מה גרם ל-2 חברות יהודיות לפתוח חדר כושר ראשון לנשים ברהט?

זומבה בקצב פופ לבנוני ובורקה על ההליכון: חיה שרייר וג'ודי סטולר גרמו לנשות רהט להתחיל לזוז. איך הגיבה אשת האימאם ומה הן עושות כשהמואזין קורא במסגד ליד

סהר אלמוג

|

29.11.16 | 08:34

אל-הודאג': חדר כושר  שיעורי יוגה, דבקה וזומבה  (צילום: חיים הורנשטיין)
אל-הודאג': חדר כושר שיעורי יוגה, דבקה וזומבה (צילום: חיים הורנשטיין)
ג'ודי סטולר: "אנחנו לא פועלות ממקום פטרוני, לא משנה לנו מה את לובשת ובמה את מאמינה" (צילום: חיים הורנשטיין)
ג'ודי סטולר: "אנחנו לא פועלות ממקום פטרוני, לא משנה לנו מה את לובשת ובמה את מאמינה" (צילום: חיים הורנשטיין)
חיה שרייר: "לא נכנסים לכאן גברים, גם לא בעלי מקצוע. אני זו שמשתמשת במקדחה, מתקנת מזגנים ופותחת סתימות" (צילום: חיים הורנשטיין)
חיה שרייר: "לא נכנסים לכאן גברים, גם לא בעלי מקצוע. אני זו שמשתמשת במקדחה, מתקנת מזגנים ופותחת סתימות" (צילום: חיים הורנשטיין)
החלונות אטומים ובכניסה יש אינטרקום. אם מגיע בחור - הוא נשאר בחוץ (צילום: חיים הורנשטיין)
החלונות אטומים ובכניסה יש אינטרקום. אם מגיע בחור - הוא נשאר בחוץ (צילום: חיים הורנשטיין)
כשהמואזין קורא, מכבים את המוזיקה מתוך כבוד, ובמהלך הרמאדן חדר הכושר סגור. מבט מבחוץ (צילום: חיים הורנשטיין)
כשהמואזין קורא, מכבים את המוזיקה מתוך כבוד, ובמהלך הרמאדן חדר הכושר סגור. מבט מבחוץ (צילום: חיים הורנשטיין)

מול מרכז מסחרי קטן ברהט, ממש בסמוך למסגד, שוכן חדר הכושר הראשון לנשים במגזר הבדואי, אל-הודאג' שמו. מוזיקת פופ לבנונית נשמעת בחלל אולם הכושר ובחדר הסמוך מתקיימים שיעורי יוגה, דבקה וזומבה. ואם הדיסוננס שבין המכשירים והאביזרים המערביים לבורקות השחורות לא נראה מספיק גדול - נספר שלמיזם הייחודי הזה אחראיות שתי נשים יהודיות ממרכז הארץ, שממחישות איך רעיונות קטנים יכולים לחולל שינוי גדול.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

עוד בערוץ אנשים:

 

חדר הכושר הוקם ביוזמה משותפת של שתי חברות, חיה שרייר מיהוד וג'ודי סטולר מכפר הרי"ף, בנות 55 שתיהן. "אחרי 26 שנה בתחום הנדסת תוכנה, נמאס לי והחלטתי לעשות שינוי", מספרת שרייר, "למדתי עיצוב פנים ובמסגרת הקריירה החדשה נפגשתי עם תושב רהט, שסיפר שלאנשים אין מה לעשות פה. אני עושה ספורט כל החיים, אז מיד חשבתי שצריך לפתוח פה חדר כושר ושג'ודי צריכה לנהל אותו. ואז הבנתי, שבא לי גם".

 

פריצת דרך תודעתית

במשך חצי שנה למדו השתיים שני תחומים שהיו זרים להן וחדשים עבורן - עולם חדרי הכושר והחברה הבדואית. "היה לי טבעי לחשוב על מקום שיהיו בו מכשירי כושר וחוגים, כמו שאני רגילה, אבל מסתבר שפה זו הייתה פריצה תודעתית. האפשרות היחידה לעשות ספורט ברהט הייתה במתנ"ס מעורב, אבל נשים לא הרגישו בנוח לבוא לשם", מספרת שרייר.

