בני הזוג, באמצע שנות ה־30 לחייהם, רכשו את דירת הקבלן הממוקמת בקומה העליונה של בניין חדש ביישוב שוהם בלי לערוך שינויים בשלב הבנייה. את כל השינויים והשדרוגים ערכו השניים בעזרת המעצבת לאחר קבלת המפתח הנכסף. "הם קיבלו את הבית כמו שהקבלן בנה אותו, ואז ערכנו את כל השינויים – שברנו אמבטיות, החלפנו את המדרגות המקוריות המשעממות, החלפנו את כל המטבח וכך הלאה, ממש שינוי מאלף ועד תו של העיצוב המקורי", מפרטת בן־ארי.
לזוג ארבע בנות בגילאים שונים, והיה להם חשוב שלכל אחת תהיה פינה משלה התואמת את אופייה ואת תחומי העניין שלה. "לבעלת הבית, שמצטיינת בטעם משובח והייתה מעורבת מאוד בפרויקט, היה חשוב שלכל חדר ולכל חלל יהיה טוויסט משלו", אומרת בן־ארי. "למשל, חדר בנות עם קיר בריקים או עם רהיטים מברזל שחור, שנדיר למצוא בחדרי ילדים".
עמוס בטוב טעם
כמו פרויקטים אחרים שבהם בעלי בית מעורבים במיוחד, גם כאן מבוסס העיצוב על חפצים רבים שליקטו הדיירים הרבה לפני שפרקו את הארגזים. רהיטים גדולים נרכשו במיוחד לבית החדש, אך פריטים וחפצים קטנים יותר לוקטו במשך תקופה ארוכה לפני המעבר. "בזכות כל החפצים הבית נראה עמוס, אבל זה עומס בטוב טעם", קובעת המעצבת. "זה בית שמתאים מאוד למשפחה שגרה בו, ובניגוד לבתים אחרים – אי אפשר להחליף אותם בדיירים אחרים, הבית הוא לגמרי הם".
הפנטהאוז המואר משתרע על פני 160 מ"ר בשתי קומות ונהנה גם ממרפסת בשטח של 50 מ"ר המשמשת לאירוח ולבילוי. "בעלת הבית אלופה באירוח וזה ניכר גם בבית וגם במרפסת. כך למשל יש במרפסת פינת אוכל, פינת ישיבה לאונג'ית וגם שולחן נגרים צדדי ואותנטי המשמש כמזנון בארוחות רבות משתתפים", מספרת בן־ארי.
בקומה התחתונה נמצאים הסלון, המטבח, שירותי האורחים, ממ"ד המשמש חדר לבת הבכורה ויציאה למרפסת רחבת הידיים. המטבח, בצבע תכלת, מוקף בלא מעט חפצים ופיצ'פקעס שליקטו בעלי הבית במשך השנתיים שקדמו למעבר, ובהם מדפי מתכת משרדיים עמוסים בצנצנות, סלסילות מתכת, ספרי בישול ומגזינים, עציצים קטנים ופריטים וינטג'יים למראה כמו מטחנת בשר ישנה עם צבע מתקלף, משקל מטבח ועוד.
צלחות בשירותי האורחים
הסלון מתמצת את הקו האקלקטי של הבית, או כמו שבן־ארי מגדירה זאת: סגנון אקלקטי מודרני, תוצאה של ליקוט מגוון היוצר בסופו של דבר מראה הרמוני שכל פרטיו מתחברים יחד.
בשירותי האורחים המושקעים בא לידי ביטוי סימן ההיכר של בן־ארי, הדואגת לשלב כמעט בכל פרויקט שלה פריטים של מעצב־העל האיטלקי בעל הטאץ' ההומוריסטי פיירו פורנסטי. כאן בולטות הצלחות של המעצב על הקירות המחופים בקרמיקה בשחור ולבן. בשילוב אלמנטים נוספים, כמו משטח עץ חמים שעליו כיור בטון קר ואביזרים שונים בזהב, נוצר חדר מושקע ולא שגרתי.
גבס במראה בטון
אל הקומה העליונה מובילות מדרגות מעוצבות ודרמטיות העשויות מברזל שחור בשילוב עץ. כמו כל יתר עבודות הברזל בבית, גם הן יוצרו על ידי "רונן חג'ג' עבודות מתכת". האפקט של גרם המדרגות המיוחד מועצם על ידי לוחות גבס דמויי בטון שיוצרו בחברת "גבסולוגיה" ומחפים את הקיר שמאחוריו. "זה נראה כמו בטון, אבל עולה הרבה פחות וזה פתרון מדהים לקבלת מראה אורבני", מסבירה בן־ארי.
גרם המדרגות המדובר מוביל אל הקומה העליונה, שם נמצאים חדרי השינה של ההורים ושל שלוש בנות נוספות וכן חדרי הרחצה. חדר השינה של ההורים הוא בעצם חלל משותף לשינה ולרחצה. עבודת נגרות מדויקת הופכת את החדר לנקי ופונקציונלי, עם ארון בגדים רחב ידיים ומיטה מרופדת בגוונים רכים.
ברזל שחור בחדרי הבנות
חדרה של הבת האמצעית, שבן־ארי מגדירה "טום בוי", מעוצב בסגנון רחוק מאוד מזה של חדר בנות סטנדרטי. אין פה ולו סנטימטר ורוד או סגול, לא נצנצים ולא פרחים. קיר החדר מחופה במשושים גדולים בשחור־לבן הנראים כמו חלק מכדורגל ענקי. מהתקרה משתלשלת נדנדה המשמשת כשולחן צד.
מיטת ברזל שחורה ניצבת גם כאן, וגם המדפים מעל שולחן הכתיבה עשויים מאותו חומר. הפרקט, שולחן הכתיבה מעץ והחפצים מלאי ההומור על המדפים הם האלמנטים שמחממים את משחקי השחור־לבן המאפיינים את החדר.
חדר הילדים השלישי בבית, המשמש את שתי הבנות הצעירות, שונה לגמרי ויש בו אלמנטים ורודים ורכים, לצד נגיעות חספוס כמו קיר של בריקים בצבע לבן־אפרפר. משחק הצבעים בחדר הזה הוא בסקאלה של שחור, לבן, אפור וכמובן ורוד, אבל אין פה שימוש מופרז בוורוד, אלא נגיעות שלו בלבד: כיסאות איימס, טקסטיל, גוף תאורה ממתכת ורודה וחלק קטן מחפצי הנוי.
חדר הרחצה של הילדות בקומה העליונה הוא דוגמה נוספת לחוש העיצוב של המשפחה, עם אריחים בדוגמת FishBone בגוונים אפרפרים־תכלכלים, כיור בגודל כפול הניצב על שידת עץ ארוכה ואוסף של מראות שיוכל לשמש כמה ילדות במקביל, כך שהצרכים הפונקציונליים מתאחדים עם אלה הוויזואליים.
עוד עיצוב וסטייל וגם קורין גדעון, בגיליון החדש של Gostyle: