אני יושבת עם אלכסה דול בבית קפה במתחם נגה - המקום היפה והנכון להיות בו, ממש כמו הבחורה עם עיני האוקיינוס, הבלונד, עצמות הלחיים המשורטטות והחיוך שגורם לה להשפריץ זוהר, גם כשהיא לבושה בגופיית סבא וג'ינס בויפרנד. דול, שפרצה לחיינו לפני שנתיים בתוכנית "המירוץ למיליון" ובחצי השנה האחרונה פורצת בגדול בניו יורק, היא דוגמה חיה ל־"Halo" ההוא שעליו שרה ביונסה, אותה הילה שמבדילה בין אלה שיכולים לשתות קפה במרחב הציבורי בשקט לבין אלה שלגימותיהם נקטעות על ידי הזולת, כלומר בחורים שמתחילים איתה.
כמה פעמים ביום בחורים ניגשים אלייך?
"מתחילים איתי המון. יש כאלה שאומרים סתם 'היי, בובה', אבל פונים גם אנשים ביישנים. אני לא הולכת להיות זו שהורסת להם את היום, אז אני נחמדה, מאחלת יום טוב. בארץ ידעו במשך שלוש שנים וחצי שיש לי בן זוג ואף אחד לא היה מתחיל איתי .בניו יורק הרבה מתחילים איתי וזה מוזר לי, אני בשוק, אומרת 'וואו, מה קורה?'".
נשמע כיף.
"זה נחמד, כל בחורה אוהבת שמתחילים איתה. אבל זה בעיקר חדש, אני מרגישה שאני בעולם אחר פתאום".
לעולם החדש הזה קוראים רווקות, עולם שבו לא ביקרה אלכסה מאז הכירה בגיל 19 וחצי את רז זלצרמן, יהלומן מצודד ומי שרץ איתה אל המיליון. לפני חודשיים וחצי החליטו בני הזוג לפרק את החבילה הפוטוגנית, דבר שגרם להוריקן בביצה המקומית ולספיקת כפיים של מיטב פולניות ארצנו. אך דול היא לא טיפוס ששוקע לקלישאות פרידה של גלידת בן אנד ג'ריס, מנוי לטישיו ומרתון של "סקס והעיר הגדולה" מתחת לפוך - להפך; היא קורנת, ולא בגלל מחזרים או מחוות רומנטיות מחזקות אגו. סביר להניח שגם אם תביאו לה את הירח על מגש פררו רושה היא לא תשים לב, פשוט כי האנרגיות שלה מופנות לכיבוש העולם. והוא, איך לומר לכם את זה בעדינות, גברים יקרים? לא כולל אתכם כרגע. "אני ממש לא מוכנה לזוגיות חדשה", היא צוחקת, "כי לדעתי פיצחתי את השיטה".
מה זאת אומרת?
"אני מאוד אוהבת ללמוד מהסביבה, קוראת הרבה ביוגרפיות של דוגמניות־על. הבנתי דרך זה שלהיות דוגמנית־על זו עבודה יומיומית לכל דבר, כמו שאת קמה בבוקר והולכת למשרד. זה לאכול טוב, להתאמן, ללכת לאירועים מתוקשרים, ליצור קשרים, לדחוף את עצמך, להיות מרוכזת בזה ומוכוונת לזה, כי כל יום יכול לקרות משהו גדול. עכשיו הצטלמתי לקמפיין העולמי של פאנטה. יום אחד אמרו לי 'לכי לאודישן', ובאותו יום קיבלתי את הקמפיין העולמי! זה היה מדהים. שתיתי מלא פאנטה, לדעתי 70 בקבוקים, היה לי פיפי כתום יומיים. אני רואה את עצמי בשנים הקרובות דוגמנית־על, אני מבטיחה לך".
"עם רז שקעתי באזור הנוחות"
הקמפיין של פאנטה הוא עוד וי בדרך לכיבוש העולם על פי אלכסה. לפני חצי שנה התחילה לגשש את דרכה המקצועית בניו יורק, חזרה תכופות לארץ לדירתה המשותפת עם זלצרמן וחיה על הקו. עכשיו, חודשיים לאחר הפרידה, היא כבר העתיקה לשם את חייה, מגיעה לארץ פחות ופחות ומתרגלת חיים חדשים בעיר זרה, גדולה ותחרותית. "לכל בן אדם יש חלומות, אבל ההבדל בין מי שמצליח לממש אותם ובין מי שלא הוא מידת העשייה והתעוזה", היא אומרת. "אפשר להגדיר את מה שקרה לי בחודשיים האחרונים כדבר מפחיד - שיניתי את כל החיים שלי, אני אשכרה גרה לבד בניו יורק. לפני זה ידעתי שיש לי בן זוג, שיש לי בית, שיש לי את החיים שלי פה, אבל עזבתי הכל ועברתי. עכשיו החיים שלי שם, במקום שבו אף אחד לא מכיר אותי. זו ההזדמנות שלי להוכיח את עצמי, זה מאוד קשה אבל יש לי מטרה".
