שזוגיות זה לא לנצח
"מבחינת דנ"א, כולנו כמהים לזוגיות נצחית, אבל סטטיסטית זה פחות ופחות עובד בדור שלנו. ברור שיש אנשים שמתחתנים בגיל 22 וחיים יחד לנצח עם כל המורכבות, אבל יש כל כך הרבה דברים מורכבים גם מחוץ לזוגיות שאני חושבת ששם, בתוך הקשר, צריך להיות המקום הטוב עבור כל אחד מהצדדים. הזוגיות לא אמורה להיות החלק הקשה והמורכב בחיים. אז זהו, אני לא מתחייבת על 'לנצח'. אף פעם לא היה לי קל עם מחויבות, ובגלל זה גם אף פעם לא התחתנתי באמת, אבל היום אני מקבלת את עצמי עם זה. אני אומרת בסדר, את גלית גוטמן ואת מפחדת להתחייב. אני לא מציקה לעצמי עם זה. אין מה לעשות, בחירות שאתה עושה בגיל 25 לא מתאימות לגיל 40. זיו (קורן, בעלה לשעבר של גוטמן; מ"ז) בחור מהמם, אבל משהו בחיים עצמם ובזמן שעבר לא עשו טוב לזוגיות שלנו".
שלהיות גרושה זה מהמם
"קראתי עכשיו על איזה מחקר שעשו שמצא שאנשים גרושים הם הרבה יותר עניים, מתוסכלים ובודדים מאנשים נשואים. ממש קשה לי להסכים עם זה. אני מסתכלת סביבי על נשים נשואות שרוצות להתגרש ולא עושות את זה, וזה נראה לי הכי בודד ומתסכל. הכי נורא זה לחיות בזוגיות ולהרגיש לבד, והמון עושות את זה, כי משהו בחינוך שלנו לא נתן לנו אופציה אחרת. כל החיים מלמדים אותנו שאחת המטרות הכי חשובות שלנו, הנשים, זה להתחתן. לילדות שלי אני כל הזמן אומרת: לא חייבים להתחתן. חייבים ללמוד, לראות עולם, למצות את הפוטנציאל שלך. יש הרבה דברים שחייבים לעשות ולהתחתן הוא לא אחד מהם. אני התגרשתי בגיל 40 ומצאתי שיש בחוץ חיים מלאים, גם אחרי זוגיות ארוכה".
ששנות ה–40 הן ה–שנים
"אין יותר מדהים מלהיות בת 40 פלוס. משהו בקילומטראז' הזה עשה לי רק טוב, דִרבן אותי להבין איזה דברים אני רוצה בחיים ולהתפתח. גם ככה נולדתי נורא זקנה בראש, אז היום אני מרגישה שהגיל הכרונולוגי שלי סוף סוף תואם למי שאני בפנים. אני גם מרגישה שאני נראית יותר טוב היום מאשר פעם. אם יחליפו אותי בדוגמנית צעירה כמו שקרה לאיילת זורר? אין לי בעיה עם זה. לדעתי גם במקרה שלה לא הייתה בעיה עם ההחלפה, זה לגיטימי לגמרי. הבעיה הייתה עם הדרך שבה זה נעשה, שהייתה צורמת. גם לאסתי גינזבורג (שהחליפה את זורר בקמפיין של גולברי; מ"ז) זה היה צריך לצרום, כי בתקווה, גם לה תהיה קריירה בעוד 20 שנה, ואז מישהי תחליף אותה, והיא לא רוצה שזה יקרה ככה. מה, אי אפשר לעשות קמפיין אחרי גיל 40? אני עובדת עם קרייזי ליין כבר שמונה שנים ועכשיו, בגיל 43, קיבלתי קמפיין הלבשה תחתונה לבוניטה דה מאס. החוזה נחתם עוד לפני פרשת איילת זורר, אבל זה יצא לתקשורת קצת אחרי, אז כולם היו בטוחים שזה ספין, אבל זה ממש לא. אני חושבת שזה הכי הגיוני שחברה שפונה לנשים, ולא לנערות צעירות, תיקח פרזנטורית בגיל המתאים. זה מתחיל לקרות: ריטה עושה קמפיין ורונית יודקביץ' עושה קמפיין, וככה זה צריך להיות".
שאני מסוגלת לעבוד ב"עבודה קבועה"
"בגיל 40 התחלתי בפעם הראשונה בחיי לעבוד בעבודה קבועה. תמיד דגמנתי, שזו עבודה שמשתנה כל הזמן. גם כשעשיתי טלוויזיה, זה תמיד היה עונה אחת וזהו. תמיד יכולתי לקום וללכת אחרי כמה חודשים, ותמיד נורא הלחיץ אותי לעשות משהו קבוע. אף פעם לא פנטזתי על 'דיי ג'וב'. גם כשהציעו לי את תוכנית הבוקר, במשך שנה לא הסכמתי אפילו להגיע לפגישה בדיוק בגלל זה. בדיעבד, זו אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי בחיי. עם כל הקושי, גיליתי שזה בכלל לא נורא כמו שזה נשמע. למעשה מאוד טוב לי שם. זו זכות גדולה בשבילי לעבוד בהנחיה בתוכנית שאני מרגישה שממש בנינו לפי מידותינו, ושאני לגמרי מביאה את עצמי אליה. אני חושבת שזה כבר מזמן לא מספיק להיות פרצוף יפה בטלוויזיה, זה כבר לא מעניין אף אחד".
שאפשר לא להיות זמינה והעולם לא יקרוס
"מדי יום אני קמה בארבע ורבע בבוקר, ועד תשע אני בתוכנית. בתשע אני הולכת לישון עד אחת, מה שאומר שחצי יום אני בכלל לא זמינה, ואני מתה על זה. אני בן אדם חרדתי שמתחיל כל שיחת טלפון נכנסת ב'מה קרה?' במקום ב'מה נשמע?' ובחיים לא חשבתי שאוכל לא להיות זמינה במשך שבע שעות כל יום. גיליתי שהעולם ממשיך להסתובב ושהכל בסדר".
שאני היחידה בעולם שעושה בוטוקס
"מגיל 35 אני עושה בוטוקס. זו תעשייה שמגלגלת מיליונים, אבל לפי הכתבות שאני קוראת בעיתון נראה שאף אחת לא עושה את זה. פתאום כולן 'הרוויחו את הקמטים שלהן ביושר' והן 'מקבלות באהבה כל קמט'. בסדר... אני חושבת שבוטוקס וחומצה היאלורונית זה אחלה פטנטים, ואם את מתחילה מוקדם ותופסת את הקמט בזמן, אז אין קמט. מבחינתי זה תהליך של שימור ואני לא מרגישה שאני צריכה להתבייש בו, זה נראה לי מגוחך. אני את הקמטים שלי לא מרוויחה ביושר – את הכסף שלי אני מרוויחה ביושר, ואז משקיעה אותו בבוטוקס וקרמים".
שגרביטציה היא לא רק מילה במילון
"היה לי מזל וקיבלתי גנים טובים. במשך שנים לא עשיתי ספורט כי לא הייתי חייבת, אבל מה לעשות שמגיל 40 דברים החלו לקרות גם בגוף שלי והבנתי שאין ברירה וצריך להתחיל להתאמן. זה התחיל נורא לאט, פעם בשבוע, בחדר הכושר. למאמנת שלי קרן טמיר לקח שנה שלמה לשכנע אותי לעבור לפעמיים בשבוע, והיום אני כבר עושה שלושה אימונים בשבוע וגם אירובי לבד פעם בשבוע. חוץ מאפקט החיטוב, עם הגיל המוח מייבש לך את האנדורפינים, והאימון משחרר לי אותם וזה עושה אותי שמחה. חוץ מזה אני יודעת גם מה האלטרנטיבה, אני כבר לא בת 30. המוטו שלי היום הוא 'קשה באימונים, כיף בים'".
ששופינג עם בן הזוג זה נורא כיף
"תמיד אהבתי אופנה והסגנון שלי תמיד היה קלאסי ושמרני כמו היום. מה שהשתנה זה בן הזוג שלי (יגאל אהובי, טייקון נדל"ן ואספן אמנות, הוא בן זוגה של גוטמן בשלוש השנים האחרונות; מ"ז). חוץ מזה שהוא אהבת חיי והבויפרנד שלי ואספן אמנות, הוא גם פרטנר מדהים לשופינג. הוא מסתכל על אופנה בתור אמנות, זה כמו ללכת עם סטייליסט פרטי עם טעם טוב. הוא בעצמו מתלבש מדהים, אני לא חושבת שיש עוד גבר במדינה שמתלבש כמוהו. לפעמים אני צריכה לשים לו גבולות ולהגיד לו 'די, קניתי מספיק'. אני אישה בת מזל, אני יודעת".
שאני מצוינת בדייטים
"יגאל ואני לא גרים יחד. לכל אחד יש את הילדים שלו ואת העניינים שלו, ובגלל שכבר נכשלתי, אני נורא מפחדת. אז אנחנו יוצאים קבוע כבר שלוש שנים. לפעמים הוא בא לישון אצלי ולפעמים אני אצלו ולפעמים בכלל לא, ואז מתגעגעים. האפשרות להתגעגע היא מתנה גדולה. במקום לריב על מי היה בסופר ומי הוריד את הזבל, מתגעגעים. די, אני לא רוצה את זה יותר".
