כן משחקים עם האוכל: למדו את הילדים לאכול כמו תינוקות בכל גיל
נכון, זה מלכלך ומבלגן ומסבך לכם את שעת הארוחה, אבל נועה דורון דוידסון טוענת שחשוב שהאוכל ישאר משהו כיפי עבור הילדים. כך היא מציעה לעשות זאת
ואז התינוק טועם את האוכל. מכאן יש שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה: הוא יורק הכל החוצה (ותמיד זה עף על הדבר האחרון שבא לכם לנקות) ועם הידיים מזיז את האוכל שלא טעים לו. אולי גם רוטן. ואולי גם אתם רוטנים. אפשרות שניה: האוכל ממש טעים לו והוא רוצה עוד!
לאכול כמו תינוקות
אם תשימו לב, כשהאוכל טעים לתינוקות העיניים שלהם נפקחות בפליאה. הפנים רפויות, הגוף דרוך לקבל עוד מהמאכל הקסום הזה. הידיים מושטות קדימה ומבקשות עוד. רגשות כמו שמחה, פליאה ועונג מלוות את כל התהליך של התינוק ושל ההורה (כי גם אנחנו מאושרים כשהאוכל טעים להם). הטעימה הראשונה הזו של האוכל היא לכאורה פעולה פשוטה, אבל טומנת בחובה המון פעולות ואנרגיה מצד התינוק וההורה וגם המון רגשות שנילווים לכך.
ואז אנחנו מתבגרים. "שק" שלם של חוויות מונח על גבנו ועל כתפינו. כל החוויות של אכילה וטעימות החיים והאוכל נמצאות בו והוא משמש אותנו נאמנה. אם נתרכז רק באכילה, האוכל הופך להיות די מובן מאליו. "צריך לאכול" ו"צריך לאכול בריא" ו"צריך לאכול א', ב', ג', כדי לא להשמין" מלווה אותנו רוב ימי חיינו.
האוכל, שפעם היה דבר מאוד תמים - של גילוי, של פליאה, של גועל טהור או של טעם נשגב וטהור. האוכל, שבילדותנו היה פשוט משהו שמקבלים או לוקחים כדי להרגיש טוב, כדי להתמלא - הפך למשהו מאוד "עמוס ריגשית". אפילו מאוד מפחיד - כי מפחדים להשמין או מפחדים להיות רזים מדי… מפחדים להתלכלך מהאוכל כי "זה לא מנומס". הכל נהיה מאופק יותר או מוחצן יותר. תלוי באדם ובדפוסי אישיותו.
בעצם, התמימות שהיתה מלווה לטעימות האוכל הולכת לאט לאט לאיבוד או יותר נכון, התמימות הזאת מתחבאת בתוך השק הזה שאנו סוחבים, עמוס החוויות והרגשות שיש לנו עם האוכל.
אז מה עושים? איך מחזירים את התמימות לאוכל כדי באמת להצליח ליהנות ממנו בלי רגשות אשמה ופחדים; איך מאפשרים לילדים שלנו לשמור על התמימות שלהם עם האוכל, לצד הידע על מזון בריא; איך להפסיק לפחד ולהתחיל לאכול בכיף ובבריאות במשפחה?
א. להתייחס לאוכל לא כמובן מאליו
כי אוכל זה לא רק עניין טכני. זה לא רק ערכים תזונתיים (שכבודם במקומו מונח), אלא אוכל זו קודם כל חוויה ואנחנו נשענים על חוויות נעימות ולומדים מהן. לכן, כל טעימה, כל ארוחה, כל התרחשות סביב אוכל, כדאי לשים לב - מהי החוויה? לבדוק מה אפשר לעשות על מנת ליצור חוויה טובה יותר עבורנו ועבור הילדים.
ב. לשחק עם האוכל
אני ממליצה לשחק משחק עם אחד המאכלים שאתם אוכלים עם הילדים: כולם יושבים סביב השולחן כאשר האוכל הנבחר נמצא על הצלחת. מדמיינים שזו הפעם הראשונה בחיים שאתם טועמים את המאכל הזה. מדמיינים שאתם לא יודעים כלום על האוכל הזה ועכשיו כל מה שנותר זה רק לנחש מה הטעם שלו. מרגישים מה קורה בגוף כשמדמיינים את זה? איך הנשימה? הם מתרגשים? מפחדים? מה מרגישים באופן כללי? זכרו שלהכל יש מקום ולא חייבים להשתתף בתרגיל הזה. רק אם רוצים. לוקחים את האוכל על הכף / מזלג / בידיים. אם רוצים ויכולים, עוצמים עיניים. וטועמים. ללעוס הרבה. איך זה מרגיש? האם זה עדיין טעים או שזה שינה את הטעם? ואם כן, אז למה זה השתנה ולמה זה דומה? לילדים יש תשובות יצירתיות במיוחד סביב הנושא. תנסו ותלמדו מהם המון!
ד. הגוף יודע מה הוא צריך
מיישמים בשטח ומאמינים שהגוף יודע מה טוב לו. כל מה שילדיכם ואתם תבחרו לאכול, תנו לו את המקום הראוי בלבכם. אם קופצת שיפוטיות כלפי אותו מאכל שהילדים או אתם רוצים, שימו אותה רגע בצד. בררו עם עצמכם - האם האוכל הזה נותן לכם ולהם אהבה בחזרה? התשובות יכולות להפתיע. שווה לנסות.
לסיכום, הסתכלות עם אוכל כמו ילדים, ממקום סקרן, כייפי וחוויתי של גילוי, יכול להוביל אותנו לבחירות בריאות ומזינות הרבה יותר, בטבעיות וללא אשמה. בצורה נקייה כמו שרק ילדים יכולים וכמובן שעל מנת לבחור באוכל בריא יותר, צריך להכיר אותו קודם. ממש כמו ילדים שמתנסים באוכל חדש בפעם הראשונה, עם סקרנות וחוויה טובה. כי רק כך נוכל ליצור שינוי בריא באכילה במשפחה. בהצלחה!
