חוקר הזוחלים הקטן מהדרום:
יונתן גלבוע, בן 7, מאשל הנשיא

מבחינתו, תנו לו כל היום להסתובב בחוץ, להפוך אבנים ולמצוא זוחלים. טלוויזיה? בזבוז זמן. כך נראים חייו המיוחדים של יונתן, שבמקום לברוח מנחשים, דווקא מחפש אותם

הילה יגאל-איזון

|

16.05.16 | 09:29

  (צילום: ישראל יוסף)
  (צילום: ישראל יוסף)
  (צילום: ישראל יוסף)
  (צילום: ישראל יוסף)
  (צילום: ישראל יוסף)

"תמיד רציתי לגדל בבית נחש, אבל ראיתי שאנשים שמגדלים נחשים, אוספים עכברים ושומרים אותם בהקפאה ואז נותנים אותם לנחש לאכול. זה נראה לי אכזרי. לא הגיוני שצריך להקריב חיה אחת, כדי לתת לחיה אחרת".

 

המשפחה שלי

----------------

 

אני: יונתן גלבוע, בן 7, בכיתה ב'.

 

אמא: טל ויינשל גלבוע (34). אמא מעלה אתרים לאינטרנט ומשווקת אותם.

 

אבא: ערן גלבוע (38). אבא הוא סגן מנהל הכפר (אשל הנשיא). בכפר יש בית ספר וגם ילדים שגדלים כאן בפנימייה. יש להם פה הכל – חדר אוכל, דיר, חממות, חברים. הם מרגישים פה כמו בבית ולפעמים הם נוסעים בשבתות לבית שלהם.

 

אחים ואחיות: ירדן, בת 5 ואורי, בת שנה. אני אוהב להיות אח בכור. היתרונות הם שאתה מקבל יותר ואתה לא צריך הרבה לשאול, אתה יותר בוגר, יותר אחראי, לוקח מהמקרר, מפנה. החסרונות הם שיש לך יותר עבודות בית וגם אני צריך לוותר לאחים הקטנים תמיד וגם אני מקבל פחות תשומת לב, כי הקטנים יותר צריכים שישגיחו עליהם.

 

משמעות השם שלי: אלוהים נתן מתנה. ההורים קראו לי ככה כי אלוהים נתן להם אותי במתנה.

 

ארוחה משפחתית: אבא נמצא בישוב כי הוא עובד כאן ואמא עובדת מהבית, אז בצהרים לפעמים כולנו אוכלים יחד וגם בערב לפעמים.

 

המטלות שלי בבית: אחרי כל ארוחה - לפנות כלים לכיור, לקפל כביסה ולהשקות את הצמחים.

 


 

הבית שלי

-----------

 

הישוב: אשל הנשיא. מאוד כיף לי פה. יש הרבה ילדים ואני מכיר את כולם. אני לא חושב שיש יותר טוב מזה. יש בישוב פנימייה והוא מקום שנחשב ישוב ירוק, כלומר הוא מאוד מתחשב בסביבה. יש לנו בישוב חממה מחקרית, שבה ילדים יכולים ללמוד ולעשות כל מיני ניסויים עם דגים וצפרדעים ואמוניה וכל מיני סוגי מים וסוגי אצות וצמחים. יש לנו גם חממה אורגנית, שמגדלים בה ירקות ופירות, כמו תותים ומביאים לחדר אוכל.

 

הבית: בית פרטי בישוב.

 

החדר: אני עם ירדן. הייתי רוצה חדר לבד. בעוד כמה שנים נעבור לבית אחר ואז יהיה לי חדר גדול לבד. כאן אני יותר רב איתה וצפוף לי.

 


 

בית הספר שלי

------------------

 

בית ספר נוה במדבר בחצרים. בית ספר ניסויי לערכי קהילה, טבע ואומנות.

 

מה מיוחד בביה"ס שלי? שיש בו פינת חי, שזה משהו שאין בהרבה בתי ספר בארץ ויש חוגים של חינוך סביבתי. אנחנו בית ספר שמתמחה באומנות, טבע וספורט. לכן, יש לנו נבחרות של בית הספר ויש לנו מטלות על אמנים. למשל, אם איזשהו אמן אוהב לצייר בפסים, אנחנו עושים כל מיני דוגמאות של פסים. ממש מעתיקים את האומן.

 

המקצוע שאני הכי אוהב: מדעים, כי אני מעביר את השיעור לפעמים. אני מביא כל מיני ספרי חיות וקטעי מידע, מכין מצגת ומלמד.

 

המורה האהובה עלי: מרים, שמלמדת חינוך סביבתי – כי היא מתחברת לטבע, אוכלת סירפדים.

 

מה הכי חשוב שיהיה במורים? אהבה לילדים.

 

אוהב ללמוד? כן. אין לי משהו נגד זה.

 

איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אם המורות היו נותנות זמן מנוחה. אני הרבה כותב ואז מתעייפות לי הידיים, אז הייתי רוצה קצת לנוח עם הידיים ואז לעבוד וגם יותר לצאת החוצה. לא להישאר סגור בכיתה.