שזה דווקא סבבה להצטלם בתחתונים וחזייה
"הצילומים ל'בוניטה' לא היו פשוטים בשבילי. מיד אמרתי לא, כי גם בגיל 20 לא הרגשתי נוח להצטלם בהלבשה תחתונה, אז עכשיו? זה נראה לי כמו משהו שיכול ליצור שערורייה. אני גם פרימיטיבית, אז תהיתי מה יחשבו יגאל והילדות. אז שאלתי את יגאל והוא אמר לי 'גאוני!', ואז שאלתי את הבנות ושירה הסתכלה עליי ואמרה: 'נראה לך שעוד מישהי חוץ ממך יכולה לעשות את זה?'. ככה הגדלתי את המעגלים ובדקתי עם הסביבה וגיליתי שאני הרבה יותר פרימיטיבית מהאחרים. כשאני רואה את היידי קלום וקייט מוס עושות את זה, זה נראה לי מדהים. אבל לדמיין את עצמי ככה היה נראה לי נורא חשוף. עכשיו אני גאה בזה, ותחשבי, יש לי איתם חוזה לשלוש שנים, עד גיל 47. זה נותן לי דרייב טוב כזה לשמור על עצמי".
שאני יכולה בלי בשר
"כבר שנתיים וחצי אני צמחונית שאוכלת דגים, אבל לא נוגעת בבשר. זו הייתה החלטה מושכלת לגמרי שלפיה אני לא רוצה לתת יד לתעשייה הזו, ואני מקווה שבפעם הבאה שניפגש אני אוכל לספר לך שגם דגים אני כבר לא אוכלת. עשיתי את זה מסיבות מוסריות ומצפוניות, אבל גיליתי שזה גם עושה לי טוב גופנית. הקושי הכי גדול היה בחצי השנה האחרונה, לסיים ארוחה בלי להרגיש מפוצצת, כי ככה הורגלתי. לסיים ארוחה בלי שווארמה או סטייק או המבורגר בבטן, שאין יציקה כזו, זה נראה לי מוזר. גם יגאל אוכל מעט מאוד בשר - משיקולי בריאות - וביחד אנחנו לגמרי בג'ננה של אוכל בריא. זה בא לי עם הספורט. אני אוכלת לחם מלא וכל היום ירקות וירקות וירקות וכמה שפחות פחמימות. אבל יש חטיפים בבית וכל ערב יש לי טקס: אני נכנסת למיטה עם קערה קטנה שבה תערובת של כמה ביסלי, כמה במבה וכמה בייגלה, וככה אני הולכת לישון. זה הגילטי פלז'ר שלי וזה הכי טעים לי בעולם".
שיש לי את הצורך הזה של "תראו אותי, תאהבו אותי"
"לא סתם בחרתי במקצוע הזה. יש לי את הצורך הזה. מה? כמה עשורים זה יכול להיות במקרה? אני מסתכלת על כל כוכבי הריאליטי ואני יודעת שיש שם אפס הבנה לתוך מה הם נכנסים, אבל אני לגמרי מבינה למה הם עושים את זה. יש המון אהבה בלהיות מפורסמת, וזה מדהים, אבל עדיין לפעמים קשה לי. לקום בבוקר ולראות פפראצי שלך באינטרנט, או שמישהו פתאום כתב מאמר עלייך, זה מקום קשה של חוסר שליטה. ממה שאני רואה עכשיו, זה עבר לבִתי אמה בגנים והיא תלך על זה עד הסוף. שירה עדיין בודקת את זה מכל הצדדים ומסתכלת על זה במבט יותר מפוכח, כמי שגדלה בבית שקוצר את הפירות של הפרסום אבל גם שילם עליו מחירים".
שאפשר לנסוע לחופשה בלי הילדים
"אני מוותרת על עצמי בקלות בשביל המשפחה, הקריירה והילדים. היום, הרבה בעזרתו של יגאל, עם האהבה שלו והמסירות שלו, אני לומדת שאפשר אחרת. שנינו עובדים קשה, וכשאנחנו לוקחים חופשה בלי ילדים לשלושה ימים, אנחנו בעיקר ישנים. אנחנו יכולים לישון, לקום, להחזיק ידיים, לדבר ולחזור לישון. אנחנו צריכים את הבריחות האלה, והיום אני נוסעת עם פחות רגשות אשם ומאפשרת לעצמי לראות את עצמי. פעם היה לי נורא קשה להשאיר אותן לבד. הייתי נוסעת לאיזה חוף מדהים ורק חושבת 'וואי, איך הן היו נהנות פה'. היום זה לא קורה, אבל אני גם נוסעת הרבה עם יגאל והבנות ביחד".
שלא חייבים להציב מטרות ואז לשעוט לעברן
"אני לא מחסידות 'הסוד'. לא הגעתי לאן שהגעתי בזכות רשימה שעשיתי לעצמי בגיל 20, ממש לא. אני לא מאמינה בהצבת מטרות, כי אני כל כך מפחדת לחלום ואצלי הכל קורה לאט מאוד, הכל צריך להתבשל על אש קטנה. אני אוהבת לדגור על דברים ולחשוב עליהם טוב ואני מרגישה שככה אני מגיעה לדברים יותר מוכנה, בלי לאבד את עצמי בדרך".
עוד קצת גוטמן? בבקשה: גלית גוטמן משתלטת על Xnet
