עברה אונס, חוותה טראומה ויצרה סרטון אנימציה על מצוקת הקורבנות

שמונה שנים נמנעה קרן אפיאס מלדבר על האירוע ההוא, אבל כשהתבקשה ליצור פרויקט גמר בלימודים, חזרה אליו. התגובות עודדו אותה ועזרו לה לרפא את הפצע

קרן אמר שחף

|

05.09.16 | 01:23

קרן אפיאס בחניון הסופרלנד שבראשון לציון, סמוך למקום שבו נאנסה. "אנשים שחשבתי שהם חברים שלי אמרו לי שהוא בן אדם טוב" (צילום: דנה קופל)
קרן אפיאס בחניון הסופרלנד שבראשון לציון, סמוך למקום שבו נאנסה. "אנשים שחשבתי שהם חברים שלי אמרו לי שהוא בן אדם טוב" (צילום: דנה קופל)

קרן אפיאס לא זוכרת מתי בדיוק זה קרה. שמונה שנים הדחיקה את האירוע, וגם עכשיו, כשהיא חושבת עליו ומנתחת אותו, היא מתקשה לנקוב בתאריך, מתקשה לומר מתי התרחשה הטראומה ההיא, שבה החבר הכי קרוב שלה הפך לאנס שלה.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

"תקופה ארוכה לא דיברתי על זה בכלל", היא אומרת. "סיפרתי על זה לשתי חברות קרובות, אבל המשפחה שלי לא ידעה. עד אז הוא היה החבר הכי טוב שלי, בן בית אצלנו, אז אחרי שניתקתי איתו את הקשר, ההורים שלי היו שואלים מדי פעם למה הוא לא מגיע יותר. הניסיון להסתיר את זה מהמשפחה היה עול מאוד כבד".

 

התוצר הראשון של ההתמודדות עם האונס היה סרטון אנימציה בשם "למה ציפית?!", המעביר ביקורת על נטייה להאשים באונס דווקא את הקורבן. לא במקרה היא התמקדה בנושא הזה. "אחרי שהתחלתי לדבר על מה שקרה לי, התחילו לשאול אותי שאלות כמו מה לבשתי וכמה שתיתי. אנשים שחשבתי שהם חברים שלי, אמרו לי שלא הבנתי אותו נכון, שהוא בן אדם טוב ושהוא לא היה עושה לי דבר כזה. הם גם אמרו לי לא להתלונן כדי לא להרוס לו את החיים".

 

את הסרטון יצרה במסגרת עבודת הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית של המכון הטכנולוגי חולון. אחרי שהוא הוגש למורים, לפני מספר שבועות, עלה הסרטון לרשת וזכה לתהודה רבה שהפתיעה את אפיאס. "עד הרגע האחרון הייתי בטוחה שאני הולכת להיכשל", היא אומרת. "לא ציפיתי לכמות כזאת של שיתופים ולייקים".

 

תקיפה מינית (אילוסטרציה). "אמרו לי לא להתלונן כדי לא להרוס לו את החיים" (צילום: Shutterstock)
    תקיפה מינית (אילוסטרציה). "אמרו לי לא להתלונן כדי לא להרוס לו את החיים"(צילום: Shutterstock)

     

    ממש במגרש הביתי שלי

     

    אפיאס (27) אמנם לא זוכרת את התאריך המדויק, אבל היא מעריכה שזה קרה לקראת סוף שירותה הצבאי או זמן קצר אחרי השחרור. את המקום היא זוכרת מצוין: החניון של הסופרלנד בראשון לציון, פחות מקילומטר אחד מבית הוריה. "ממש במגרש הביתי שלי", אומרת. "בשכונה לא יכולנו להיפגש, כי זה היה מפריע לשכנים, אז היינו נוסעים לחניון הזה, שמים מוזיקה, קונים אלכוהול ועושים שם מסיבות מאולתרות".

     

    התוקף היה מקורב לא רק אליה אלא גם לאחיה הצעיר, אורי (26), שלא ידע דבר על שאירע. "אחי המשיך להיות איתו בקשר. רק אחרי שהוא ראה את הסרטון שלי, הוא הבין מה היה שם. גם אמא שלי לא באמת הבינה מה קרה. רק אחרי שהפרויקט שלי יצא לעולם, והיא ראתה בו את המילה 'אונס', נפל לה האסימון. עד אז היה להורים שלי קשה להתמודד איתי. לא סיפרתי להם כלום, והם לא הבינו את הדיכאונות שלי. במהלך העבודה

    "סיפרתי על זה לשתי חברות, אבל המשפחה לא ידעה. עד אז הוא היה החבר הכי טוב שלי, אז אחרי שניתקתי איתו את הקשר, ההורים שלי היו שואלים למה הוא לא מגיע יותר. הניסיון להסתיר את זה היה עול מאוד כבד"

    על הפרויקט חוויתי רכבת הרים רגשית: היו לי התקפי זעם וחרדות. ברגע שהכל היה גלוי, זה גרם להם להבין אותי ולקבל את הכאב שלי".

