היו ימים שבהם זכייה ב"המרוץ למיליון" נשמעה כמו חלום גדול. אבל היום, כמו שיעידו תוכניות הריאליטי, המילה "מיליון" כבר לא מגלמת בתוכה אפשרויות גדולות, כי איזו דירה כבר אפשר לקנות במיליון שקל. החליפו אותה הבטחות נוצצות ל"דירה בבאר יעקב". תמצית החלום הישראלי המעודכן, כנראה.
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
גם הבאזז שנוצר סביב התוכנית הממשלתית "מחיר למשתכן", שמעמידה להגרלה הנחות במחירי דירות, מסתיר את העובדה שהזוכים בהגרלה ייהנו מהנחה של 200 אלף שקל - סכום מכובד, אבל לא כזה שמאפשר לזוג צעיר בתחילת הדרך לקנות דירה בעצמו, ללא דחיפה משמעותית מההורים. נראה שעם השתוללות מחירי הדירות בשנים האחרונות, לצד יוקר המחיה במדינה, נוצר מצב שבו ההורים הופכים להיות לא רק אלה שנותנים סכום ראשוני ו"מעמידים את הזוג על הרגליים", כמו בעבר, אלא אלה שמחויבים לקחת חלק עיקרי בנטל התשלום על הדירה.
לא פלא אם כך, שבנק דיסקונט מציע מוצר חדש: "משכנתה גב הורים". לדברי הבנק, בזכותה "לילדים שלכם עוד תהיה דירה". המילים שבהן פונה הבנק אל ההורים מגלמות את הסיפור כולו. "כן", נכתב באתר הבנק, "הילדים שלנו כבר גדולים: הם אולי כבר לא צריכים אותנו כדי ללמוד ללכת, אבל זה לא אומר שהם לא זקוקים לנו כדי לעמוד על הרגליים! כבר שנים שאתם מביטים מהצד במחירי הדירות המאמירים וחושבים איך תוכלו, בבוא היום, לעזור לילדים. אם כך, זה הזמן לעבור למעשים".
בבנק לא עוצרים בפנייה הישירה להורים (במקום ללוקחי המשכנתה עצמם), וממשיכים להיכנס לתוך מערכת היחסים הסבוכה והביקורתית בין הדורות: "גם לילדים שלנו יש צרכים שונים שלפעמים קשה לנו להבין
נתוני הבנקים גילו שב־10% מהמשכנתאות מצטרפים ההורים לילדים כלווים וכ־25% נוספים מהמשכנתאות נלקחות בידי הורים עבור ילדיהם
ממרחק השנים. בלא מעט מקרים ההורים עוזרים לילדים בכסף שעבורו הם עובדים קשה, רק כדי לראות אותו מתכלה במה שנראה להם כפינוקים מיותרים... ב'משכנתה עם גב הורים' תוכלו לדעת שהאמצעים שלכם מוקדשים אך ורק למטרה אחת - דירה. קורת גג מעל לראשי הילדים. הכסף יעבור ישירות לחשבון המשכנתה מדי חודש, ללא אפשרות למשיכה למטרות אחרות, באופן שימנע ויכוחים, ריבים ואי נעימויות: אתם משלמים רק עבור הדירה - ואת שאר ענייניהם הכספיים, שינהלו כרצונם, הרי בינינו, הם כבר מבוגרים..."
בדיסקונט פיתחו את המוצר, לאחר שבדיקה שערכו ברבעון האחרון של 2015 העלתה, שב־10% מהמשכנתאות מצטרפים ההורים לילדים כלווים וכ־25% נוספים מהמשכנתאות נלקחות בידי הורים, שלוקחים משכנתה שנייה עבור ילדיהם - והבטוחה למשכנתה היא הדירה שהילדים רוכשים.
שאר הבנקים לא רצו למסור נתונים על היקף התופעה. לדברי גורם בנקאי בכיר, בעקבות העלייה במחירי הדירות בשנים האחרונות, נאלצים הזוגות הצעירים גם להביא הון עצמי גבוה יותר וגם להגדיל את התשלומים החודשיים. לדברי אותו גורם, בשנים האחרונות עלה ההחזר החודשי משיעור ממוצע של 26% מההכנסה הפנויה בחודש לשיעור של כמעט 40%.
בעקבות הדרישה להעלות את ההון העצמי, הורים רבים מבינים שהם צריכים לעזור בזה ולשם כך לוקחים משכנתאות על הבתים שלהם. שיעור המשכנתאות האלה עומד על כ־3%-2% מהיקף כלל המשכנתאות. לדברי אותו גורם, הסיוע לא נעצר בהון העצמי. מאחר שהלוואת משכנתה ממוצעת עומדת היום על כ־600 אלף שקל ולא חלה תזוזה בשכר, הלווים הצעירים פשוט לא עומדים בקריטריונים של הבנקים לקבלת הלוואה. עקב כך נאלצים חלק מההורים להצטרף כלווים כדי לאפשר לילדיהם לקבל משכנתה. אבל לא רק דרישת הבנקים המלווים מחייבת את ההורים להיחלץ לעזרת ילדיהם הבוגרים: בפועל, עם השכר שאינו משתנה, רבים מהזוגות אינם יכולים לעמוד בהחזר החודשי, והורים רבים פשוט מפצלים את הוראות הקבע לשניים ולוקחים על עצמם חלק מההלוואה באופן קבוע.
רשת ביטחון גדולה מדי
אז האם הילדים האלה, שמעל ראשיהם פונה הבנק אל הוריהם, הם באמת מבוגרים, או עדיין ילדים שהוריהם צריכים לסייע להם להתמודד עם החיים גם אחרי גיל 30? לדברי ד"ר דריה מעוז, מרצה במכללת הדסה ובמכללה למינהל ומחברת הספר: "הורות ללא מסכות" (הוצאת מטר) - "הורות ההליקופטר" היא שאחראית במידה רבה להתייחסות לאנשים בוגרים בני 20 ו־30, כאל ילדים נטולי יכולת החלטה.
"זו תופעה שקיימת בכל העולם ופירושה הורים שמאוד מעורבים, לעתים מעורבים מדי, שלא סומכים על הילדים ולא נותנים להם עצמאות. זה מתבטא קודם כל ב'תסמונת הקן הצפוף', ילדים שלא עוזבים את הבית וגם לא עוזרים בהוצאות, ואחר כך בכך שהורים הולכים עם הילדים, כותבים להם קורות חיים ואפילו מנהלים בשבילם מו"מ על השכר".
"אחד המאפיינים של דור ה־y הוא שהם לא עצמאיים באופן כללי", מוסיף פרופ' עוז אלמוג, מחבר הספר (עם ד"ר תמר אלמוג) "דור ה־y - כאילו אין מחר" (הוצאת מודן). "הם זקוקים למישהו שיעזור להם להכריע,
לירז אפרתי: "ההורים שלי משלמים עבורי את הסכום הראשוני, תשלומי המשכנתה, תשלומים לעורך הדין, על המטבח, הדלתות וריהוט הבית.
קניית דירה לא נגמרת בארבעה קירות"
ולפעמים יכריע במקומם, בהחלטות קטנות ביותר. בין השאר משום שהם חיים בסימביוזה עם ההורים או החברים, ותמיד יש מישהו שיכול לעזור. אלה צעירים שגדלו מגיל אפס עם הסלולרי, ולכן בכל דילמה - איזה בגד לבחור בחנות או איזו מנה לבחור במסעדה - תמיד יש להם עם מי להתייעץ. לתלות הזו יש השפעות מרחיקות לכת, בין היתר על שוק העבודה ועל היכולת העתידית שלהם להנהיג ולהוביל".
באופן מפתיע, גם הצעירים מסכימים לניתוח הזה. "אין לנו סיי בעולם הזה", אומרת לירז אפרתי, מנהלת חשבונות בת 27 ובלוגרית באתר התוכן לצעירים "מה וזה", שמתגוררת אצל הוריה בראשון לציון כדי לחסוך כסף לדירה שקנתה בעזרת ההורים ונבנית בבאר יעקב. "הבנקים רואים שהדור שלנו נכנס למינוסים. יש אנשים שחיים עם מינוסים קבועים של 5,000-4,000 שקל בלי שזה מפריע להם, אז איך הבנקים יכולים לסמוך עליהם? הם פשוט פונים להורים. גם ההורים שלי משלמים עבורי את כל מה שקשור לדירה: הסכום הראשוני, חלק מתשלומי המשכנתה החודשיים, תשלומים לעורך הדין ולספקים אחרים, התשלום על המטבח, הדלתות וריהוט הבית. קניית דירה לא נגמרת בארבעה קירות".
את נעזרת בהם גם להוצאות השוטפות?
"את ההוצאות על בגדים ובילויים אני משלמת בעצמי. אני חוסכת כל חודש את רוב המשכורת שלי ואף פעם לא במינוס".
מי חשב על הרעיון לקנות דירה?
"זו הייתה לגמרי יוזמה שלהם. אני לא הייתי חושבת כל כך קדימה. הייתי רק בת 25. חזרתי מהטיול אחרי הצבא וחשבתי שהשלב הבא הוא לעזוב את הבית. הלכתי לראות דירות בתל אביב, גבעתיים ורמת גן. הדירות היו מזעזעות, והרתיע אותי לשלם 3,000 שקל בחודש כשיש לי בית הרבה יותר נקי ומטופח".