 

"מה שמגיע למישהי מת"א, מגיע גם לבדואית" (צילום: חיים הורנשטיין)
    "מה שמגיע למישהי מת"א, מגיע גם לבדואית"(צילום: חיים הורנשטיין)

     

    אל-הודאג' נפתח לפני כשנה וחצי, וכדי לעודד נשים להגיע ולהתאמן בבגדים נוחים, היזמיות היו צריכות לוודא שאף גבר לא יוכל לצפות בנעשה בחדר הכושר וצניעותן של המתאמנות לא תיפגע. "אנחנו נמצאות בקומה השנייה, החלונות אטומים ובכניסה יש אינטרקום. אם מגיע בחור - הוא נשאר בחוץ. בתחילת הדרך היו בעלים שרצו להגיע ולראות במה מדובר אז הזמנו אותם לבוא אחרי שעות הפעילות, כדי שיראו שאין ממה לחשוש", מסבירה סטולר. "בנוסף, כל מתאמנת מפקידה את הנייד שלה אצל פקידת הקבלה או משאירה אותו בתיק, כדי לוודא שלא יצלמו בתוך המקום".

     

    השמירה הקפדנית על צנעת הבנות חייבה את השתיים להתמקצע גם בתחום ה-DIY. "לא נכנסים לכאן גברים, גם לא בעלי מקצוע. אני זו שמשתמשת במקדחה, מתקנת מזגנים ופותחת סתימות", מדווחת שרייר.

     

    "חיה שר הפנים ואני שר החוץ". שרייר וסטולר בכניסה לחדר הכושר  (צילום: חיים הורנשטיין)
      "חיה שר הפנים ואני שר החוץ". שרייר וסטולר בכניסה לחדר הכושר (צילום: חיים הורנשטיין)

       

      שרייר וסטולר מכירות כבר 25 שנים. הן היו שכנות באשדוד והפכו לחברות טובות, קשר שנמשך גם כאשר עזבו את העיר - שרייר ליהוד וסטולר לכפר הרי"ף. סטולר ניהלה את העסק המשפחתי (מיזוג אוויר לרכב כבד) ומילאה תפקידים שונים בעסקים ובארגונים חברתיים, בזמן ששרייר עבדה כמהנדסת תוכנה. לצד בני הזוג התומכים, לכל אחת מהשתיים יש שלושה ילדים ונכד אחד, וכולם גאים במיזם החדש שהגו. "אנחנו יחד כל כך הרבה שנים ועדיין חברות, וזה עניין לא מובן מאליו בעסקים", מציינת שרייר.

       

      מה חלוקת התפקידים ביניכן?

      "חיה שר הפנים ואני שר החוץ", מתארת סטולר בחיוך. "היא אחראית על הנושא הכלכלי, כמו חשבונות ותשלומים ועל התיקונים השוטפים ואני אחראית על השיווק והקשרים עם שותפים קיימים ופוטנציאליים".

       

      במקום שותף גם "אג'יק מכון הנגב", מרכז יהודי-ערבי לשוויון, העצמה ושיתוף. "אג'יק הם החתיכה החסרה בפאזל, שאמונה על הקשר

      "יש לנו שיעור 'כמו בבית' שבו המדריכה משתמשת במקל מטאטא, כיסא או משקולת שאפשר להחליף בפחית שימורים. כך הנשים רואות שאפשר לשמור על שגרה ספורטיבית גם כשאין חדר כושר זמין"

      עם הקהילה המקומית. הם שותפים מצוינים", מציינת סטולר. בנוסף, מקבל חדר הכושר רוח גבית מבעלי תפקידים מרכזיים בקהילה. "ראש העיר מאוד תומך ואכפתי. גם אשתו של האימאם הכי גדול הגיעה לפתיחה ואמרה שהבריאות חשובה לנשים ולמשפחה כולה, ושהיא לא באה בסתירה לדת. בקרוב נפתח קבוצות הליכה, במסלולים שהעירייה תכשיר, כדי שיהיה לנשים נעים ונוח ללכת בעיר".

