הם הגיעו אלי, לפינה שלי בקופנגן, כי רצו דולה והכנה ללידה. זוג הורים לעתיד, מתרגשים, צעירים ויפים. היא חצי צרפתייה וחצי תאילנדית, הוא צרפתי. פאולין וז'וליין. היא יפה כל כך. לשניהם ראסטות. קיבלו מאבא שלה חלקת אדמה קטנה בג'ונגל, בינות לבתיהם הקטנים של בני משפחה שונים, דודים ובני דודים. שבט קטן. הוא בנה לה ביקתה קטנה עם חדר שינה, חדר רחצה ומטבח בחוץ. על המדפים במטבח מוצרים אורגניים, כמו ברוב מטבחי הקהילה הבינלאומית הקופנגנית ובלנדר לשייקים בריאים ומקרר קטן בו המתינו ללידה כדורי שוקולד ותמרים עמוסי אנרגיה ואהבה. נשים בכל העולם מקננות לקראת בוא הלידה ומכניסות למקרר קופסאות של דברים טובים, שיחכו יחד איתה.
לידה שנכתבה בשמיים
היא תמיד חלמה על לידת בית, ההריון היה תקין ונפלא, היא הרגישה שזה הדבר הנכון בשבילה. הוא היה שקט ותומך לאורך כל הדרך, גם בלידה עצמה. כמה שקט ואהבה שפעו ממנו. בימים כתיקונם אין מיילדת על האי שלנו. יש שמועות על רופא וטרינר שנשים מהקהילה הבינלאומית הרוסית-אוקראינית ילדו איתו. לפאולין וג'וליין היה מזל משמיים שהגיע בצורת מיילדת בית (עטורת ראסטות) שנחתה באי בדיוק שבועיים לפני התאריך המשוער שלהם ללידה. היה ברור שהלידה הזו נכתבה בשמיים וכל מה שנשאר לנו זה ללכת בנתיב הברור שסומן.
והנתיב הזה היה גם הנתיב שלי. כבר סיפרתי לכם שכשיצאנו למסע שלנו, זוג ושלושה ילדים - אחד החלומות שכתבתי לעצמי ב-Bucket List היה ללוות לידות בכל מיני מקומות. היה לי ברור שזה ככל הנראה לא יוכל לקרות במקומות בהם אנחנו מטיילים, כי אנחנו זזים הרבה ולא נשארים במקום אחד. בכל זאת, לידה מצריכה פניוּת גבוהה, זמינות גבוהה וכמובן, להיות באותו מקום מספיק זמן כדי להכיר את האישה לפני הלידה ולהיות לפחות חודש בכוננות לקראת הלידה שלה. ולא לשכוח, לא להיעלם דקה אחרי, אלא להיות שם בשבילה אחרי הלידה. כשהויזה מאפשרת שהיה של חודש או חודשיים בלבד ובתוכם רוצים לטייל ולראות כמה שיותר, זה לא לעניין. חוץ מזה, לקח לי כמעט שנה להירגע מהמצב הממכר והמשכר של “טלפון על שקט”, להיות “לא בכוננות”. אחרי שנים רבות של כוננות כמעט בלתי פוסקת, זה בהחלט היה במקום גבוה אפילו יותר ב-Bucket List שלי.
ואז הגענו לחודש לקופנגן, באוגוסט 2015 והשאר היסטוריה, כמו שאומרים. שבוע אחרי שהגענו לקופנגן, אמרתי לראיס, אני מפה לא זזה. אחרי חודש הוא אמר, יאללה, בואי נעשה עוד ויזה ועוד ויזה… מאז אנחנו פה. ופייסבוק והחיים עצמם והנה התחילו להכיר אותי ולתייג אותי בשרשורי פייסבוק רלוונטיים של הריוניות שמחפשות דולה או הכנה ללידה.
תאילנדים מעדיפים קיסרי
הלידה הראשונה שליוויתי בתאילנד, במרץ 2016, היתה לידת בית חולים מבאסת שנגמרה בקיסרי. סיפרתי לכם עליה כאן. למדתי את השטח לפני הלידה, כהרגלי והבנתי מהר מאוד שהמצב בתאילנד עבור מי שרוצה לידה טבעית או אפילו לידה רגילה ולא קיסרי, אינו מזהיר. קודם כל, זה יקר. מערכת הבריאות המקומית, עבור זרים שחיים בתאילנד, היא איכותית ויקרה.
שנית, החיבה המקומית ללידות קיסריות היא עצומה. אצל התאילנדים יש ענין של בחירת יום ממוזל ללידה לפי לוח השנה הבודהיסטי. זו נחשבת הורות טובה, לבחור לרך הנולד יום עם מזל להיוולד בו וכמעט הזנחה לאפשר לו להיוולד מתי שהוא רוצה. כי מה אם יפול על יום חסר מזל? זה לכל החיים! לא יעלה על הדעת (אני טיפה מגזימה, אבל הבנתם את הרעיון). כמו כן, יש ענין תרבותי עם שמירת הואגינה ועוד לא אמרנו מילה על הערצת המערב, שגורמת להעדפה ברורה להתערבויות רפואיות בלידה והניתוח הקיסרי בראשן.
הלידה ההיא נגמרה בקיסרי, לאחר מפל התערבויות קלאסי שכלל (גם, אך לא רק) ריתוק האישה לשכיבה על הגב במיטה, בידודה מהמלווים ושבירת רוחה עד שהיא חותמת על טופס הסכמה לקיסרי. זה די ייאש אותי והחלטתי שאם יגיעו אלי נשים נוספות לליווי בלידה, אצטרך לחשוב היטב איך אני נותנת להן ליווי מקצועי, מבלי לחשוף אותן לסיכונים כאלו מחד ומבלי להתערב בהחלטתן היכן ואיך ללדת מאידך.
חברה מיילדת מגיעה לתאילנד
מה רבה היתה שמחתי כשליהי, קולגה מיילדת מישראל, הודיעה לי שהיא מגיעה לחודשיים לקופנגן, לגור ממש לידנו. הבנתי אותה מאוד כשהיא אמרה שהיא מחכה בכליון עיניים להיות "לא בכוננות" ועם "טלפון על שקט", אבל בכל זאת אמרתי לה "כן כן, תביאי איתך את כל הציוד", כי היה לי ברור שהמציאות תתארגן בדיוק מופתי כדרכה ואכן, כמו בהזמנה, נחתו אצלי במרפסת זוג הורים-שבדרך, שרצו בכל מאודם לידת בית. הם כבר ידעו שלא פשוט בכלל להשיג לידה רגילה וטבעית בבתי החולים המקומיים ואולי עוד יותר מסובך להשיג דולה באי הקטן שלנו, אבל להשיג גם מיילדת ועוד מיילדת בית, זה כבר ממש חלום שנועד להתגשם.
ליהי נחתה באי בתחילת יולי. תאריך הלידה המשוער של הזוג היה באמצע יולי. שתינו בכוננות. הזוג מתגורר במרחק רבע שעה מאיתנו, בבקתה הקטנה שהבעל בנה לאשתו במהלך ההריון, בג'ונגל המשפחתי שלהם, שבט קטן של ממש. מטר וחצי מה"עיר".
לידת בית בקופנגן
בערב שבת התחזקו הצירים שהחלו באותו בוקר, הצטופפו ונהיו סדירים. בעשר וחצי בלילה שמנו פעמינו לבקתה. דרך עפר מהכביש הראשי מתפתלת לה אל הבית הקטן, חדר אחד עם מקלחת שיורדים אליו בסולם עץ לא מאוד יציב, מטבח בחוץ, שירותים מערביים, אבל בלי ניאגרה.
לפני הלידה התייעצה איתי היולדת לגבי בריכת לידה, אותה רכשה באינטרנט באתר קניות מקומי מעולה. בריכה נהדרת, אולי אפילו יותר טובה מהבריכות הנהוגות בישראל ללידות בית, נכנסה בחדר המקלחת של הזוג בלי בעיה. המים החמים ללידה היו כבר סיפור אחר. ברגע האמת, עם חמישה ס"מ טובים, כשהאישה רצתה להיכנס לבריכה, מתקן חימום המים לא עבד והבעל בילה, כמו בעלים רבים לפניו ובטח רבים שעוד יגיעו אחריו, במילוי הבריכה במים חמים שהרתיח בסיר על הגז.
בינתיים ליהי ואני התחלפנו בינינו והיינו איתה לסירוגין, כי בחדר הקטן לא היה מצב שנידחס כולנו יחד והאישה רצתה כמה שיותר פרטיות. ממילא היתה מוטרדת מנוכחות בני המשפחה הרבים בבתים הסמוכים וביקשנו מהבעל שישים מוזיקה ברקע, כדי לאפשר לה להשתחרר ולהשמיע קולות כרצונה.
עיסויים, נשימות, לידה היא לידה היא לידה. היה ברור שהיא מתקדמת נהדר. ליהי בדקה אותה פעם אחת לחמישה ס"מ, קצת אחרי שהגענו; אני נתתי לה שמן תפוז להרחה כשהיה נשמע שהיא בטוח בפתיחה של יותר משמונה ס"מ. כמה צירים לאחר מכן כבר שמענו אותה לוחצת. השעה היתה אחת וחצי בלילה, הושטתי לליהי את מכשיר המוניטור הנייד (בשלב הלחיצות בלידה מיילדת הבית מקשיבה לדופק התינוק באופן מאוד תדיר), הסטתי את הוילון המשמש כדלת לחדר המקלחת והתיישבתי בחוץ לעשות מדיטציה. מה כבר היה לי לעשות, בינינו. בתחילת המדיטציה עלתה לי מחשבה, היא תלחץ 40-50 דקות ותלד יפה. ראיתי את המחשבה שטה לה הלאה כמו ענן, בירכתי אותה וחזרתי להתרכז בנשימה. בשתיים שלושים וחמש התינוק היה בחוץ.
השליה יצאה בשלמותה ממש דקות לאחר שהאישה יצאה בעזרתנו מבריכת הלידה, עם התינוק הטרי בזרועותיה, עור לעור. הבעל הצמחוני החוויר מעט למראה השליה, אבל אזר אומץ וחתך את חבל הטבור שכבר הפסיק כמובן לפעום. לידה מהסרטים. אמא פאולין, אבא ז'וליין והתינוק - נסטה.
הדבר היחיד שהטריד אותי היו היתושים שהבחנתי בהם כבר חגים מעל האם והרך הנולד. רק זה חסר לנו עכשיו. נהייתי טיפי לחוצה להכניס את דיאדת אם-תינוק אל מתחת לכילה הגדולה במיטה, הממלאה כמעט את כל רצפת החדר האחד בבקתה. שתייה, כדור תמרים או שניים, שעתיים לאחר הלידה יצאנו בחזרה לבתינו שעל החוף, שמחות וטובות לבב. קופנגנוש, ההיית או חלמתי חלום?
הכותבת היא בעלת האתר "זהר כבר בדקה", המנגיש מידע ליולדות איפה ללדת ומה המדיניות בכל חדר לידה. רוצות לדעת איפה ללדת? היכנסו לכאן: איפה ללדת?
