מה עושים בחופש הגדול? ישנים. אבל אז מגיע הלילה
מלי גרין שמחה לגלות שילדיה שגדלו לא רוצים קייטנות. כל מה שהם רוצים לעשות זה לישון כל הבוקר. מרגיע. הבעיה היא שאז מגיעה השעה בה ההורים רוצים לישון
"היי מלי, חופשת הקיץ בפתח ואנחנו רוצים לראיין אותך..." קולה הנמרץ של המפיקה מתרחק ממני ולרגע אני שומעת הדים רחוקים של הברות חסרות פשר. זה קורה לי בכל שנה מחדש. איכשהו אנחנו שורדים את החודשיים האלה ששמם נקרא בישראל "החופש הגדול" (לעובדי הוראה בלבד).
הנה, הוא שוב הגיע
ואז חוזרים לשיגרה ואנחנו מבטיחים לעצמנו שהשנה, בזמן שאנחנו בשיגרה ויש לנו מעט פנאי, נטפל בדבר הזה שנקרא חופש גדול, נאבק, נחוקק, נשנה, אבל אז מגיעים החגים ושוב הם בחופש. לפחות בחגים עצמם גם אנחנו ההורים בחופש, מנסים ליהנות עם הילדים (וקצת עם עצמנו). לאחר מכן, אנחנו נכנסים לסחרחורת השגרה, שדוחקת את החודשיים הללו של הקיץ הארוך והמשעמם עמוק עמוק בתחתית הזיכרון. אבל הנה, הם הגיעו שוב.
כמה פעמים כבר ניתחנו את המצב ודנו בו? נכון, כולנו ההורים היינו מאוד מאוד, אבל מאוד שמחים ומאושרים לתזז עם הפעוטות שלנו במשך חודשיים תמימים מהבריכה לים, מהים לבריכה, מהפיצות לארוחות המנגל... נכון? (אתם לא חייבים להסכים איתי במאה אחוז. תשעים זה בסדר), אלא שהתיאור הזה הוא בגדר אוטופיה.
מה לעשות שרוב ההורים במדינת ישראל אינם עובדים במקצועות ההוראה ואין לנו, גם אם אנחנו ממש ממש רוצים, את היכולת לבלות עם הזאטוטים במשך חודשיים תמימים. בעיה קשה למדי, בפרט שהמצב הכלכלי גורם לכולנו להכריז על פשיטת רגל סמוך לראשון בספטמבר. הבנקים אולי מאושרים מההוצאות החריגות, אבל אנחנו ותתפלאו, גם הילדים - לא.
רוצות רק לישון
אחרי כל ההקדמה, שכבר מקלדות רבות נשברו בנושא שלה, אנחנו מגיעים למטרה לשמה התכנסנו בטור הזה. מה כן עושים בחופשה? ואגב, אם עוד לא שמתם לב, החופשה של הגדולים יותר התחילה ממש השבוע.
"אמא, השנה אני לא הולכת לקייטנה", מודיעה לי בת ה-13 ובת ה-11 מיד אחריה. "גם אני לא רוצה להירשם לאחת מהקייטנות המשעממות ואין לי כוח לקום מוקדם בבוקר כדי ללכת לקייטנה. אנחנו רוצות לישון!" (בתרגום לעברית מדוברת: לקום בחצות היום ולישון בחצות הליל).
"ואמא, אל תדאגי, יהיה לנו מה לעשות", חותמת הידענית עם חיוך רחב על הפנים. אני נאנחת ונזכרת בימים לא רחוקים, בהם ילדיי שהו במעון יום. המעון לשמחתנו הוא עדיין המקום השפוי בארץ, שעובד לפי חופשות ההורים ומשחרר את הילדים לשבועיים חופשה בשנה, מה שמאפשר לנו לעבוד ולדעת שהילדים עד גיל שלוש במסגרת הגיונית ובריאה. בימים שנותרו להם לחופשה, אנחנו ממצים איתם את ההנאה ולא מרגישים כאילו יש לנו בפה כבר חודשיים מסטיק שנגמר לו הטעם.
הקייטנות של בתי הספר הן די עממיות ומזכירות לילדים סוג של המשך לימודים. הן גם מסתיימות בשעה מוקדמת יחסית, כמו אחת בצהרים ומה יעשו הורים עובדים? יזרקו את העבודה באמצע היום ויבואו לגאול את הילדים ולמלא את זמן חופשתם?
בינתיים אין לי פתרון. הדבר היחיד שלצערי ילדיי עושים בחופשה הוא להפוך את היום ללילה ואת הלילה ליום. הם רוצים שינוי באוויר והופכים את שעות השינה שלהם. אם לא קייטנה – יש מיטה, רק לא בשעות קונבנציונליות בכלל. אני בעבודה ויודעת שהילדים ישנים, נושמת לרווחה, אבל מיד נזכרת בערבים ובלילות, בהם אני משלמת את המחיר.
הבית הפוך, הילדים הפוכים, רק שבמדינה הפוכה זו אני תוהה מהי הדרך הנכונה בה עוברים את הקיץ בשלום. למישהו יש פתרון?