       

      כשהמואזין קורא אנחנו מכבות את המוזיקה

      שמו של המקום, אל-הודאג', נקרא על שם האפיריון שמונח על הגמל, עליו יושבת הכלה הבדואית בדרך לבית החתן. "חיפשנו שם בדואי מסורתי שההקשר שלו נשי, למרות שזו מסורת שכבר פחות רואים בימינו", מספרת שרייר. השתיים גם הכניסו למקום שטיחונים ובגדי תפילה מיוחדים, כדי לאפשר לנשים לשמור על אורח חיים דתי גם במהלך האימון.

       

      "כשהמואזין קורא אנחנו מכבות את המוזיקה מתוך כבוד, ובמהלך הרמאדן חדר הכושר סגור, אבל אנחנו מעודדות את הנשים להמשיך ולהתאמן בבית. יש לנו שיעור 'כמו בבית' שבו המדריכה משתמשת במקל מטאטא, כיסא או משקולת שאפשר להחליף בפחית שימורים. כך הנשים רואות שאפשר לשמור על שגרה ספורטיבית גם כשאין חדר כושר זמין", מסבירה סטולר.

       

      בתכנון בית קפה נשי וג'ימבורי סמוך לילדים (צילום: חיים הורנשטיין)
        בתכנון בית קפה נשי וג'ימבורי סמוך לילדים(צילום: חיים הורנשטיין)

         

        כיום ישנן 200 מתאמנות במקום, אשר מציע גם שיעורי בלט לילדות וקבוצות שומרי משקל. "מה שמגיע למישהי מת"א, מגיע גם לבדואית. אנחנו לא פועלות ממקום פטרוני, לא משנה לנו מה את לובשת ובמה את מאמינה", מציינת סטולר. טווח גילאי המתאמנות נע בין 16-40 וישנן אפילו כמה נשים יהודיות. "יש לנו לקוחה מקרית גת שעובדת ברהט ובאה לעשות ספורט בהפסקת הצהריים. נשמח שיבואו יהודיות, ספורט הוא ספורט ואישה היא אישה".

         

        חלק מהמדריכות בדואיות וחלקן יהודיות המגיעות מעומר ובאר שבע. "לכולן יש תעודה והן מאוד מקצועיות. בשיעור בלט הכנסנו גם מתרגמת לערבית כדי שההנחיות של המדריכה יהיו ברורות לכולן", מסבירה סטולר.

         

        חדר הכושר פתוח כל השבוע ובכל יום נמצאת בו לפחות אחת מהמנהלות. על אף הנסיעות הארוכות והעיסוק המתמיד בתחזוקת המקום, ניכר שזיק היזמות עדיין בורק בעיניהן. לדבריהן, חדר הכושר הוא רק ההתחלה. החזון שלהן כולל הקמת בית קפה נשי וג'ימבורי סמוך, בו יבלו הילדים בזמן שאמא מתאמנת.

         

        ומה אתכן, מספיקות להתאמן?

        "אנחנו משתדלות, חשוב לנו להיכנס גם ממניע בריאותי וגם כדי לדעת מה קורה בשיעורים", מספרת שרייר. "אבל נראה לי שעשיתי יותר ספורט לפני שפתחתי חדר כושר".

         

        לאתר חדר הכושר אל-הודאג'

         ___________________________________________________

        ערבייה מחיפה שמשחקת בדואית ומרגישה פלסטינית? הקליקו על התמונה

         

        רק יהודים שואלים אותה "איך זה שערבייה מסתובבת עם קעקועים?" הקליקו על התמונה (צילום: גיל נחושתן)
        רק יהודים שואלים אותה "איך זה שערבייה מסתובבת עם קעקועים?" הקליקו על התמונה (צילום: גיל נחושתן)

         

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד