"רגע, זה מהעבודה", את מתנצלת כשאת רואה את הודעת הטקסט שזה עתה הגיעה מהבוס באמצע ארוחת ערב משפחתית. בעלך מקבל את זה בהבנה. ממילא בעוד חמש דקות הסלולרי שלו עלול להיות זה שמצפצף עם מסר בהול לגבי מטלה שחייבת להתבצע. גם הילדים כבר יודעים שכשצמד המילים "זה מהעבודה" מושמע, צריך לפנות את הדרך.
עוד בערוץ מנטה:
- חשבונות אינסטגרם שייתנו לכם השראה חדשה
- טרנד מים ומשקאות על בסיס שמן קנאביס
- עם ג'אנק פוד - איך לוסי אהריש שומרת על הגזרה
כן, אצל רבים מאיתנו החיץ המפריד בין הבית למשרד נסדק בשנים האחרונות, שלא לומר התמוטט. העבודה מחלחלת לשעות הפנאי, מספר שעות העבודה הולך ומאמיר, והתוצאה - מרבית זמננו, מחשבותינו ועיסוקינו במהלך היום מוקדשים לעבודה. למעשה, עולם העבודה תופס כל כך הרבה
מהזמן הפרטי שלנו עד כי מגזין הבריאות האמריקאי Women's Health, הכריז לאחרונה על הפרעה חדשה: Compulsive Career Disorder - אובססיה לעבודה. על פי המגזין, שעות העבודה שלנו גלשו לא רק לשעות הקטנות של הלילה, אלא הצליחו לזלוג גם למחוזות שעד היום הורחקו מהם, כמו החופשות שלנו ואפילו הרגעים שבהם אנחנו בשירותים. וכאילו שזה לא מספיק, רוב העובדים גם מוותרים על ארוחת צהריים מסודרת רק כדי להרוויח עוד כמה דקות עבודה.
שעות עבודה: ישראל במקום החמישי בעולם
העובדה שאתם עובדים מסביב לשעון לא אומרת בהכרח שאתם אובססיביים, מכורים או סובלים מהפרעה כלשהי. "וורקוהוליק הוא אדם שמבחינת אישיות יש לו צורך לעבוד קשה", מסבירה ד"ר אורית שמאי, מרצה באוניברסיטת חיפה שחוקרת את הקשר בין השקעה בעבודה לאושר. "העבודה עבורם היא צורך, חופש מעבודה יכול להתפרש כעונש ושעות הפנאי כמטלה, לכן הם מתקשים ליהנות מדברים שאינם קשורים לעבודה".
לפי פרופ' יצחק הרפז מאוניברסיטת חיפה, מומחה לניהול המשאב האנושי ויחסי עבודה, הוורקוהוליקים מהווים כ-8% מהאוכלוסייה העובדת בישראל. גם הנתונים על שכיחות ההתנהגות האובססיבית אינם מסבירים את רוחב התופעה. "רק כ-3%-4% מהאוכלוסייה נוטים לאובססיה, מספר המקרים שבהם היא קשורה לתחום העבודה מועט", אומר ד"ר דני דרבי, פסיכולוג קליני ומנהל מרכז קוגנטיקה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
ויחד עם זאת, אנחנו בהחלט עובדים ללא הפסקה. לפי נתונים שפרסם הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) ב-2014, ישראל נמצאת במקום החמישי בעולם מבחינת מספר שעות העבודה לאדם, מיד אחרי טורקיה, מקסיקו, דרום קוריאה ויפן, כש-16% מציבור העובדים מבלים בעבודה יותר מ-50 שעות בשבוע. על פי נתון אחר מאותו סקר, הזמן שבו הישראלי הממוצע לא עובד מסתכם ב-14.48 שעות ביממה בלבד.
איזון - OUT, אינטגרציה - IN
החלחול של העבודה אל שעות הפנאי בא לידי ביטוי גם בשפה שמתארת את היחס ביניהן. בשוק העבודה הפסיקו לדבר על "איזון" בין עבודה למשפחה ופנאי, ועברו לדבר על "אינטגרציה" או "שילוב". לכאורה הקריאה לשילוב מעודדת את העובד למצוא זמן לעיסוקים שאינם עבודה, אך למעשה היא מרמזת על מיזוג - על כך שבכל זמן נתון העובד אינו אמור להניח את העבודה בצד, ושלכל היותר הוא יכול לעבוד בזמן שהוא עוזר לילדים בשיעורי הבית, מבשל, עושה ג'וגינג או קופץ לבקר את ההורים.
העובדה שאנחנו עובדים מסביב לשעון קשורה גם לתפיסת העולם שלנו, שמוכתבת במידה רבה על ידי התרבות שבה אנו חיים. התפיסה הזאת מביאה אותנו לראות בעבודה את המקור העיקרי לסיפוק בחיים, את הביטוי המרכזי להצלחה, את ההישג החיוני ביותר שלנו ואת הדבר שלמעשה מגדיר אותנו. "אפשר לומר שהתרבות שלנו כולה אובססיבית לנושא של עבודה", אומר ד"ר דרבי. "הרבה מאוד דברים נכספים מקופלים בעבודה - הצלחה, כסף, מעמד, הישגים, הערכה".
