהילה, מקום בטוח להיות בו שאפשר לבוא אליו גם בלי איזו סיבה מוגדרת. בהתאם, הרבה פעמים הן שומעות עלינו מפה לאוזן ולפעמים גם מופנות דרך מרכזי הרווחה. המספרה היא מעין שיטת 'איתור הפוך'. הן יכולות להגיע להסתפר בכלל בלי לדעת שיש משהו מעבר לזה, ורק אחר כך לגלות את כל מה שהחצר יכולה לתת. הגישה היא ללכת בקצב שלהן ולתת להן להיעזר בנו באופן שהן בוחרות".
וזה עובד?
"בהחלט. המודל הזה מאפשר לצעירות ולנערות לבנות יחסי אמון ולא לבוא ממקום של חשדנות. המימד הלא פורמלי מאפשר לנו לקדם איתן תהליכים מתוך יחסים של קִרבה. גם המספרה וגם הבוטיק מהווים מקומות שקל לנערות להתחבר אליהם. אף אחת לא רוצה להתעסק בקשיים ובבעיות שלה כל הזמן, אבל החיבורים האלה מאפשרים להן לחלום ולתכנן את העתיד שלהן ולא רק להתעסק בקושי".
נושא שכיף להתגייס אליו
בזאר המעצבים "מתלבשות על זה", שפועל זה 14 שנה, זוכה לפופולריות רבה ולאינספור מבקרים וקונים. מטרתם של הקונים היא לא פעם למצוא בגדי מעצבים בזול, אבל מטרת הבזאר עצמו חשובה הרבה יותר: מימון פעילותו של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב.
איך נוצר הקשר עם המעצבים?
"אנחנו פונים למעצבים ושואלים מה ביכולתם לתרום לאירוע. יש מעצבים רבים שאנחנו משתפים איתם פעולה במשך שנים וכבר מכירים את פעילותנו. כל מעצב תורם לבזאר מה שביכולתו. חלקם תורמים פריטים מעונות קודמות, חלקם מקולקציות עכשוויות, ויש מעצבים שאפילו יוצרים קולקציות מיוחדות עבור היריד".
נשמע כמו אופרציה רצינית.
"בהחלט. היום כבר מדובר באירוע בסדר גודל של מאות מתנדבים: מרמת האיסוף, ההקמה והארגון ועד לעבודות כמו תמחור ומיתוג הפריטים. זה בהחלט מלהיב לראות את ההתפתחות של הבזאר והצמיחה שלו. האירוע תמיד נערך באמצע דצמבר, בשיא החורף, וההתגייסות עבורו היא משהו שמחמם את הלב בעונה הקרה ביותר בשנה".
מקום לקרוא לו בית
עבור רוב האנשים המילה "בית" מייצגת סביבה נעימה, יפה ומחבקת. אבל לילדים ונערים שהעבירו את רוב חייהם בפנימיות, המילה הזו נותרת עמומה. "לעצב מכל הלב" היא יוזמה שנולדה בשאיפה להעביר את משמעותה של המילה הזו גם עבור מי שלא זכו להרגיש אותה באופן טבעי.
איריס מושלי, בעלים ומנכ"לית של קבוצת "בית ונוי" והיזמית של "לעצב מכל הלב", פנתה למוטי וינטר, יו"ר עמותת "ילדים בסיכוי", והביעה רצון להירתם לפרויקט עיצובי. לדבריה, היא לא חשבה שיצמח מהפנייה פרויקט גדול כל כך. "הוא סיפר לי על 31 דירות של נערים ונערות לפני צבא או בצבא, שחיו שנים רבות בפנימייה. החזון שלי היה ברור, ידעתי שאלו אנשים צעירים שמעולם לא ידעו בית אמיתי, ושהדירות שבהן הם מתגוררים לא משדרות את התחושה הזו. חשבתי שיהיה נכון לעצב להם דירות חמימות וביתיות שישנו להם את התפיסה וישמשו גם את הנערים הבאים שיגורו בהן".
ואיך הפרויקט קרם עור וגידים?
"פרסמתי ניוזלטר לכל קהילת העיצוב הענפה שאני בקשר איתה וכתבתי שאני מחפשת מעצבים לפרויקט. ההיענות הייתה מדהימה. בחרנו 31 מעצבות לעיצוב הדירות, וחברת טמבור לקחה חסות על כל מה שקשור בצבע. חברות תרמו לנו רהיטים, שטיחים וציוד, ובעלי מקצוע רבים פינו מזמנם ובאו. כל מי שהתגייס לפרויקט ראה את החשיבות הנעלה שלו ונוצרה קארמה מדהימה. אני תמיד אומרת שאנשים רוצים ומוכנים לתת אבל לא תמיד יודעים איך. בפרויקט הזה אנשים תרמו מהמקום שלהם, נתינה מלאה ואמיתית".
מה מצב הפרויקט היום?
"אני מקווה שבחודשים הקרובים נסיים לשפץ את כל הדירות ונעשה השקה חגיגית. באמת מדובר במשהו מרגש. נגענו בחייהם של 186 אנשים צעירים, שבפעם הראשונה לומדים מהם יופי ואסתטיקה, מה זה אומר לגור במקום שנראה טוב ומרגיש כמו בית. מה שיפה זה שהנערים האלו היו שותפים לכל התהליך, כך שבאמת מדובר במקום שהם סוף סוף יוכלו לקרוא לו בית".
עיצוב, אופנה וקורין גדעון: החודש במגזין Gostyle:
