חשבתם שהילדים גדלו והם לא צריכים אתכם יותר? תחשבו שוב

דווקא עכשיו, כשהם כבר לא צריכים השגחה ויודעים לדאוג לעצמם, רינת לפידות ממליצה להיות מאוד עירניים ולא למהר להתרחק ולהשאיר אותם לבד

רינת לפידות פורסם: 09.08.16 14:47
תנו לו לעוף, אבל תהיו בסביבה (צילום: Shutterstock)
תנו לו לעוף, אבל תהיו בסביבה (צילום: Shutterstock)

תינוק נולד. ההתרגשות גדולה. התלותיות והנזקקות - גדולות אפילו יותר. בניגוד לבעלי חיים אחרים, תינוקות אינם מסוגלים לשרוד לבדם לאחר שיצאו מרחם אמם. ישנן תיאוריות שונות שמתייחסות לכך (למשל, גישת הטרימסטר הרביעי) ואפשר להסכים איתן או לא, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח: בלי ליווי צמוד של מבוגר, תינוקות לא ישרדו. חוקרים מתחום הביולוגיה האבולוציונית מסבירים שזוהי הסיבה שהם חמודים כל כך. אחרת, הם באמת לא היו שורדים. אז מה זה אומר? זה אומר שבתקופה הראשונה לחייו של כל תינוק, אנחנו, ההורים, צמודים אליו וצריכים לספק את כל צרכיו - הזנה, חום, מגע, תנועה ותחושת ביטחון.

 


לאט, לאט צומח ומתפתח
לאט, לאט צומח ומתפתח

 

לא צריכים אותנו יותר

לאט לאט (ברגעים מסוימים זה ממש ממש לאט), הם מתחילים להיות טיפ טיפה פחות תלותיים. מתחילה להתפתח שפה בה הם יכולים להסביר למה הם זקוקים, מבלי שננסה להתאמץ לנחש. הם לומדים לנוע ממקום למקום בכוחות עצמם. סביב גיל שנתיים (שעם כל הקושי שמלווה אותו, יש בו המון שמחה), מתחילים ניצנים של עצמאות.

 

וכך זה ממשיך: הם לומדים לנעול סנדלים לבד, הם יודעים להתקלח לגמרי בעצמם, הם ניגשים לקחת משהו לשתות, הם בוחרים משחק ומשחקים בו ופתאום - הם מתקשרים לחברים וקובעים איתם, מחממים לעצמם אוכל ומפתחים עולמות תוכן עצמאיים. הם כבר ממש לא תלותיים. הם מסתדרים לבד. הם עצמאיים. יש! סופסוף, אחרי שנים שבהם הזמן שלנו הופקע לטובת מיליון משימות, אפשר לחזור הביתה מיום עבודה, להיכנס לחדר השינה ולצפות בכל הפרקים שפספסנו בסדרה האהובה עלינו. לא צריכים אותנו יותר.

 

אמממ... כמו שנהוג לומר בטינאג'רית: אז, זהו, שלא. נכון, הם לא צריכים אותנו כדי לשרוד והם כבר יכולים לספק את הצרכים הבסיסיים שלהם בעצמם, אבל הם לחלוטין זקוקים לנוכחות שלנו בחיים שלהם בצורה משמעותית וחשוב מכך - חיובית.

 

כל אחד דואג לעצמו

אני פוגשת הורים רבים שחולמים על הרגע שבו הילדים יוכלו להישאר לבד בבית וחוגגים את הרגע הזה ללא הפסקה. הורים שמציידים את הילדים בטלפונים ניידים ומאפשרים להם לנהל חיים עצמאיים לחלוטין כבר בגיל שמונה. אני רואה ילדים בגילאי 6-7 שמסתובבים בשעות החשיכה בגינות ציבוריות ואני שומעת על משפחות בהן לכל אחד מבני המשפחה יש טלוויזיה בחדר ורוב שעות הפנאי הן שעות אישיות. כל אחד דואג לעצמו.