אבל חשבת לעזוב מתישהו.
"באיזשהו שלב הייתי עוזבת, אבל ההורים שלי הסתכלו רחוק יותר ואמרו שלשלם שכר דירה זה כמו לזרוק את הכסף לפח, ושאני אגור עוד תקופה מסוימת בבית ואחסוך את הכסף. הם מאוד מכוונים אותי כלכלית, אני מאוד מקשיבה להם ואין גם מה למרוד. זה בסך הכל לטובתי".
החיפוש החל ביוזמתם?
"בדיעבד התברר לי שהם חיפשו מקום ששווה השקעה, שאני אוכל לעמוד בהוצאות שלו. הם עשו סקר מקיף, ראו שבאר יעקב זה אזור מתפתח שמושך צעירים, והחליטו לקנות שם. ואז הלכנו לעורך דין לחתום".
אז הם החליטו בשבילך?
"זו החלטה משותפת. אם הייתי אומרת 'לא' הם לא היו קונים".
לא סוגרים את החודש בלי ההורים
אפרתי מודה שהיא לא חוסכת מעצמה בילויים, למרות שהיא גרה על חשבון ההורים, ומלבד הסכום הראשוני שנתנו לה בדירה הם גם חולקים איתה את החזרי המשכנתה. "המשכנתה היא על שמי, אבל ברור שבלי ההורים לא הייתי מצליחה לשלם אותה. כאיש בוגר אתה צריך גם לבלות, קצת ללכת למסעדות ולקנות בגדים. להורים שלי אין ביקורת על אורח החיים שלי כאישה צעירה שרוצה לרגע לשבת בבית קפה. הם יודעים שהם חינכו אותי מספיק טוב ושאני אדע למתוח קו ולהצטמצם כשאהיה חייבת".
פרופ' אלמוג אומר שאינו נגד תמיכה בילדים בזמנים קשים, אבל לדבריו, הבעיה היא שהדור הזה אינו מוכן להקריב דבר; הוא רוצה הכל ועכשיו. "כשבנאדם אומר, 'אני אומלל כי אני לא יכול לגור בתל אביב', מה שעומד מאחורי זה היא סוג של 'מגיע לי'", אומר אלמוג. "צריך לזכור שמצבם הכלכלי טוב יותר באופן כללי מאשר מצבם של הוריהם בגילם".
גם גורם באחד הבנקים טוען שהתופעה קשורה לסטנדרטים הגבוהים שיש לצעירים כיום. לדבריו, הצעירים לא רוכשים דירות של שניים או שלושה חדרים "כמו פעם" עם מרצפות פשוטות ומטבח סטנדרטי; המינימום של רוב הזוגות הוא דירת ארבעה חדרים ברמת גימור גבוהה. לדבריו, רבים מהזוגות האלה נוסעים בכלי רכב חדשים שממומנים בהלוואות וחיים ברמת הוצאות גבוהה.
אסתי נדיב: "אנחנו כל הזמן שומעים 'איך זה שלא הצלחתם לחסוך לדירה משלכם'. יש את המשפט הפולני: 'במחיר ששילמתם למסעדה יכולתם למלא את המקרר לחודש'"
הצעירות שהתראיינו לכתבה מודות בכך. אסתי נדיב, 34, נשואה + 2, מנהלת תוכן במשרד פרסום, מודה שללא עזרת הוריה לא הייתה סוגרת את החודש. נדיב מתגוררת עם משפחתה בדירה בתל אביב בבעלות ההורים, מבלי לשלם שכר דירה, "עד שנעמוד על הרגליים".
אז אתם חוסכים?
"זה מאפשר לנו לחסוך, אבל פחות ממה שהיינו רוצים. תמיד יש דברים לא צפויים, הגנים ובתי הספר יקרים, ומאז שאנחנו מתגוררים בדירה אנחנו מחזיקים שתי מכוניות".
כמה המתנה של הורייך חוסכת לך בחודש?
"קודם שילמנו שכר דירה של 4,900 שקל בחודש, אז זו מתנה ענקית. זה מהווה בערך רבע מההכנסה החודשית שלנו".
הם הציעו?
"כן, זו הייתה הצעה שלהם אחרי שהם ראו שאנחנו לא מצליחים להחזיק את הראש מעל המים. הם קיוו שנחסוך את הכסף של שכר הדירה למקדמה עבור דירה. זה יימשך עד שאבא שלי ייצא לפנסיה, באוקטובר, ואז נצטרך להתחיל לשלם להם ונשתמש במה שחסכנו בשנתיים האלה. זה כאילו לא עשינו כלום, כי הכסף שחסכנו לא מספיק למקדמה על דירה בתל אביב".
חשבתם לעזוב את תל אביב?