מתכון לאושר או לאומללות?
אז כבר ברור שעבור רבים מאיתנו העבודה היא כמעט מילה נרדפת לקיום עצמו. מה זה עושה לנו? זו כבר שאלה מורכבת יותר. המחקרים שסוקרים את השפעותיה של העבודה האינטנסיבית חלוקים. אחד הממצאים המפתיעים יותר עולה ממחקר שנערך על ידי ד"ר אורית שמאי בישראל, ומצא שדווקא אנשים שעובדים יותר מ-50 שעות בשבוע מעידים על שביעות רצון גדולה יותר מהחיים ועל רגשות חיוביים לעומת אנשים שעובדים בין 36 ל-50 שעות שבועיות. בנוסף, נמצא כי הנאה בעבודה מנבאת רמות גבוהות יותר של שביעות רצון מהחיים ושל רגשות חיוביים, בעוד דחף לעבודה, המאפיין וורקוהוליקים, מנבא רמות נמוכות יותר של מדדי האושר האלה.
אבל אל תרוצו חזרה למשרד. על פי פרופ' הרפז, מחקרים רבים קושרים בין שעות עבודה מרובות לשורה ארוכה של תופעות שליליות. כך למשל, מחקרים מסוימים הוכיחו את הקשר בין עבודה הנמשכת יותר משמונה שעות ביום לסיכון לתאונות דרכים (בעבודה הנמשכת יותר מ-12 שעות ביום, הסיכון מוכפל), ולטעויות ולתאונות בעבודה.
מעבר לכך, מתברר שאנשים שעובדים שעות מרובות נוטים לאמץ הרגלים שליליים הפוגעים בבריאותם. הם מעשנים, שותים, לא מקפידים על תזונה נכונה ולא מבצעים פעילות גופנית. בנוסף הם סובלים מבעיות שינה (שלהן עצמן יש השלכות על בעיות בריאות נוספות), מחרדה ומשחיקה, ונוטים יותר לסבול מיתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם, סוכרת, בעיות עיכול, כולסטרול גבוה, בעיות פוריות והפרעות נפשיות.
נוסף על ההיבטים הגופניים האלה, הדרישה לעבוד שעות ארוכות מעצימה מאוד את הקונפליקט בין עבודה למשפחה. הורים רבים חשים כי בשל השתלטות העבודה על חייהם הם מתקשים לשמור על הסטנדרטים של הורות שהיו רוצים לעמוד בהם. הצורך לעבוד גם מהבית מקשה על הענקת תשומת לב לילדים ועל השקעה בזוגיות. במקרים רבים הקשיים האלה אף מובילים לדחייה של ההחלטה להקים משפחה.
בחזרה למאה ה-19?
ואיפה אתם בסיפור הזה? האם במקרה שלכם עולם העבודה הנוכחי פוגע ברווחה האישית שלכם? המודל שגיבשו פרופ' הרפז וד"ר שניר יכול לעזור לכם למצוא את התשובה. המודל הזה מחלק את העובדים ללא הפסקה לשתי קבוצות עיקריות: מקור פנימי הנובע מאופי האדם או מנטייה – שם נמצאים המכורים והנלהבים, ומקור חיצוני, קטגוריה עליה נמנים אלה שנאלצים לעבוד בכמה משרות כדי לשרוד כלכלית או שהתרבות הארגונית במקום עבודתם מחייבת אותם לעבוד שעות מרובות.
במחקר שערכו לאחרונה, מצאו פרופ' הרפז וד"ר שניר שעובדים המשתייכים לקבוצת "הנלהבים," כלומר בעלי תשוקה לעבודה, מחוסנים במידה רבה מפני ההשפעות השליליות של עבודה מאומצת לאורך שעות מרובות. לא ברור אם הגורם לכך הוא העובדה שהם, בניגוד לאחרים, מצליחים לשמור על אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית,שינה מספקת, תזונה נכונה, ואפילו מוצאים זמן לבילויים ומשפחה - או שעצם העובדה שהם נהנים מהעבודה היא שמגינה עליהם.
כך או כך, אותם בני מזל שיש להם הפריבילגיה לעבוד בעבודה מעניינת שמספקת להם סוג של ייעוד או שליחות הם מועטים. "רוב האנשים שעובדים שעות ארוכות עושים זאת לא כי הם נלהבים, וגם לא כי הם וורקוהוליקים או אובססיביים, אלא מכיוון שזהו מספר השעות שהמשרה שלהם דורשת", קובעת גם פרופ' חיה שטייר, ראש החוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב. "בעשורים האחרונים חל שינוי בשוק העבודה הישראלי. המעסיקים רודפים אחר רווחים באופן חסר רסן, ולכן עובדים נדרשים לעבוד יותר וגם מקבלים הערכה על פי מספר השעות ולא על פי ההספק שלהם". פרופ' הרפז אף מרחיק לכת וטוען כי "בסופו של דבר, עולם העבודה של ימינו הפך לאכזרי, ובמובנים מסוימים הוא מחזיר אותנו לתנאי העבודה ששררו במאה ה-19".
בחן את עצמך: הנלהב, הנזקק וזה שאינו יודע פנאי - לאיזו קבוצה אתה שייך?
עריכת פליי-באז: ילנה ויינברג