יש גם דוגמאות קיצוניות פחות: הילדים לא לגמרי דואגים לעצמם, אבל הנוכחות ההורית בחיים שלהם מצומצמת. מאוד מאוד מצומצמת. אז נכון, זה מאוד מהנה וזו הרגשה נהדרת לקבוע פגישות עבודה בשעות לא שגרתיות או לקפוץ לבילוי עם חברים בלי סבב טלפונים מתיש עד למציאת בייביסיטר. יחד עם זאת, חשוב מאוד לזכור שהתפקיד ההורי שלנו לא מסתיים בגיל בו הילד יודע לחצות כביש לבד ושאנחנו לא יכולים לאפשר לילד שכבר יודע להתקשר לחברים, לבלות את כל השבוע שלו בלעדינו.

 

למה? פשוט מאוד. כי נוכחות הורית מעמיקה את הקשרים, מעניקה בטחון ומהווה מפתח עיקרי לתקשורת טובה. אלו לא סיסמאות. אלו דברים שהילדים צריכים לא פחות ממזון בריא ושעות שינה תואמות גיל. הורים שלא מספיק נוכחים בחיים של הילדים שלהם החל מגיל שמונה, לא מבינים לאן נעלמו להם הילדים בגיל ההתבגרות. הילדים לא הופכים בבת אחת למתבגרים מנוכרים שלא מעוניינים בקשר עם ההורים. זה תהליך שנבנה כאשר הם מבינים שהם אמורים לדאוג בעצמם לשעות הפנאי שלהם וזה מה שהם עושים.

 

השבוע הגיעה לשיחת ייעוץ אמא שלא הבינה למה בן ה-6 שלה לא מעסיק את עצמו לבד. למה ברגע שהיא נכנסת הביתה מיום עבודה מתיש שהתחיל בחמש וחצי בבוקר, הוא קופץ עליה עם פאזלים ולא מרפה עד שהיא משחקת איתו. נכון, הוא בן 6, הוא יכול להרכיב פאזל לבד וגם לקחת דף ולצייר, אבל זה לא מה שהוא מבקש. הוא מבקש נוכחות. הנוכחות של אמא שלו לצדו בזמן משחק חשובה לו מאוד. לכן הוא מתעקש.

 


בבקשה, בבקשה, תרכיב פאזל לבד
בבקשה, בבקשה, תרכיב פאזל לבד

 

למה כל כך חשוב שנהיה נוכחים?

1. כי אם לא תהיו - מישהו אחר יהיה

חוקרים שבדקו התנהגות של מתבגרים, גם בתחום המיניות וגם בתחומים אחרים, גילו ששאלות לא נשארות פתוחות אצל ילדים. אין וואקום. אם יש משהו שמסקרן אותם ואין להם נגישות למידע, הם משלימים את הידע או על ידי הדמיון שלהם או באמצעות חברים. הדמיון, כידוע, יכול להוביל אותם למקומות מפחידים ואם נודה על האמת, גם המידע שהם מקבלים מחברים בחלק מהמקרים, יכול להיות מפחיד. אם נהיה בסביבה, לא כדי לטפל, אלא רק כדי להפגין נוכחות, נוכל לענות על שאלות וגם לספר מהגיגי היום שלנו, שיכולים לספק שפע של מידע לילדים.

 

2. כדי לשמור עליהם מסכנות 

מחקרים מרתקים שבדקו השגחה הורית השוו בין קבוצות ילדים שההורים שלהם ידעו בדיוק היכן הם ומה הם עושים, לבין קבוצות ילדים שההורים שלהם ידעו באופן מעורפל או לא ידעו כלל היכן הילדים. תוצאות המחקר חשובות מאוד: באופן מובהק, ילדים שההורים שלהם לא היו נוכחים בחיים שלהם, נטו הרבה יותר להשתתף בפעילות הכרוכה בסיכונים - גנבות מזדמנות של מוצרים זולים, הפרה של חוקים, אלכוהול, סמים וכדומה.