זה לא קצת בודד?
"זה מאוד בודד. אני רגילה לבן זוג, לחברים שכל ערב מתארחים אצלי, רגילה לזה שההורים שלי נמצאים במרחק נסיעה לאשדוד. שלוש שנים היה לי את בית הקפה שלי, ופתאום זה ניו יורק, הארדקור. כל יום שם מרגיש כמו חודש, אני קמה בשמונה בבוקר ואין לי מושג מתי אחזור הביתה ומה יקרה לי".
איך באמת נראה יום בחייך בניו יורק?
"עמוס, ואני חולה על זה. פה היה לי מאוד רגוע, היה לי אודישן פעם בחודש, כי אני כבר מפורסמת ונכנסתי לאזור הנוחות. זה הרג אותי. כשקל לך את לא חיה, צריך שיהיה קשה כדי להתקדם".
וזה מה שקרה גם בהקשר של הזוגיות שלך?
"הפרידה מרז לא התרחשה כי משהו קרה. לא קרה כלום, אנחנו חברים מאוד טובים. פשוט אכלתי כאפה על החיים שלי, הבנתי שאני באזור
הנוחות שלי, שקל לי מדי, שזו לא אני. אני צריכה לטרוף את העולם, אני צריכה לעבוד, לחיות. חייתי במציאות שבה יש לי בן זוג מדהים, יש לי בית, אני לא צריכה לדאוג לכסף, קמה ב־11:00, הולכת לבית קפה, נפגשת עם חברה, סיבוב שופינג, צהריים עם עוד חברה, הולכת בערב להשקה. פתאום אמרתי 'די, אני צריכה להתקדם'.
נשמע כיף לשבוע, אבל חלול כשזה הופך לאורח חיים.
"פיתחתי את עצמי בתקופה הזו, הכנסתי לזמן הפנוי ציור, גלישה, תפירה. אני אוהבת ויודעת לתפור, בגיל 12 ביקשתי מכונת תפירה ולמדתי אצל מורה פרטית. זה החלום שלי. כשאתפרסם, אני רוצה ליצור קולקציה על שמי. אז פיתחתי את עצמי בתחומים אחרים, אבל עכשיו, כשהגעתי לניו יורק, כל יום אני מקבלת אודישנים ליום הבא, זה יכול להיות שלושה אודישנים וזה יכול להיות חמישה אודישנים ויותר. הכל נראה כמו בסרט. מה שכיף בניו יורק זה שאפשר להגיע לאודישנים בלי עקבים. עכשיו אני על עקבים כי שכחתי את כל הנעליים השטוחות שלי בבית ואני זרוקה אצל חברות, בלי נעליים!".
תגידי את זה בקול רם ותכף תגיע לפה משאית מאדידס או נייקי.
"את יכולה להגיד 'איזו מסכנה', אבל אני עפה על זה. תשמעי, הייתי עם רז מגיל 19, הוא הכיר אותי כשהייתי ילדה. נכנסתי לחיי אהבה וזוגיות וחייתי חיים של אדם בוגר, ופתאום החופש הטיפשי הזה של לחיות בין חברות ובאוטו ולגלות שאין לך נעליים שטוחות - זה מדהים".
מרגישים שאת במקום ממש טוב.
"אני במקום ממש טוב. לא משנה מי יבוא, זה לא מעניין אותי".
"היו לי כמה קילוגרמים להוריד"
אבל לא הכל ורוד בחיים החדשים של אלכסה. בחודשים האחרונים הפך חשבון האינסטגרם שלה, המונה כיום 103 אלף עוקבים, לכר פורה לתגובות, העלבות והאשמות סביב המשקל שלה, שהלך וירד. "אני קוראת כל תגובה ותגובה וזה מאוד מעליב", היא מספרת. "כמו שאני חושבת שלא יהיה נעים לאדם שמן לקבל תגובות כמו 'איכס, תעשה דיאטה', אז ככה התגובות על הרזון מעליבות אותי. אני יודעת שרזיתי לאחרונה, אבל זה המבנה שלי. יש לי עצמות אגן בולטות ורגליים דקות, וזה מעליב לקרוא אלפי תגובות שבהן בנות מגבות אחת את השנייה וכותבות 'איכס, זוועה', 'ממש מגעיל', 'קשה לי להסתכל עלייך, תאכלי משהו'. בישראל אוהבים מאוד להיכנס לצלחת, להביע דעה, לא חוסכים ביקורת. אני לא אנורקסית. משגעת אותי הקלות שבה משתמשים במילה הזאת. אז נכון, רזיתי כמה קילוגרמים, אבל אני בריאה, אני מרגישה טוב".