"להתרחק מתל אביב זו לא אופציה כי הבת שלי לומדת בבית הספר לאמנויות. זה אחד השיקולים העיקריים. יש לנו כסף למקדמה בדירה בחיפה, אבל עשינו חישוב שעם כל הנסיעות יתווספו לנו להוצאות 2,000 שקל בחודש, וזה גם יהיה להתרחק מכל מה שאנחנו מכירים".
להורים שלכם יש ביקורת על ההתנהלות הכלכלית שלכם?
"בוודאי. אנחנו כל הזמן שומעים 'איך זה שלא הצלחתם לחסוך את הסכום ההתחלתי לדירה משלכם'. יש את המשפט הפולני שאומר 'במחיר ששילמתם למסעדה אתם יכולים למלא את המקרר לחודש'".
למרות שהיא נעזרת בהורים, לנדיב יש ביקורת על הפנייה של בנק דיסקונט להורים. "הפנייה הזו מטילה את כל האחריות על ההורים ומאפשרת להם להמשיך לכבות את השריפות עבורנו. כך אנחנו ממשיכים לקנות דירות והמחירים ממשיכים לעלות".
מיטל לויטה, 31, נשואה ואם לשניים, עובדת בחברת ציוד רפואי, תעבור בעוד שנתיים למושב חצבה שבערבה כדי להגשים את חלומו של בעלה להיות בן ממשיך במשק שיקבל, וגם את חלומם המשותף לבית עם גינה.
לויטה גדלה בצפון תל אביב, והחיים בגבעתיים, מקום מגוריהם הנוכחי, הם בעיניה פשרה. "יש פה אלמנטים של פינוק", היא מודה, "אני יודעת שהמצב הכלכלי שלנו היה טוב אם היינו שוכרים דירה בלוד או ברמלה".
לויטה כועסת על התביעה לעזרה של הילדים מההורים. "כמו שנראה לי פסול לצפות מההורים שלך שהם יגדלו את הילדים שלך במקומך - ויש במאמאזון בפייסבוק פוסטים זועמים כאלה על סבתות שמסרבות לעזור עם הילדים - כך פסול לבקש עזרה כלכלית. אתה עושה ילדים, אז תחשוב לפני כן אם אתה יכול לכלכל אותם ואל תמנע מההורים שלך כל מיני דברים כדי שיוכלו לתת לך כסף".
נצלנים או עניים
אז למה ההורים מוכנים לוותר על ההנאות שאליהן הגיעו אחרי עבודה קשה של שנים? לד"ר עופר צלרמאייר, מומחה לשיווק וקבלת החלטות מהקריה האקדמית אונו, יש הסבר: "הדור הזה עבד, השתכר והצליח
יפה, אבל למותרות הוא התרגל בגיל יחסית מאוחר. לעומת זאת, את הילדים שלו הוא הרגיל למותרות מגיל צעיר. חלק מהילדים האלה ראו בחופשת סקי משהו בסיסי. לכן, לדור הצעיר יותר הרבה יותר קשה להצטמצם מאשר להורים שלו. ההישענות של הילדים הורידה את רמת החיים של בני ה־65, שבמידה מסוימת חזרו לרמת החיים הקודמת. עכשיו הם כבר לא יכולים לנסוע לחו"ל ארבע פעמים בשנה, אלא רק פעם אחת, אבל קל להם למתן את הנהנתנות. המשבר הגדול יהיה כשאנשים שהם היום בני 40 ו־50 יצטרכו לעזור לילדים שלהם".
"בסיפור הזה כולם נבזיים: הממשלה, הבנקים, הילדים וההורים", מסכם פרופ' אלמוג. "הממשלה לא פותרת את בעיות הדיור. ההורים מגיעים עם כוונות טובות, אבל הם מחריפים את הבעיה. הרי הם היו צריכים לשדר את המסר: אם אתה לוקח משכנתה, האחריות היא עליך. מבחינת הילדים, עצם העובדה שאתה מסכים שההורה יכניס כסף למשכנתה מעיד עליך, על הכבוד העצמי שלך ועל רמת האלטרואיזם שלך כלפי ההורים. אתה רואה את ההורים שלך, שחסכו בעמל משך שנים, ולוקח מהם את החיסכון, ואתה יודע מראש, שאתה לא תחסוך. הילדים שמוכנים לקבל את ההסדר הזה - יש משהו פגום בקוד המוסרי שלהם.
"והבנקים? הם הפכו לגופים הכי ציניים, הם יעשו הכל לזהות חולשה כדי לגזור עוד קופון. הבנקים מתבוננים על ההורים: הם נעשקים על ידי הילדים ומודאגים מסדרי העדיפויות שלהם ומכך שאין להם עתיד כלכלי יציב - ואת הדאגה הזו הם מתרגמים ל'תן לי עוד כסף'".
