אלימות במשפחה בחברה החרדית: עכשיו יש לנשים למי לפנות

אישה בת ארבעים דומעת מולי ואני לא יכולה לכלוא את דמעותיי שלי. "הם לא האמינו לי..." היא לואטת בשקט ובוכה. "מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי עכבר מבוהל. מגיל צעיר ספגתי אלימות והשפלות מאבא שלי, שהיה אדם קשה יום ועצבני וכשמישהו הרגיז אותו בעבודה בחנות, הוא בא הביתה ופרק את זעמו על הילדות הצעירות, חסרות הישע ועל אמא שלי. היא ניסתה להגן עלינו ככל יכולתה, ביקשה לספוג את זעמו. התקפותיו הפכו את חיינו לסיוט מתמשך שרק העפיל ועלה מדרגה עם השנים.

"לפעמים פחדתי לחזור הביתה", היא חוזרת לימים עברו. "הייתי נשרכת עם הילקוט בחום הכבד או בגשם השוטף ובוכה. לא רוצה להיכנס אל הבית, לראות את אבא עצבני או לחשוש שמא באמצע הלילה אתעורר למגעו התוקף. כשאמא ראתה שהוא מתחיל לפגוע בנו היא לא חיכתה רגע. קמה ועזבה את הבית אל חיים של עוני ואל הבלתי נודע. ולא, היא לא שיתפה איש וגם לא חשבה להתלונן ברשויות. רק רצתה למלט אותנו מהצרות והצליחה, אבל חיינו לא היו דבש. פלא שרצתי להתחתן בגיל שמונה עשרה, העיקר לברוח מהבית?"

"היום כשאני רואה את המשפחה הנורמטיבית של בעלי, את האבא הנפלא שלו, את האחים האצילים שלו, את התנהגות הדודים, אני מבינה שחייתי בגיהנום הכי גדול: מבוגרים האמורים לגונן ובמקום זה תוקפים והורסים. מבוגרים שלא רק שלא ממלאים את תפקידם האחראי כלפי הילד – אלא מתעללים בהם והזעם והכאב כפול". גם היום, עשרות שנים אחרי, כאב האלימות עדיין עצום.

"לא קרה כלום"

הסיפור הזה הוא רק סיפור אחד קטן מתוך ארסנל גדול של מקרי אלימות והטרדה שלא מדווחת בתוך החברה החרדית הסגורה. אלימות ותקיפות מיניות בתוך המשפחה וגם תקיפות שהן על גבול האלימות, על גבול ה'לא קרה כלום', הם טראומה לנפש צעירה ובמיוחד אם הם טואטאו במשך שנים. אין ספק שכל החברה הישראלית עברה שינוי מבורך בהתייחסות לתקיפות אלה ובתוכם החברה החרדית. גם החברה השמרנית והסגורה משכילה להבין עם הזמן שלא עוד. לא מטאטאים מקרים מתחת לשטיח ולא עוצמים עיניים - מישירים מבט מול מציאות כואבת ומטפלים בה.

השבוע הגעתי למפגש מרגש ומעצים במסעדה יוקרתית. "מהפך אמיתי במגזר החרדי", "צריך לדבר על זה, כדי שכולם יהיו מודעים ויטפלו", משפטים מסקרנים טיילו באוויר. עשרות רבות של רבניות ונשות רבנים, רבני ערים, רבני יישובים, רבני שכונות ועוד, גדשו את המקום. לחדר נכנסה חברת הכנסת רחל עזריה, לצדה התיישבה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי וחבר הכנסת הרב יצחק כהן מש"ס, סגן שר במשרד האוצר. שילוב מוזר שעורר בי את הסקרנות העיתונאית וכעבור דקה שכחתי שאני ממהרת לחזור הביתה. כולם היו שם תחת קורת גג אחת, בעקבות מיזם מרשים: סיום קורס הכשרה של רבניות לטיפול במקרים של אלימות במשפחה.

"זו שנה ארוכה שבה מכשירים את נשות הרבנים מרחבי הארץ, מהערים ומהישובים, בהכשרה מקצועית מיוחדת", בישרו לי הנשים. "מעתה הן תוכלנה לטפל במקרים של אלימות ותקיפה בקהילה החרדית".

"העולם החרדי חולל מהפך"

בין הנוכחות זיהיתי דמות מוכרת, הרבנית יפה דרעי, שהפכה לשותפה פעילה לרעיון שקרם עור וגידים. "כשפנו אלי עם היוזמה להכשיר נשות רבנים, כדי להתמודד עם בעיות שעד היום חלק גדול מהן זכו להתעלמות מוחלטת, בעיות שלא היה להן מענה אמיתי, הבנתי שאני חייבת לקחת חלק בתהליך והחלטתי להשתתף בהכשרה", היא מספרת לי. "במהלך הקורס גיליתי נשים מיוחדות, בעלות עוצמה, שיכולות להוביל שינויים במגזר החרדי בכל הקשור לקשר השתיקה שאיים עד כה על בעיות אלה. למדנו מאנשי המקצוע כיצד לתת מענה בתוך הקהילה עצמה לבעיות האיומות ביותר; איך להכיל את הנושא ובעיקר, כיצד להוות תיווך אמיתי בין כל הגורמים הרלוונטיים – המקצועיים והממלכתיים, שיסייעו לנו למגר תופעות נוראות ומבישות".

כאן פונה הגב' דרעי בקריאה לרשויות הרווחה ולכל מי שמעורב במה שקשור לאלימות במשפחה ולבעיות נוספות שצצות בקהילה: "נכנסנו לתהליך שהוא פריצת דרך היסטורית במגזר החרדי. יש כתובת חרדית שרוצה לסייע לנפגעות. אנא, שתפו איתנו פעולה. חשוב לנו שכל אישה ובת הסובלת בקהילה שלנו, תרגיש שיש לה כתובת, והיום אני יכולה לקבוע בוודאות: יש לכן כתובת מכילה, כתובת מבינה, אצל עשרות רבניות ברחבי הארץ. כל מי שעברה את הקורס קיבלה את הכלים החשובים והנחוצים לסייע לך, הנפגעת".

עיניה ברקו ונצצו כשהיא דיברה וגם חילקה את התעודות לרבניות, שחשו כי יחד עם התעודה שניתנה להן, הוענקה להן גם תעודת אחריות. בחוץ פגשתי את ורדית רוזנבלום, טוענת רבנית ועורכת דין חרדית, שהנחתה בחן רב את האירוע. "אני מרגישה שהייתי היום באירוע היסטורי ממש", היא עדיין תחת הרושם. "הקורס שהועבר לרבניות, היה ראשוני וייחודי מסוגו - קורס מקצועי ביותר, שהעבירו אותו מיטב המומחים ואנשי המקצוע מהתחומים הרלוונטיים, בנושא אלימות ותקיפה מינית בתוך המשפחה ובקהילה".

יצאתי החוצה עם הרבניות שנפתחו לעולם נוסף של חסד ועזרה לזולת והבנתי, שאכן, העולם החרדי חולל מהפך וצועד קדימה. השיח הציבורי משתנה, ההתייחסות לאירועים משתנה ועכשיו, גם לאישה ולבת החרדית יש כתובת משלה.