 

שיעורי בית: בחופשים יש הרבה, אבל ברגיל לא. אני מכין אותם לבד.

 


 

הזמן הפרטי שלי

-------------------

 

אחר הצהרים: אני אוהב לחפש חרקים ולטאות עם החברים שלי. לפעמים אני עם חברים מהישוב שלי ולפעמים נוסע לחברים מישובים אחרים.

 

הכי אוהב לעשות בעולם: לחקור על זוחלים, כי זה מעניין וכיף וככה אני מתכונן לחלום שלי, שהוא להיות חוקר הזוחלים הכי טוב בעולם, כמו סטיב ארווין, שממש התמחה בתנינים, לטאות ונחשים. בסוף טריגון פגע לו בלב.

 

מאכל אהוב: ניוקי עם אספרגוס. בגיל 6 החלטתי להיות צמחוני ומאז אני לא אוכל בשר. פשוט יום אחד ראיתי משאית הובלות שמסיעה כבשים למשחטה. אני חושב שלוקחים מן מסור גדול כזה, תופסים להם את הידיים והרגליים ואז חותכים להם את הצוואר. באותו רגע החלטתי לא לאכול בשר יותר.

 

טלוויזיה: אני לא צופה הרבה בטלוויזיה, אלא יותר בחוץ, מטייל.

 

הכי אוהב לעשות עם אמא: להפוך אבנים ולחפש עקרבים. אני רק מסתכל עליהם והולך, כי זה מסוכן.

 

הכי אוהב לעשות עם אבא: לשחק כדורגל.

 

הכי אוהב לעשות עם האחים: עם ירדן לבנות אוהלים בבית עם שמיכות. עם אורי אני עושה "עוגה עוגה" מתי שהיא רוצה.

 

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: יותר מחנכים, כי חינוך זה משהו שיעזור לילדים בגיל יותר גבוה ובחיים יותר קשים וגדולים.

 

החבר/ה הכי טוב: לירון מהישוב שלי, כי אני חבר שלו מאז שאני בן שנתיים – הוא הרבה זמן איתי והוא יותר מבין אותי. לפעמים אנחנו גם רבים. כל חבר רב. הוא אוהב כמוני לחפש חרקים, אבל קצת פחות.

 

החלום שלי: להיות חוקר הזוחלים הטוב בעולם.

 

כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: לדבר בשפת הזוחלים, כי ככה הייתי יכול יותר לראות אותם. הם בורחים מהר והייתי יכול יותר להבין אותם, כי הייתי אומר להם "אני רוצה לגדל אתכם" והייתי יכול יותר מה הם אוהבים, ממה הם מפחדים, כל מיני דברים. לדעת אם אני מפחיד אותם, פוגע בהם.

 

חיות: יש לי בבית המון תולעי משי ושני חרדונים מזוקנים - אברם ורפאלה, שקנו לי בחנות מיוחדת של זוחלים. יש שם זוחלים מאוסטרליה. בחרתי דווקא חרדון מזוקן כי זו הלטאה הכי חברותית. היא יכולה להתרגל לאנשים ואפילו אם אתה איתה ונותן לה אוכל, היא תקשיב לך.

  

כשאהיה גדול: אני רוצה להיות חוקר זוחלים.

 

מתי כועסים עלי? כשאני רב עם האחיות הקטנות שלי.

 

הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשאני ואמא שלי הלכנו לחולות ניצנים עם חוקר זוחלים ארצי וחיפשנו מארבע בצהרים ועד עשר בלילה נחשים ולטאות. הלכנו עם פנסים. אני הייתי עם פנס ראש מיוחד. יש בפנס אור לבן וגם אור אדום, כי נחשים בכלל לא רואים אור אדום ואז הם לא קופצים עליך. מצאנו גרבילים ושני נחשים – נחש חולות ונחשיל מצוי. הם לא היו ארסיים. ראינו גם עקבות של שני נחשי צפע וראינו לטאה שקוראים לה נחושית עינונית. אם היינו פוגשים נחש ארסי, אז היה לחוקר צבת מיוחדת שתופסת אותו, בלי לפגוע בו. זו ממש צבת ארוכה.

 

חוגים: חוג ברייקדנס. אני אוהב את זה כי זה מגניב ואני מתאמן הרבה ובסוף יוצאים לי דברים מגניבים.

 

הייתי רוצה לחיות ב: אוסטרליה, כי יש שם הכי הרבה חיות מעניינות.

 

לגדול או להישאר ילד לנצח? לגדול, כי עכשיו אני לא יכול לתפוס נחשים וכשאני אהיה גדול, החלום שלי זה לתפוס לטאות ונחשים. אני אחקור עליהם, אהיה איתם קצת, אראה מה הם עושים ואז אשחרר אותם.

 

ההמלצה שלי לספר: הספר הראשון שלי – על זוחלים ודו-חיים. אני ממש מתחבר לזוחלים ודו חיים וגם זה הספר הראשון שהביאו לי על חיות וזה ספר שמעניין אותי.

 

טקס שינה: אני הולך לישון לבד ופשוט נרדם.

 

* * * * * * *

 

מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?

 

ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם. שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכיר ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.

 


 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד