נשיונל גאוגרפיק אצלי בסלון:
יצורים מוזרים השתלטו לי על הספה

גיל ההתבגרות משול לנסיעה ברכבת שדים. בכל רגע נתקלים במשהו, פתאום נדלק האור ומה שנגלה לעיניים גורם לנו לצרוח.

יכול להיות שזה החום, החופש הממש ממש גדול והשהיה העודפת בבית, אבל החיים בקרבת מתבגרים איפשרו לי לחקור אותם כמו בסרטים של נשיונל גאוגרפיק. מצפייה עקבית שדי נכפתה עלי (כעצמאית העובדת מהבית), במהלך חודשי יולי אוגוסט הצלחתי לאסוף כמה ממצאים שהאירו אור חדש, הרבה מזגן וחשבון חשמל מנופח על הזן שהולך ומכחיד את חשבון הבנק של הוריו.

צייד מקרר

המתבגרים הם יצורים חברתיים החיים בחבורות ומקננים בכל פעם באזור מחיה אחר בו הם יכולים למצוא בנקל מזון, מים וחיבור לוואי-פיי. הם בעיקר רובצים וקלים לזיהוי בזכות שלל הצבעים שהם מתקשטים בהם, ביניהם: שחור, חום, כתום, צהוב לימון וורוד מסטיק ולעיתים ניתן למצוא את שילוב כל הצבעים על מתבגר אחד.

את הטרף שלהם הם צדים היישר מהמקרר. הם לא בררנים ובשעת רעב הם נוהמים. כמו כן, הם משתמשים בזיכרונם המצוין כדי להגיע למקום שבעבר מצאו בו שפע מזון. הם אוכלי בשר, ברובם ושיניהם הטוחנות רחבות ומאפשרות להם לטחון בקלות לחתיכות קטנות כמויות גדולות של אוכל. הרגלי ההגיינה שלהם מבוססים על חוק החמש שניות, אבל בלי לספור שניות.

הם משתלטים על אזורים ציבוריים של המתחם הביתי ומסמנים את הטריטוריה על ידי השארת גרביים ופירורי מזון אותם יכולים גם טטרנים למצוא בנקל. כך ניתן גם להסיק שהם רגישים לחום ומקלחות.

כמו כן, הם נמצאו רגישים מאוד לקולות של בני אדם אותם הם מזהים כ"הורים" ולהברות המגיעות ברצף ונשמעות כמו "אתה מוכן להוציא את הכלים מהמדיח?" קולות אלו נוטים לגרום לתגובת דחק כמו כעס ולעורר אותם לתגובה מהירה המפעילה את לשונם הארוכה כדי להגן על עצמם. הם פעילים בעיקר בשעות הלילה ואולי חוסר הסינכרון בשעות עם בעליהם, זו גם הסיבה שלא ניתן לאלף אותם (או לפחות זה מה שאנחנו מספרים לעצמנו).

הם אינם מסוגלים לעשות שני דברים בו זמנית, לעתים אף לא דבר אחד. באופן די מפתיע ובניגוד לכל התחזיות גם נקבות המתבגרים. מחקר אורך מחמש עשרה השנים האחרונות מעיד על זן חדש של מולטי טסקינג שנקרא "בלי לקום מהכיסא". הם בעלי אינטילגנציה גבוהה המצליחה להוליך שולל "הורים" במילים 'רגע' ו/או 'תיכף', בעלי יכולת עמידה מרשימה במצבי לחץ ותכנון אסטרטגיות לטווח הארוך באיך לשמר אנרגיה. כמו כן, נצפו תנועות תגובה חיוביות למשמע המילים "חו"ל", "מסעדה", "קניון" ו"ההופעה של סיה".

פנאי: יתרונות חשובים למתבגר

ברוב המוחלט של הצפיות בהם, הם נמצאו מהופנטים אל מול מכשיר קטן אותו הם אוחזים דרך קבע בידם. דרך המכשיר הם מתקשרים אחד עם השני גם כאשר הם רובצים באותו השטח. כשהם משמיעים קולות אחד כלפי השני הם משתמשים בדיקציה איומה. יש הטוענים שהדיאלקט הזה נוצר כדי שיוכלו להשתמש בו כשפת סתרים. ככל שהם נחים הם עייפים יותר. הם מפעילים אנרגיה אל מול שלוש מטרות עיקריות: אוכל, מיטה ובני המין השני איתם הם מתקשרים באמצעות הפגנת כוח, הפצת ריח והשמעת קולות או בעזרתו של אותו מכשיר קטן המובנה על כף ידם, דרכו הם שולחים מסרים עם שימוש עודף באות ח'.

בעת מפגש של קבוצת ה"הורים" במקומות העבודה או במקומות אקראיים כמו 'סופר', 'טיול בגינה עם הכלב', ניתן לשמוע לא פעם את שאט הנפש מהעיסוק של המתבגרים אותו הם מכנים "בזבוז זמן" ו"אתה לא עושה כלום כל היום", אך ידוע בשמו המקצועי והפחות פופולארי - 'פנאי'.

עיון בספרות המקצועית העלה כי פנאי משמעו 'זמן חופשי' והוא אינו המכשול של ה'לימודים' (או עבודה), אלא המשלים שלהם ומקדם את תפוקתם. יש בו יתרונות חשובים למתבגר. עבודה / לימודים מושתתים על שליטה, חוקים, תכנון, התחייבויות, מיומנות שכלתנית ונמדדים בתוצרים של ציונים והערכות, מה שיש למתבגר בשפע במהלך השנה. הפנאי, לעומתו, הוא שעות התדלוק, הוא הכאן ועכשיו, כל ההוויה שלו היא חופש. המוטיב המרכזי של הפנאי הוא ההתמזגות. התמזגות עם חברים, עם עצמו. זה המקום ללמוד בו משא ומתן חברתי ולהכיר את הגבולות שלו. לגבש זהות חברתית, פוליטית, ערכית - מה זה צדק, מה זה שיוויון, מה זו חברות.

בפנאי יש תגמול מיידי של הנאה וריגוש, של אימון בבחירה ולקיחת אחריות על הבחירות. בתוך הפנאי הוא מביע את עצמו ובונה את האוטונומיה שלו.

אז נכון, הם "רובצים", "בוהים", "אוכלים", "ישנים" ומסתובבים לנו בין הרגליים, אבל במקום להסתכל על כל זה כבזבוז זמן, נסו פשוט להצטרף אל המתבגר. שבו יחד איתו, תתעניינו ואז, במקום לעצור את הפעולה בביקורת, תגידו "יאללה, בא לך לשתות איתי אייס קפה?", ממסקנות המחקר הם מגיבים לזה הרבה יותר טוב.