אז מה קרה בחצי השנה האחרונה? בכל זאת, את לא נראית כמו לפני שנתיים.
"כל בחורה מגיעה לגיל שבא לה לאכול יותר בריא, לשמור, ואצלי הכל קרה ביחד. החלטתי לטוס לניו יורק, ושם אני צריכה להיות בנתונים מסוימים. אף אחד לא אמר לי להיות רזה מדי, אבל היו לי כמה קילוגרמים להוריד. התחלתי לעשות ספורט, לאכול בריא. אני הולכת המון בניו יורק, רק מללכת בין אודישנים אני עושה קילומטראז' של 12 ק"מ ביום קל. ירדתי במשקל בלי לשים לב. נראה לי שכשאת לא אובססיבית לאוכל ולדיאטה, אלא פשוט אוכלת בריא ומתאמנת, זה קורה".
כשהבעלים של ויקטוריה'ס סיקרט עוקב אחרייך
האינסטגרם של דול הוא לא רק מקור לעלבונות אלא גם לכוח, כשלמספר העוקבים יש השפעה ישירה על מספר ההזדמנויות שמקבלת דוגמנית בתעשייה העולמית. "היום, כשאני מגיעה לאודישן, השאלה הראשונה היא כמה עוקבים יש לך באינסטגרם", היא מאשרת.
מרגיש כאילו את פורצת רק עכשיו, ארבע שנים אחרי שהתחלת לדגמן.
"אני מרגישה שקריירת הדוגמנות שלי התחילה רק בחודשים האחרונים. לפני זה עבדתי בלהיות סלב. בארץ זה קל, אם את סלב אז את יכולה לעבוד. לא התאמצתי, פשוט הודיעו לי שרוצים אותי. ואיבדתי את עצמי, לא ידעתי מי אני, צפתי".
את מצטערת שהתמסרת לסלביות המקומית ולא ארזת את עצמך לניו יורק לפני שנתיים?
" חושבת שהכל קרה לי בזמן הנכון. זו עיר קשה, קל ללכת בה לאיבוד, ואם הייתי מגיעה לפה בגיל 19, זה מה שהיה קורה".
ומה הלאה? איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"היעדים שלי לשנה הקרובה זה ויקטוריה'ס סיקרט וה'ספורטס אילוסטרייטד'. הבעלים של ויקטוריה'ס כבר עוקב אחריי באינסטגרם, והצלם הראשי של ה'ספורטס אילוסטרייטד' ביקש לצלם אותי לתערוכה שלו, וזה ביג דיל. היעדים שלי לשנתיים הקרובות זה להיות על כל שער אפשרי: 'ווג', 'אל', מגזין 'W', להשתתף בהפקות אופנה עם הצלמים הכי גדולים שיש - נפגשתי כבר עם הצלם ברוס וובר, הוא צילום אותי קצת בסטודיו שלו והיתה לנו כימי מעולה. כרגע אני מחזיקה אופציה לצילומי קמפיין איתו, תחזיקי לי אצבעות. בחמש השנים הבאות אני רואה את עצמי דוגמנית־על עם קו אופנה כלשהו. אני הולכת להירשם לבית ספר למשחק בניו יורק, כבר קיבלתי אודישן לסרט גדול. אני לא רוצה לפרט, אבל אגיד שזה לתפקיד שלא הסתדר למרגו רובי בלו"ז. החלום שלי זה להתפרסם כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. לפרסום יש כוח, אפשר לעשות איתו שינוי. כשאת רואה בפייסבוק ילד חולה סרטן שזקוק לתרומות, ואת עושה שיתוף ויש לך 80-70 אלף עוקבים ואמא שלו מסמסת לך תודה, כי באמת תרמו, את מבינה שזה העניין בחיים, לא מספר הלייקים באינסטגרם".
וואו, אלכסה, את על הגל!
"את יודעת מה הייתי רוצה שקוראות ייקחו מהראיון הזה? שצריך לחשוב חיובי. תחשבו טוב, יהיה טוב. העולם הזה מדהים, הכל יכול לקרות. אני מצאתי את עצמי, הנה, עכשיו הכל מסתדר".
קראו את הראיון המלא עם אלכסה דול בגיליון אוגוסט של Gostyle
