"אחיך קטן. תוותרי לו": משפטים שכדאי שתפסיקו להגיד לילדיכם

אנחנו מלאים בעצות שמגיעות מכל עבר: לאכול יותר ירקות, לעסוק בפעילות גופנית, להתנדב, לבקר את סבתא, לא לשתות אלכוהול. נכון, אי אפשר למלא את כל העצות כל הזמן ובכל זאת, עמוק בפנים אנחנו יודעים שכאשר אנחנו מתאמצים, אנחנו מרגישים טוב יותר. אז, כדי לייצר אווירה טובה יותר בבית, הנה שבעה דברים שכדאי להתאמץ להוריד מהשיח המשפחתי:

עוד כתבות בערוץ המשפחה:

• כל המשפחה על הרצף: עם האבחון של בני כולנו הפכנו למיוחדים
• אין מצב שאני מפיק לבת שלי מסיבת בת מצווש! בעצם, אולי כן?  
• סליחה אחותי שלא קיבלתי אותך, כשהחלטת לא לקבל טיפול כימותרפי
  

1. "לא קרה כלום"

הילד רץ, נפל וקיבל מכה. עצרו שניה את האוטומט וחשבו מה קרה לו: הוא תכנן משהו, ניסה להגיע ונכשל במשימה, אז למה אתם אומרים שלא קרה כלום? קרה והרבה. הוא  מרגיש גם תחושת תסכול על חוסר ההצלחה וגם כאב פיזי בעקבות הנפילה. אולי לא כאב שמצריך ניתוח, אבל כאב ומה שהוא מקבל זו חוסר הזדהות בצורת: "לא קרה כלום".

נכון, לנו ההורים באמת לא קרה כלום. אבל לו - קרה.

ברור שהכוונה היא לנסות להפחית מהדרמה על מנת שהילד לא ייבהל, אבל כפי שמוכיח הספר הנהדר "דרקון אין דבר כזה", אם מתעלמים ממשהו - הוא לא נעלם. אם מתעלמים מהתסכול והכאב של הילדים הם לא ייעלמו. הם ימצאו נתיב אחר לצאת דרכו ולפעמים לא נבין את ההקשר.

ניגשים, מחכים, אומרים משפט אמפתי כלשהו: "אני רואה שנפלת. זה בטח לא נעים". מחבקים, מציעים פלסטר או יוד אם צריך ובעיקר - נמצאים איתו עד שהתסכול והכאב יחלפו. אל תדאגו. זה לא ייקח שעות. להיפך, ההבנה שיש מי שמבין אותי, עוזרת להתגבר בקלות ולהתמודד בצורה טובה יותר עם מקרים דומים בעתיד.

2. "הוא קטן. תוותרי לו"

אנחנו אוהבים את כל הילדים שלנו בצורה שווה. אין לנו ילד מועדף. ברור. ובכל זאת, אנחנו מאמינים בלב שלם שצריך לוותר לקטן. למה? כי הוא קטן. מה קורה בסוף? גם הקטן מתחיל להאמין בזה. הוא מאמין שהוא לא יכול לבד ושצריך לוותר לו. תחושת המסוגלות שלו נפגעת בצורה משמעותית. מה קורה לגדולה? היא מתוסכלת. בעיניה החיים לא הוגנים. מאז שיש לה אח היא זכתה בעיקר בחובות ובכלל, נראה לה שאבא / אמא מעדיפים אותו יותר. התוצאה: יחסים עכורים בין הילדים ושוב, תסכול שמופיע במקומות שנראים לא צפויים.

באופן כללי, לא מתערבים. משאירים לילדים לנהל את התקשורת שלהם בעצמם. גם אם היא לא מילולית, הם יודעים לתקשר בצורה הרבה יותר יעילה מאיתנו, סמכו עליהם. אם נדרשת התערבות (ואני מזכירה שהיא נדרשת בחלק קטן מאוד מהמקרים), ניגשים ושואלים כל אחד מהאחים מה הוא צריך ובודקים יחד איתם איך אפשר לפתור את זה.
אל תבקשו מהגדולים לוותר, בסופו של דבר, כולם מפסידים.