     

    ההחלטה לעסוק בנושא אחרי שנים של הדחקה הייתה תוצאה של תהליך ארוך. "כשהתחלתי את השנה האחרונה לתואר, הייתי צריכה לבחור נושא לפרויקט גמר. ניסיתי לבחור נושאים אחרים, אבל הרגשתי שהנושא הזה בחר אותי. רק כשהתחלתי לנסות לעבוד עליו, הבנתי שאני עוד לא לגמרי בשלה לכך. התחלתי לקרוא הרבה על הנושא, מתיאוריות פסיכולוגיות ועד עדויות של נשים שעברו חוויה דומה. למרות זאת, עבר חצי סמסטר, ועדיין לא היה לי פרויקט ביד. הבנתי שלא אצליח לסיים את התואר עם פרויקט שלם וטוב, אז החלטתי לקחת פסק זמן, להאריך את הלימודים בשנה ולחזור ממקום יותר מוכן. הודעתי למרצה שאני לא ממשיכה בקורס, ובאותו יום התקשרתי למוקד התמיכה לנפגעות תקיפה מינית והתחלתי טיפול פסיכותרפי".

     

    כשחזרה ללימודים, ולעבודה על הפרויקט, החליטה שהיא מפסיקה להתבייש במה שקרה לה. "מי שצריך להתבייש זה הוא, לא אני, וזה שנאנסתי לא הופך אותי לפחות טובה", היא אומרת. באותה תקופה גם החלה לנתח תהליכים שעברו עליה בעקבות האונס. "חל בי שינוי, אבל אני לא יודעת עד כמה אנשים שמו לב לזה. דחפתי פנימה דברים שאיימו לצוף, וזה גרם לשינויי מצב רוח. נראיתי שמחה כלפי חוץ, אבל מדי פעם היה מתפרץ ממני שד". 

     

    קורבן אונס (אילוסטרציה). "חששתי שהוא ייצא מזה נקי" (צילום: Shutterstock)
      קורבן אונס (אילוסטרציה). "חששתי שהוא ייצא מזה נקי"(צילום: Shutterstock)

       

      הוא לא יבין שזה עליו

       

      אפיאס נמנעה מלהתלונן במשטרה נגד האדם שתקף אותה. "קראתי עדויות של נשים שסיפרו על מה שעבר עליהן במשטרה, שזה היה כמו אונס שני, ולא רציתי לעבור את זה", היא אומרת. "גם יש לי הרבה חורים בזיכרון, וידעתי שזו מילה שלי נגד מילה שלו, כי אין לי דרך להוכיח את מה שקרה. חששתי שהוא ייצא מזה נקי, ושאני אשאר עם עוגמת נפש".

       

      מכיוון שעדיין יש להם חברים משותפים, היא נתקלה בתוקף מספר פעמים. "לפעמים הוא ניסה לומר לי שלום, ואני התעלמתי. אני לא מאמינה שהוא מודע לחומרת המעשים שלו. אני גם לא מאמינה שהוא יראה את הסרטון שלי, וגם אם כן, הוא כל כך אטום שהוא לא יבין שזה עליו. אבל השיח הפמיניסטי רחוק ממנו, והוא לא נמצא במעגלים שבהם הוא יכול להיחשף לזה. אני מאוד מקווה שזה דווקא כן יקרה, ושהוא יראה את הסרטון. אני לא מסוגלת להתעמת איתו, אבל אשמח לדעת שהוא מבין מה שעשה. גם אם גברים אחרים יראו את הסרטון ויבינו את ההשלכות של המעשים שלהם - אני את שלי עשיתי".

       

      מאז אותו אירוע היא מתקשה לסמוך על אנשים אחרים, אולם בעיקר קשה לה לסמוך על עצמה. "סמכתי עליו בעיניים עצומות, ומאז שנפגעתי ממנו בצורה כל כך עמוקה, חשבתי שאולי האינסטינקטים שלי לא טובים. הרבה זמן חשבתי שאני פגומה; הייתי מכניסה את עצמי למערכות יחסים שלא היו טובות לי מתוך אמונה שלא מגיע לי יותר מזה, ושאני לא מסוגלת לקחת החלטת נכונות".

       

      כיום, לאחר כשנה וחצי של טיפול, היא מרגישה שהיא בשלה לזוגיות. "מאז האונס לא הצלחתי להיות במערכת יחסים שנמשכה יותר מכמה חודשים. בטיפול אני לומדת לסמוך על עצמי ולהקשיב לתחושות שלי. אותנו, הנשים, מחנכים להיות מנומסות ונחמדות, ותמיד לרצות אנשים אחרים. זה מתקשר לזה שהשתקתי את הרגשות שלי אחרי האונס. אי אפשר לחיות ככה. עכשיו אני משתדלת לבטוח בעצמי יותר".

       

      ______________________________________________________

       

      גם יונסו דבב עברה חוויות טראומטיות. הקליקו על תמונתה:

       

      "לא רציתי להחצין את העצב שלי. לא רציתי שאנשים יידעו שאני לא בחורה עם ביטחון עצמי, שאני שבורה". הקליקו על התמונה (צילום: אביגיל עוזי)
      "לא רציתי להחצין את העצב שלי. לא רציתי שאנשים יידעו שאני לא בחורה עם ביטחון עצמי, שאני שבורה". הקליקו על התמונה (צילום: אביגיל עוזי)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד