אבות גרושים, אל תוותרו על מעורבות מלאה בחינוך ילדיכם

לקראת סוף המפגש (זה בדרך כלל קורה לקראת הסוף, כשכבר אפשר לחתוך את המתח באוויר בסכין) - יאיר (שם בדוי) פונה אלי בכעס מהול בהרבה חוסר אונים ומטיח על בת זוגו לפרק ב' שיושבת לצידו: "אני לא מבין איך היא רוצה שאני אחנך אותם. גם ככה הם בקושי מגיעים אלי!"

אבא לונה פארק

המשפט הזה הוא לחם חוקם של הרבה אבות גרושים שמרגישים שהזכות להיות אב נשללת מהם עם הגירושים. זה לא חדש שהדרמה של האבות הגרושים זוכה לפחות לאמפתיה מצד החברה. רבים מהם מבלים שעות על הכביש כדי לראות את ילדיהם ויוצאים מגדרם כדי לשמור על מערכת היחסים איתם, כשלתחושתם הם מנוהלים על ידי האמא ועל פי לוח הזמנים שלה. כך או כך הם חווים חוויה של פספוס.

במקרה של יאיר, הכעס וייסורי המצפון הם נדבך מבוסס מאוד במערכת יחסיו עם ילדיו. הוא נחוש להיות החבר הטוב שלהם ולהפוך כל מפגש איתם לחוויה. כך בכל פעם שהוא אוסף אותם הוא מכין סדר פעילויות מפתה, הכולל קניון, באולינג, סרט, גלידה, פיצה ומעלה בכל פעם את רף הציפיות שלהם. במקום לתת להם משימות, משמעת וערכים, הוא מרעיף עליהם מתנות. גם בבית הוא עושה בשבילם הכל: מנקה אחריהם, מכין להם, מסדר, מגיש, כשכל מה שנדרש מהם זה להיות פאסיביים וליהנות. הפאסיביות עובדת טוב. החלק של ההנאה אפעס... מתערער בריבים על השלט, על המחשב, על איפה כל אחד ישב באוטו.

דפוס ההתנהלות הזו של אבות גרושים עם ילדיהם הוא לא נחלתו הבלעדית של יאיר, אלא דפוס מוכר שזכה בקרב אנשי מקצוע בעולם לשם "אבא דיסנילנד" (או 'לונה פארק', אם תרצו, במושגים המקומיים שלנו). אבות שמרגישים חסרי יכולת לבצע את המשימות ההוריות שלהם. כי אב שמספק ארוחות, שיחות קלילות ואירועי בידור עבור ילדיו, לא ממלא את התפקיד ההורי שלו, אלא יותר תפקיד של מרכז הווי ובידור. הוא יותר מתפקד על תקן "אבא תעשה לי, תקנה לי, תסיע אותי", אבל לא מספק מרכז של בית באמת, על כל משמעויותיו, וודאי לא מקדם קשר אינטימי משמעותי הנחוץ להתפתחותם, קשר שעוזר להם לגדול עם ביטחון עצמי ועם הבנה מופנמת על מהות התפקיד העמוק של אבא.

אז איך מתגרשים וממשיכים להיות הורה? כמה עצות לאב הגרוש:

קבלו את רגשות האשם

אתם לא לבד. רוב הגברים מרגישים אשמה על אובדן המסגרת המשפחתית ועל כך שאיבדו את כוחם כאבות במסגרת המשפחתית. ההרגשה אף מתעצמת אם לאב יש תחושה שהאם לא עושה עבודה טובה כהורה.

אבל... אל תתנו לרגשות האשם לנהל את אבהותכם

אבות רבים הופכים להיות רכים מדי כשילדיהם מגיעים, בטענה שהם נמצאים כל כך מעט עם הילדים שלהם שהם לא רוצים לבזבז זמן איתם בלחנך אותם. זוהי החלטה שיוצרת מתח בין האב לבת הזוג שלו, בעיקר כשהילדים עוברים מבחינתה את הגבול. זכרו: גבולות משמעם הדרכה - משמע אהבה.

הרחיבו את מנעד הסמכויות שלכם

גירושים הרבה פעמים מפגישים אבות עם תפקידים שהיו מוגדרים בזמן הנישואים כנחלתה של האם. למשל, קשר עם בית הספר, הקפדה על שיעורים, בישול. ראו בזה הזדמנות להרחיב מיומנויות ולגדול בתוך התפקיד והבונוס הוא הערך המוסף שזה יוצר עבור הילדים - יציאה מהקיבעון המגדרי הסטיגמטי לגבי מה התפקיד של אבא ומה התפקיד של אמא.

הקפידו לקיים את "הסדרי הראיה" (לא אוהבת את המושג הזה) תמיד ובזמן

אמון בקשר מתבסס במחויבות לקשר. נכון שאמרתם להם בגירושין - "אבא ואמא נפרדים אחד מהשני, אבל הם לא נפרדים מכם"? אז אמרתם. זה לא מה שיגרום להם להישען אחורה ולהגיד: "יופי, עכשיו אני רגוע", אלא מבחן הזמן. כי גם אם לכם ברור שלא עזבתם אותם, ההגיון הילדי הקונקרטי אומר: "אם אבא עזב את הבית הוא יכול גם לעזוב אותי". לכן, חובת ההוכחה היא עליכם והאמת, היא לא דורשת מכם יותר מאשר להגיע תמיד ובזמן.

התעקשו על שינה

תפקיד ההורה הוא בהיותו המבוגר האחראי, הדואג לצרכיו הפיזיים התפתחותיים והנפשיים של ילדיו. וזה אומר לדאוג לרחצה, לאוכל, לסיפור לפני השינה, לשיחת עידכון על הקורה בחייו, להרגיע כאב או בכי שמעיר אותו משינה בעקבות חלום רע. אלו הדברים שיוצרים את ה"בונדינג" - קשר בלתי אמצעי ובטוח בין ההורה לילד. אל תוותרו עליו גם אם סיימתם לעבוד מאוחר ולהביא אותו זה "רק כדי לישון".

בבית של אבא חיים על פי חוקי הבית של אבא

ילדים צריכים להיות חלק מהבית ולא אורחים. אם אתה חי בזוגיות שניה, אתם חייבים לוודא יחד מה הציפיות מהילדים בעת שהייתם. כללי ההתנהגות והנימוסים בין כולם. מטלות חייבות להקבע: סידור מיטות, עזרה בעריכת השולחן, נקיון האמבטיה וכו'. גבולות שווים לאהבה לעומת כאוס וחוסר וודאות שמובילים לדימוי עצמי נמוך אצל ילדים.

אתה ביחד עם בת זוגך תקבעו את כללי הבית

אתם הרשות המחוקקת, אבל כל אחד מכם אוכף את החוקים מול ילדיו שלו. עבדו יחד וכבדו את המציאות ממנה כל אחד מגיע. החליטו על כללי התנהגות והמשימות הנדרשות מכולם. אפשרו זמן חסד ללא כעס והתיחסו לטעויות כמעבדה לימודית. החוקים לא יבריחו אותם. תתפלאו לראות שלהיפך, הם יכניסו סדר, וודאות וביטחון לחייהם כל זמן שהם ברורים, עקביים, הגיוניים וחלים על כולם. כשאין ברירה או בהיעדרו של אב הבית, בת הזוג יכולה לשמור על אכיפת הכללים בשימוש במשפט "בבית הזה אוכלים ליד השולחן" - משפט נפלא שמצליח לעקוף את הפרשנות האישית בדיפלומטיות ולהדוף משפטי מחאה, כגון: "את לא אמא שלי. את לא תגידי לי מה לעשות".