3. "אמרתי לך"

מתי בפעם האחרונה מישהו אמר לך "אמרתי לך" וחייכת בשמחה? מתי הוקרת תודה על כך שפקחו את עינייך? כנראה שאף פעם לו. אז, למרות המאמץ העצום הנדרש ולמרות שאתם מבוגרים חכמים, יודעי כל וחוזי עתיד מחוננים, הוציאו את המשפט המעצבן והמתסכל הזה ממערכות היחסים הקרובות לכם. את המדליה תוכלו להעניק לעצמכם אח"כ בשקט. אף אחד לא יעניק לכם אותה אחרי שתגידו לו: "אמרתי לך".

גם כאן, מגלים אמפתיה לקושי שנגרם. גם אם אמרנו לה שכשמטפסים גבוה אפשר ליפול, עדיין כשהיא נפלה - כואב לה. היא גם מבואסת שלא הקשיבה לנו. זה מספיק. בקו, הזדהו עם הקושי. זה יגרום ליחסים ביניכם לבין הילדים להתבסס על אמון ואהבה ולא על מאבק מי צודק יותר.

4. "ציונים לא חשובים לי"

למעשה, זה משפט שכדאי מאוד שתגידו לילדים, כל הזמן,אבל רק אם אתם מאוד מאמינים בו. מאוד. מה קורה בפועל? רוב ההורים אומרים לילד שחזר הביתה עם ציון נמוך: "ציונים זה לא חשוב" ובזמן שהוא חוזר עם ציון גבוה, מתקשרים לסבתא להתגאות ועל הדרך מפנקים בגלידה. אם ציונים לא חשובים, הם לא חשובים גם כשהם גבוהים וגם כשהם נמוכים. אחרת, המסר מתפספס. כי ילד שזכה בציון נמוך במבחן, זוכר היטב את החגיגה שהיתה סביב הציון הגבוה והאמינות שלכם נפגעת.

אז מה עושים?
שואלים אותו איך הוא מרגיש עם הציון. מקבלים את הרגשות שלו כמו שהם ובנוסף, בודקים אם הוא זקוק למשהו מאיתנו. זהו. (וגם - משנים את התפיסה שלכם לגבי ציונים. הם באמת לא חשובים).

5. "למה אתה כזה נודניק?"

או בגרסה דומה: למה את כל כך מעצבנת? נכון, ילדים יכולים לפעמים לנג'ס ברמות שהלוואי שידענו ליישם בעצמנו בבואנו לבקש העלאה במשכורת. שאפו על הנחישות. לפעמים הם גם עושים דברים מעצבנים, מאוד מעצבנים. אבל - אלו הדברים שהם עושים, לא מה שהם. כלומר, הם מתנהגים בצורה מנדנדת / מעצבנת, הם לא נודניקים או מעצבנים. זו לא רק סמנטיקה. אנחנו לא רוצים שהילדים יגדלו בהרגשה שהם מעצבנים. זה גם לא נעים וגם לא ממש יעיל כדי לעשות שינוי.

אז מה עושים?

מתייחסים להתנהגות עצמה, נותנים לה שם ומוסיפים את מה אנחנו חושבים עליה. למשל: "זה שאתה הולך אחרי ומחזיק לי את הרגל ממש מעצבן אותי" או "אמרתי לך שאני לא קונה גלידה. זה שאת חוזרת שוב על הבקשה מאוד מנדנד ומפריע לי". בצורה הזאת, הם מבינים מה בדיוק בהתנהגות שלהם מעצבן או מנדנד ויכולים לשנות אותו.

6. "תראי, כולם הולכים כבר"

לאחר בילוי ממושך בגן המשחקים, אתם רוצים ללכת הביתה והילדה מסרבת. ממש מתחשק לה להמשיך לשחק. הרבה הורים מנסים להשתמש בכוח של הקבוצה כדי לשכנע אותה: "תראי, כולם הולכים הביתה, אז בואי נלך". מה הבעיה בכך? שממש בקרוב היא תבוא ותגיד ש"לכולם יש סמארטפון / טלוויזיה בחדר / תיק של דורה" או בגרסה המתקדמת "לכולם מרשים להישאר לבד במסיבה בים".

מחליטים מראש מה הגבולות שלנו, מתי חוזרים הביתה - זה יכול להיות תלוי בזמן או בהתנהגות ומודיעים לילדה לפני שמגיעים. אפשר ורצוי לקבוע זמן יחד איתה. לקראת תום הזמן מיידעים אותה וב'רגע האמת' הולכים הביתה כי זה מה שהחלטנו, לא כי זה מה שכולם עושים.

7. "למה אני צריכה להגיד כל דבר אלף פעם?"

למה באמת? זו בטח לא אשמת הילדים. אם אתם אומרים כל דבר "אלף פעם", הבעיה היא בדרך שאתם מתנהלים. כדי שלבקשות שלכם יהיה תוקף, הן צריכות להיות ברורות, מוסברות ומוגדרות בזמן. לחזור שוב ושוב על אותם הדברים מעצבן גם אתכם וגם את הילדים.

אז מה עושים?

חושבים לפני שמבקשים מהילדים. אם אין סיבה, עדיף שלא נבקש. גם ככה הילדים סובלים מעודף מידע. אם יש לנו בקשה שהרציונל שלה ברור לנו, נבקש, נסביר למה ונאמר מה תהיה התוצאה של הביצוע או אי הביצוע - בהתאם לנושא המדובר. אח"כ ניישם בצורה נינוחה ומדויקת את מה שאמרנו. זהו. זה דורש מעט תרגול, אבל חוסך הרבה מאוד זמן ותסכול.

נכון, אי אפשר להיות מושלמים ולזכור הכל כל הזמן, אבל - אם תשדלו, ממש תשדלו להימנע משבעת הביטויים הללו - תראו שינוי. גדול. בקרוב. באחריות.

אה, ויש גם מתכון:

משהו שכן כדאי להגיד לילדים: "למה לקנות מטבוחה שמלאה בחומרים משמרים, בואו נכין יחד - זה קל, טעים ובריא יותר".

מה צריך?

• עגבניות בשלות - חתוכות לקוביות גדולות
• פלפלים אדומים - חתוכים לקוביות קטנות
• שום
• שמן זית
• מלח פלפל
• אפשרות: פפריקה, כמון, כורכום.
  

(הכמויות לפי הרצון, באופן כללי על כל 4-5 עגבניות כדאי לקחת פלפל אחד)

איך מכינים?

1. בסיר רחב מחממים שמן זית ומוסיפים פרוסות שום.
2. כשמתחיל לעלות ריח, מוסיפים לסיר את קוביות הפלפלים.
3. מטגנים במשך 3-4 דקות עד שהפלפלים מתרככים.
4. מוסיפים את העגבניות, ממליחים מפלפלים ומביאים לרתיחה.
5. כשרותח, מנמיכים את להבת הכיריים ומבשלים כ-40 דקות.
6. מכבים ומתבלים לפי הטעם.
7. טוחנים בבלנדר מוט או במעבד מזון.
8. מעבירים לצנצנת ושומרים במקרר.
   

בתיאבון!

-----------------------------------------------------------------

קראו את סיפורה של יעל, שילדה ילד בריא, אחרי לידה שקטה (לחצו על התמונה כדי לקרוא)

יעל דורון יבין עם סיפור הלידה המיוחד שלה (צילום: אלבום פרטי)