לחיות בלי קיטורים, בלי אומללות, בלי דרמות ובלי סבל? ד"ר אורלי אדלר* מנהיגה בישראל "תודעת אושר" ועוזרת לתלמידים שלה לייצר מפה חדשה במוח, שבוחנת את תפיסת האושר והמציאות בדרך שונה מכל מה שהכרנו. אדלר מעבירה הרצאות בנושא לארגונים ולמומחים. הספר שלה, "מותר ואפשר להיות מאושר", נמכר באלפי עותקים, ורבים כבר השתתפו בסדנה שלה "100 ימים לאושר".
>> איך הכל התחיל? היכנסו לכתבה הראשונה בסדרה
בשיעור השני, אדלר מסבירה על אחד המושגים החשובים בשיטה שלה - "תודעת סבל", הניגוד של "תודעת אושר". לדבריה, זה המצב הרגיל עבור רובנו. "לא נולדנו סובלים", היא מסבירה. "את הסבל רכשנו בדרך. לכולנו 'גן אושר' מולד המשפיע חלקית על היכולת שלנו להרגיש מאושרים. כל היתר בידיים שלנו ויש כל כך הרבה מה לעשות".
שירי ערש או שירי הרס
ילד נולד עם מפות מוח חלקות, אבל הטבעת השליליות מתחילה בגיל צעיר מאוד, מסבירה אדלר. "אפילו בין שירי הערש שלנו יש שירי הרס. למשל, יש שיר ערש בספרדית, ערבית ורוסית: 'שן בני שן, אחרת הזאב יבוא ויטרוף אותך' או 'נומי נומי ילדתי, אבא הלך לעבודה' (ואת לא תראי אותו). בגן מתחילים להעמיד אותנו בפינה. לא מקשיבים לנו. בבית הספר אנחנו הופכים לאינדיבידואלים ונמדדים בתחרותיות. בבית אנחנו סובלים מחשיפת יתר לאמירות כמו 'תאכל, אחרת יבוא שוטר', 'אני כבר אנוח בקבר'. בצבא אנו נמדדים לפי תגים וסמלים. לאורך כל המסע הזה אף אחד לא מודד אותנו על טוב לב, נדיבות וחברות. למה?
עוד בערוץ מנטה:
- עובדים קשה מדי: איך זה משפיע על הבריאות שלכם?
- האם האקסים שלנו מכתיבים לנו את הטעם בבחירת בני הזוג?
- "כל מה שאתם רוצים תוכלו להשיג – אם רק תצליחו לדמיין את זה"
"ומעל כל אלה קיימת התקשורת שלא מניחה לנו ומדווחת רק על זוועות. אבל על כל יער שנשרף, יש יער שנוטעים. על כל אדם שמת, יש תינוק שנולד. על כל גניבה, יש מעשה חסד. עליהם אנחנו לא שומעים. עקבתי במשך ארבעה חודשים אחר מבזקי חדשות ברדיו, וגיליתי שהממוצע הוא שש ידיעות רעות ופחות מאחת טובה. פתחנו מפה של סבל במוח, ודרכה אנחנו חווים את החיים. אבל סבל הוא לא גזירת גורל, הוא סט מיומנויות נרכש - הלקאה עצמית, ביקורתיות, השוואתיות, תלונתיות, ייאוש, כעס, חפירות בעבר, דאגנות לעתיד. אבי אבות הסבל הוא התלונתיות. תחשבי כמה פעמים ביום אנחנו מתלוננים. נורא קשה לנו לא להתלונן. זו התמכרות".
אז למה אנחנו חיים ככה?
"בפשטות? כי לא מלמדים אותנו שאפשר אחרת. לא מנגישים לנו את סט המיומנויות של האושר, כי הממסד מעדיף אותנו סובלים. אם אני בתודעת אושר, אני לא צריכה את ביבי שיציל אותי. האושר של האינדיבידואל הוא הסכנה של הממסד מאז ומתמיד. גם בדתות זה ככה, לכן יש הפחדה בדת, כמו גן עדן וגיהינום, החטא ועונשו. אבל אפשר להתייחס לאותה המציאות אחרת. וגם אפשר לעשות את זה בכל גיל - יש לי תלמידה בת 86 שהייתה לוחמת פלמ"ח".
* אורלי אדלר היא בעלת דוקטורט (phd) ב-coaching psychology מטעם אוניברסיטת יורק, 2013. (התואר אינו מוכר בארץ על ידי המל"ג)
>> לסיפור של ד"ר אורלי אדלר והשיעור הראשון בדרך לאושר
בשבוע הבא: ההבדל בן רגעי אושר חולפים לתודעת אושר קבועה
