ביקורת, התגוננות, בוז ושתיקה:
4 דברים שיובילו אתכם לגירושים

כשנרשמתי לסמינר ליועצים ומטפלים שעובדים עם משפחות בפרק ב', חשבתי שאני אהיה המופרעת היחידה שטסה עד ניו יורק בשביל זה. אז חשבתי. בסלון ביתה המטופח של ד"ר ג'נט לופז, מנהלת ה"קרן למשפחות משולבות", עמותה ללא מטרות רווח, היינו שישה נציגים מחמש מדינות: גוואטמלה, ניו זילנד, קנדה, פלורידה ואני. חמש נשים וגבר. כולנו אנשי טיפול והדרכה החיים בפרק ב'. אם לדייק, נשים (עם או בלי ילדים) החיות עם גברים שלהם ילדים ממערכת קודמת. כי זו, מתברר, מערכת היחסים המורכבת ביותר בתוך המשוואה הזו.

המסקנה הראשונה המשותפת שהגענו אליה היא שלא משנה באיזה מקום אתה ממוקם על המפה אין מספיק התייחסות לנושא. מוזר, אבל הייתי מצפה שביבשת אמריקה שמתהדרת ב-48% גירושים בפרק א' ו-75% גירושין בפרק ב' יהיה לפחות ערוץ טלוויזיה המוקדש לנושא. אז זהו, שלא. יותר מכך, בגוואטמלה מתברר שלהתגרש עדיין נחשב בושה ובטח לא כדי לפתוח את הנושא בפרהסיה. אל תרימו גבה. גם אנחנו לא רחוקים מזה. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שלנו חשפה בשנה שעברה נתונים של 28% גירושים, נתון שעולה משנה לשנה ומוכיח שאם אחוזי גירושים היו מניה נסחרת בבורסה היינו סוגרים משכנתא.

גירושים בפרק ב' הוא נתון מדאיג יותר, אבל צפוי, כי המציאות במשפחה בפרק ב' מזמנת הרבה קונפליקטים על רקע העובדה שחוץ מבני הזוג שבחרו אחד בשני, מעורבים בה עוד אנשים שנמצאים שם לא מבחירה. אנשים החיים בבית אחד ונעים בתוך קונפליקט נאמנות (בין כולם) והתנהגויות לא צפויות המאיימות לפרום את החומר העדין ממנו עשויה המשפחה השניה.

תתפלאו, אבל לא הקונפליקט הוא זה שמפרק מערכות יחסים, אלא הדרך בה אנו מנהלים אותו. על פי דר' ג'והן גוטמן מטפל וחוקר מערכות יחסים עטור פרסים, קיימים ארבעה דפוסי התנהגות בזוגיות אותם הוא מגדיר כ"סוסים טרויאנים", שאם נשכיל לאתר ולווסת אותם נוכל לעלות על דרך המלך.

"גם במערכות היחסים המוצלחות ביותר יש קונפליקטים", הוא אומר. "יש לו היבטים פונקציונאליים ואפילו חיוביים, רק שרובינו משקיעים המון אנרגיה באיך לפתור אותם, במקום באיך לנהל אותם". הדפוס הזה לדבריו, הוא מדד לנבא הצלחה או כישלון במערכת יחסים. כדי להמנע מלהטמיע דפוסים הרסניים שיחריפו את המריבות בעתיד, דר' גוטמן מציג את ארבעת ה"סוסים הטרויאנים" ו"האנטי וירוס" לכל אחד מהם:

1. ביקורת

אנחנו טועים הרבה פעמים לחשוב שאנחנו מתלוננים כשבעצם אנחנו מבקרים. מה ההבדל? תלונה מתמקדת בהתנהגות מסוימת, בעוד ביקורת תוקפת את אופיו של האדם.

האנטי וירוס: להתלונן בלי להאשים. לדבר על הרגשות שלכם באמצעות "מסר אני" ולהביע צורך חיובי. מה אני מרגיש? מה אני צריך? לדוגמא, ביקורת: "אתה תמיד מדבר על עצמך", "אתה כל כך אנוכי". התרופה: "אני מרגישה מחוץ לשיחה שלנו הערב. נוכל בבקשה לדבר על היום שלי?"

2. התגוננות

התגוננות מוגדרת ככניסה לעמדת הגנה במלחמה, קרב, עימות, ויכוח וכדומה. רובינו מתגוננים כאשר אנחנו חשופים לביקורת ומיד מגנים על עצמם כי ביקורת כשמה מורידה את הערך שלנו בעיני עצמנו וזה מכאיב ובעיקר לא עוזר לפתור את הבעיה הקיימת. והדרך להתגונן היא להאשים בחזרה. בדרך הזו אנחנו אומרים: "הבעיה היא לא אני. זה אתה". הבעיה לא נפתרת. להיפך, היא מסלימה.

האנטי וירוס: לקחת אחריות על חלק מהקונפליקט. לדוגמא, התגוננות: "זו לא אשמתי שאנחנו תמיד מאחרים. זו אשמתך". התרופה: "טוב, חלק מזה זו הבעיה שלי. אני צריך לחשוב על הזמן".

3. בוז

אמירות בוז מגיעות ממיקום יחסי של עליונות. למשל, ציניות, העלבה, גלגולי עיניים, לעג, סרקסטיות. בוז הוא המנבא הגדול ביותר של גירושים וחייבים לגדוע אותו באיבו.

האנטי וירוס: להטמיע דפוסים של כבוד והערכה. לדוגמא, בוז: "אתה אידיוט". התרופה: "אני גאה באיך שניהלת את הדיון הזה".

4. התנתקות, המנעות, שתיקה

כשצד אחד נסוג מן האינטראקציה, אקט שקורה לרוב כשהדיון מחריף או חוזר על עצמו.

האנטי וירוס: לנשום נשימות מרגיעות ולהרגע. להפסיק את הדיון הסוער, כי במצב זה תמצאו את עצמכם או 'מתפוצצים' אחד על השני או מנתקים מגע. שתי אופציות שלא יובילו אתכם לשום מקום.

האסטרטגיה ההגיונית היחידה במצב כזה הוא להגיד לבן / בת הזוג שאתם מוצפים וזקוקים להפסקה. מבחינה פיזיולוגית בזמן מתח הגוף זקוק למנוחה של עשרים דקות לפחות ובתנאי שתקדישו את הזמן הזה להרגע. לא לחמם את עצמכם במחשבות צדקניות כמו: "אני לא צריכה לסבול את זה יותר" או קורבניות: "למה הוא תמיד נגדי?". העבירו את הזמן הזה בפעילות מרגיעה כמו האזנה למוזיקה או פעילות גופנית.

אבל הסיבה הבסיסית להופעתם של ה"סוסים הטרויאניים" מקורה בכך שקונפליקטים מאיימים עלינו ומכניסים אותנו למצב של דריכות. בעוד קונפליקט במהותו הוא אי הסכמה על עניין מסוים. הוא טבעי ומסלים רק משום שאנחנו לא מכבדים את העובדה שאנחנו שונים ומאחורי כל "יחד" מסתתר המשפט "יש חילוקי דעות". מה יותר טבעי מזה?