 

אז נכון, לא בכל פעם שאנחנו צופים בטלוויזיה בחדר השני, הילדים רצים לפתח התנהגויות מסוכנות ונכון שחשובה גם העצמאות שלהם, אבל לנוכחות ההורית יש חשיבות עליונה בהתפתחות של הילדים. אנחנו צריכים להתבונן על השבוע ולראות עד כמה אנחנו באמת נוכחים בחיים שלהם.


פשוט - נמצאים לצדם בזמן שהם צופים במסך כלשהו, שוהים בחדר בו הם שוהים וזמינים לשיחות אקראיות וספונטניות. ככל שהנוכחות תהיה גבוהה בגילאי 6-7-8, כך לא נופתע כשבוקר אחד תצרח עלינו דמות לא מוכרת בת 14.

 

ובלי קשר למחקרים ולסכנות - לבלות עם הילדים ולהיות נוכחים בחיים שלהם זה כיף. גם להם וגם לכם. מאוד. אל תפסידו את הכיף הזה.

 

ומה המתכון הפעם?

אז נכון שאין צורך בנוכחות הורית אם יש פריזר מלא ומיקרוגל עובד - ילדים יכולים להפשיר לעצמם אוכל שהם אוהבים ועשינו וי על סעיף ההזנה, אבל אפשר לשלב את הנוכחות עם הקשבה לילדים, עם חשיבה יצירתית ועם בילוי מהנה ולהכין יחד איתם המון דברים ממש טעימים.

 

גספאצ'ו

מרענן, בריא ולא דורש חימום בכלל. קלאסי לקיץ, גם כיוון שהעגבניות בשיאן וגם כי זה בדיוק מה שהגוף צריך בחום. למרות שיש בו המון ירקות, הילדים ממש אוהבים לשתות אותו, בעיקר עם תוספת פריכה.

 

החומרים הדרושים:

  • שום.
  • אגוזים / שקדים / גרעינים שאוהבים.
  • שמן זית.
  • 4-5 עגבניות חתוכות לרבעים.
  • בצל סגול קטן חצוי.
  • פלפל אדום ללא גרעינים וחתוך לרבעים.
  • חומץ בן יין / בלסמי.

 

הכנה

  1. בקערת הבלנדר מניחים שן שום אחת, חופן נדיב של אגוזים / שקדים / גרעינים ושמן זית לכיסוי.
  2. מפעילים את הבלנדר עד שהכל הופך לתערובת סמיכה וחלקה יחסית.
  3. מוסיפים 4-5 עגבניות, חצי בצל, פלפלים, מלח, פלפל וקצת חומץ בן יין. ממלאים מים עד 3/4 מיכל ומפעילים עד לקבלת תערובת אחידה ואדומה.
  4. מעבירים לקנקן / בקבוק זכוכית ומאחסנים במקרר ל-3-4 שעות.
  5. מוזגים לכוסות גבוהות ונהנים.

 

משהו נוסף: אני אוהבת לקלות גרעיני חמנייה ולהוסיף בתור קרוטונים. אפשר גם להוסיף שקדי מרק או קרוטונים אמיתיים.

 

וגם: אספתי את כל מתכוני הבלוג ומתכונים נוספים שפרסמתי, הוספתי טיפים מעולם הגישור לתקשורת טובה עם הילדים והכנתי חוברת שאותה אתם יכולים לקבל במתנה. לחצו על הקישור הזה ותגיעו למתכון מתוך החוברת. אם תשאירו פרטים, תוכלו לקבל את כל החוברת ישירות לתיבת הדואר האלקטרוני שלכם.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מגשרת משפחתית. בעלת MA בחינוך מאוניברסיטת חיפה. לאחר שנים בהם ראיתי את הקסמים המתרחשים סביב שולחן הגישור, הבנתי שהדרך הטובה ביותר היא להנחיל את עקרונות הגישור לכמה שיותר אנשים, על מנת שילמדו לנהל את מערכות היחסים הקרובות בצורה מיטבית. לכן, אני מדריכה הורים, מורים, ארגונים וקבוצות בכלי הגישור ומלמדת לייצר הסכמות, לפתור מחלוקות ולהגדיל שיתופי פעולה במשפחה ובחברה.