גייטס לא לבד. חיסול הרעב בעולם הוא אחת מהטענות הכי פופולריות בקרב תומכי ההנדסה הגנטית במזון. אך מולם ניצבים לא מעט מתנגדים שמזהירים: המזון המהונדס גנטית מסוכן - ביותר ממובן אחד.
מהנדסים ומרססים
ההנדסה הגנטית היא טכנולוגיה שבעזרתה אפשר לבודד גנים ולהעבירם מאורגניזם אחד לשני, ובכך לשנות את תכונותיו באופן מלאכותי שלא יכול היה להתרחש בדרכים טבעיות של השבחה קונבנציונלית. "למשל, אין אפשרות להעביר גֵן מזבוב לצמח בדרך טבעית", מסביר פרופ' ברוך רובין מהמכון למדעי הצמח והגנטיקה בפקולטה לחקלאות. "הטכנולוגיה של ההנדסה הגנטית מאפשרת להוציא גן (או במילים אחרות: תכונה) מהזבוב לתוך מבחנה ולהעביר אותה לצמח. נותנים לגן הזה זמן 'להתבטא', כלומר להיכנס למערכת הגנטית של הצמח, ובכך משנים את תכונותיו, כך שגם הצאצאים שלו יישאו את אותה התכונה. זהו תהליך שלא יכול לקרות בשיטה הקונבנציונלית של השבחה גנטית, מכיוון שזו מתבססת על רבייה מינית, ולכן יכולה להעביר גנים רק בין מיקרואורגניזמים שאפשר להכליא ביניהם".
כיום משתמשים בהנדסה גנטית לרוב כדי להקנות לגידול מסוים עמידות בפני מזיקים, חומרי הדברה ומחלות סביבתיות או כדי לשפר את ערכו התזונתי. "ההנדסה הגנטית מאפשרת להעביר לצמחים תכונות טובות או כאלה שלא היו להם קודם", מסביר רובין, "למשל עמידות לקור, ליובש, למחלות ולמזיקים, ולכן היא בהחלט יכולה לסייע בפתרון הרעב בדרך פשוטה מאוד: היום החקלאים באפריקה מתמודדים עם מזיקים שאוכלים להם את היבולים. ההנדסה הגנטית מאפשרת לפתח זנים של אותם יבולים העמידים בפני החרקים האלה. כך החקלאים יכולים לשמור טוב יותר על היבולים שלהם, ובאפריקה יהיו יותר יבולים למזון".
על פניו נשמע אידיאלי, אך יש, כאמור, מי שמצטמרר מהטענות האלה. רוב האש מופנית כלפי חברות האגרוכימיה הגדולות האחראיות על המזון המהונדס, בראשן חברת "מונסנטו", החברה הגדולה בעולם לייצור זרעים מהונדסים גנטית, וגם החברות "באייר" ו"סינג'נטה". ״חברות הזרעים מצהירות שהן רוצות לתת מענה לבעיות של רעב עולמי, לחסוך בעלויות לחקלאי ולמצוא עבורו פתרונות", אומר ד"ר יונתן אייקנבאום מארגון גרינפיס ישראל, "אבל בפועל 85% מהשטח העולמי שעליו מגדלים גידולים מהונדסים גנטית מוקדש לגידולים העמידים בפני קוטלי עשבים ומזיקים שונים - סויה, תירס, קנולה וכותנה. החברות הגדולות שאחראיות גם על פיתוח חומרי ההדברה ומכירתם, מייצרות צמחים עמידים בפני קוטלי העשבים שלהן ואומרות לחקלאי: 'תקנה את הזרעים שלי וכך תהיה לך פחות עבודת הדברה לעשות, ובמקום לרסס רק על צמחים שוטים תרסס את כל השטח. ואל דאגה - הגידולים שלך ימשיכו לצמוח'. בפועל מה שקורה הוא שהחקלאי צורך יותר חומרי הדברה מהחברה ובמקום לרסס פחות, הוא מרסס גם את הגידולים שאנו צורכים, ויש לכך השלכות בריאותיות".
הסיווג: כנראה מסרטן לבני אדם
ההשלכות הבריאותיות של מזון מהונדס גנטית הן אולי הנושא המבלבל והאפור ביותר בתחום. לפי הקהילה המדעית, אין מחקרים שהוכיחו שהגידולים מסוכנים לצריכת בני אדם, ואילו ארגוני הסביבה טוענים שהמחקרים מוטים, שלא נערכו מחקרים איכותיים ושמדובר על פוטנציאל בעל השפעות הרסניות לטווח רחוק שאי אפשר לחזות אותן במדויק.
כך, במרץ 2015 סיווגה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן את הגלייפוסט, החומר הפעיל בקוטל העשבים הנמכר ביותר בעולם, ראונדאפ, בסימון "כנראה מסרטן לבני אדם". את הסימון קיבל הגלייפוסט בשל קשר שנמצא בינו ובין סרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קין. הראיות מסתמכות על מחקרי חשיפה (ברובה חקלאית) של בני אדם לקוטל העשבים בארצות הברית, קנדה ושוודיה שפורסמו
מאז שנת 2001. סיווג מסוג כזה נקבע על ידי הסוכנות במקרים שבהם נצפה קשר בין חשיפה לחומר מסוים להתפתחות הסרטן, ועם זאת אי אפשר לשלול הסברים אחרים לתצפיות בשל ערפלנים (גורמים המטים את התוצאות) או סיבות אחרות.
הסוכנות האירופית לבטיחות המזון (EFSA), לעומת זאת, הצהירה בנובמבר 2015 כי אין עדויות מדעיות המקשרות בין גלייפוסט לסרטן. דו"ח הסוכנות שהוכן על ידי המכון הפדראלי של גרמניה להערכת סיכונים (BFR), אף הצביע על כך שהצריכה היומית המותרת של גלייפוסט יכולה להיות מוגברת בבטחה בלי לחשוש מאפקט בריאותי שלילי.
בישראל נעשה שימוש בראונדאפ גם בחקלאות מסחרית, בתים פרטיים, גינות ציבוריות ועוד. החשיפה העיקרית אליו נגרמת ממגורים בקרבת אזורים מרוססים, הדברה ביתית ותזונה. נתונים מראים שהשימוש החקלאי בגלייפוסט ברחבי העולם זינק מאז התפתחות הגידולים המהונדסים גנטית - שעמידים בפניו. אז למי להאמין? שאלה טובה.
"זה נכון שלא היו מחקרים שהוכיחו שמזון מהונדס גנטית גורם לפגיעה מיידית בבריאות האדם, אבל הטענה שלפיה מחקרים מוכיחים שמזון מהונדס גנטית אינו מסוכן היא טענה מופרכת", מבהיר אייקנבאום, "וצריך להבין שהטרמינולוגיה הזאת חשובה: אנחנו מדברים על חומרים שלא נחשפים אליהם פעם אחת וזהו, אלא על מזונות שאנחנו אוכלים באופן יומיומי. כיום למעשה אין ברגולציה דרישה לבחון את ההשפעות ארוכות הטווח לא של מזון מהונדס ולא של חומרי הדברה".
רבים מהמדענים לא מסכימים עם העמדה הזאת וטוענים שכבר שנים אנחנו צורכים מזון מהונדס גנטית, ואין עוד בית קברות אחד שמאכלס מתים מהמזון הזה. "אני מכיר את הטענה הזאת", אומר אייקנבאום, "וזה ברור, כי אין כאן פגיעה אקוטית בבריאות של אנשים, אבל מזון מהונדס מכיל יותר קוטלי עשבים. בנוסף יש רכיבים מהונדסים גנטית שמכילים יותר אלרגנים, ויש כאלה שאפילו נאסרים למאכל אדם ומותרים רק לבהמות, כשבפועל נחשפת מדי פעם 'טעות במסלול'. לכן החובה המינימלית המתבקשת כאן היא סימון מזון מהונדס גנטית כדי שצרכנים שרוצים לנקוט משנה זהירות יוכלו לעשות זאת".
"אין טוב ורע", אומר פרופ' רובין. "תלוי איך משתמשים בטכנולוגיה. נכון שצריך לנקוט אמצעי זהירות, אבל כרגע המזונות המהונדסים גנטית בטוחים לאדם. כבר 20 שנה מגדלים בעולם צמחים טרנסגניים (מהונדסים גנטית - ל.ל) וצורכים אותם. אנחנו צורכים שמן סויה שהוא לרוב טרנסגני ואוכלים בהמות שניזונו מסויה ומתירס טרנסגניים, ואין הוכחה שהם גורמים למחלות יותר מבעבר. כן יש ניסיונות להפחיד את הציבור".
תירס חם: מה קורה עם החוק לסימון מוצרים מהונדסים?
בעוד הקרב האידיאולוגי על המזון המהונדס גנטית רחוק מלהסתיים, המאבק על סימון מוצרים שמכילים מרכיבים מהונדסים גנטית הוא אולי הדיון החם והרלוונטי שמתנהל כיום בעולם. באפריל 2004 החליט האיחוד האירופי על חובת הסימון של רכיבי מזון מהונדסים גנטית או שמקורם מאורגניזם מהונדס. למרבה הפרדוקס, מוצרים כמו אבקת מרק, מרק בצל, ופלים בטעם שוקולד או קרקרים של חברת אסם הישראלית מסומנים באירופה כמכילים חומרים מהונדסים גנטית, אך בארץ או בארצות הברית לא יהיה לכך לזכר.
בארצות הברית, שבה מתקיימת מדיניות מקילה, אין חובת סימון מוצרים, מלבד חוקים מקומיים המשתנים ממדינה למדינה. הטענה המרכזית של האמריקאים היא שגידולים אלה עוברים בדיקות מקיפות ולא מסוכנים לצריכה ולכן אין צורך לסמנם. האמריקאים אף הרחיקו לכת כשבית הנבחרים העביר לפני כמה חודשים הצעת חוק שעתידה למנוע מהמדינות השונות חקיקה עצמאית של סימון מוצרים המכילים אורגניזמים מהונדסים גנטית. אם יעבור החוק, יבוטלו חוקי סימון מקומיים שכבר קיימים במדינות כמו מיין, קונטיקט וורמונט.
80% מכלל גידולי הסויה בעולם מהונדסים גנטית; 90% מהגידולים המהונדסים גנטית הונדסו להיות עמידים בפני קוטלי עשבים; 64 מדינות ברחבי העולם החילו את חוק סימון המוצרים המהונדסים גנטית, ביניהן כל מדינות האיחוד האירופי
ומה אצלנו? בשנת 2013 עלתה הצעת חוק לסימון מוצרים מהונדסים גנטית, אך הכנסת התפזרה והנושא נפל בין הכיסאות. לדברי גורמים הבקיאים בפרטים, המהלך החקיקתי נעצר גם כי משרד הבריאות טרם קבע תקנות, ומשרד הכלכלה מתמהמה בכל מה שקשור להחלת רגולציה מהסוג הזה על המשק.
הבשורה: מהנדסה לעריכה
הדבר הבא בענף ההנדסה הגנטית הוא העריכה הגנטית, שנחשבת לבשורה החדשה בתחום הגנטיקה בעולם. בטכנולוגיה זו אפשר לאתר את הגן שרוצים לערוך, ועורכים בו את השינוי הנדרש בדרך של מחיקה, תיקון או ארגון מחדש של אותו הגן ללא כל החדרת חומר גנטי נוסף. זאת בניגוד להנדסה הגנטית, שבה מחדירים גן חדש מאורגניזם אחר לחלוטין לתוך כרומוזום הצמח.
בימים אלה מחכים מדענים רבים למוצא פיה של נציבות הרגולטורים של האיחוד האירופי, שעתידה לפרסם בשבועות הקרובים דו"ח שיקבע אם העריכה הגנטית היא סוג של הנדסה גנטית ויש להחיל עליה את אותה הרגולציה או להתייחס אליה כטכנולוגיה בטוחה יותר. "העמדה של משרד החקלאות היא שהטכנולוגיה הזאת בטוחה לשימוש לחלוטין", מסכם ד"ר פרל, "ואנחנו מאמינים שמוצרים בטכנולוגיה של עריכה גנטית יאושרו גם באירופה הרבה יותר בקלות".
