שימו לב לילד השמן בארוחת החג. בעצם, אל תשימו אליו לב

הוא התלבש יפה ובא לחגוג, אבל הוא בטוח שכולם מסתכלים עליו ומודדים לו כל מנה. נועה דורון דוידסון עם המלצות שיעזרו לכם לעזור לילדים מלאים בשולחן החג

נועה דורון דוידסוןפורסם: 21.04.16 07:54
תנו לו ליהנות מהאוכל (צילום: Shutterstock)
תנו לו ליהנות מהאוכל (צילום: Shutterstock)

כשילד שמן יגיע לארוחת החג, תדעו שאולי לקח לו הרבה זמן לבחור את מה שלבש. ככל הנראה, כשעמד מול הראי, הוא בדק המון פעמים אם הבטן בולטת לו עם החולצה שבחר ללבוש. הוא גם בדק כמה פעמים אם המכנס נסגר בצורה כזו שלא מבליטה לו את השומן. אולי, תוך כדי שהוא מודד את בגדיו, עיקמו לו פרצוף על איך שהוא נראה. לא בכוונה כמובן. פשוט מהפחד, שיגידו כמה הוא שמן.

 

כאילו כמו כולם

כשילד שמן יגיע לארוחת החג, הוא יסתכל על כל התבשילים שעל השולחן וייקח לעצמו אוכל לצלחת. כאילו כרגיל, כאילו כמו כולם. אבל תדעו, שאולי בלב הוא קצת מפחד. אולי הוא מפחד שיגידו לו "די להעמיס את הצלחת" או שתוך כדי שהוא לוקח לעצמו אוכל, ינעצו בו מרפק חשאי שאומר לו בלי מילים, אבל עם הרבה אימה "די, עד כאן. הגזמת". לא בכוונה כמובן. פשוט מהפחד שיגידו כמה הוא שמן.

 

אולי פתאום הוא מרגיש שהוא "קורא מחשבות" וממש יודע שכולם מסתכלים רק עליו ובתוך תוכם מצקצקים "אוי, כמה הוא אוכל", "הוא חייב להפחית קצת", "הוא חייב לעצור מלאכול", "הוא חייב לרזות. הוא מכוער".

 

כשילד שמן יגיע לארוחת החג, תדעו שהוא בטוח שכל מה שרואים זה את השומן שלו, אבל הוא לא ממש בטוח שרואים אותו. למרות הבגדים היפים שלבש והקפיד עליהם כל כך, למרות נימוסי השולחן שאולי רכש, כדי להסוות את התיאבון שיש לו. נימוסים שתפקידם להסוות את ההתענגות שלו על האוכל, את ההנאה הצרופה שלו מהאוכל.

 

כשילד שמן יגיע לארוחת החג, תדעו שהוא נהנה לאכול. תדעו שהוא נהנה. תדעו שככה הוא. נהנה לאכול. ואולי, תנסו להנות כמוהו, בחופשיות, רק קצת, גם אתם. ואז תצליחו לראות אותו כמו שהוא באמת. נהנה וחופשי. ילד.

 

הרבה פעמים ילדים שמנים מעוררים בנו המון פחד. פחד מלהראות שונה, אולי פחד מכך שהילדים שלנו יהיו שמנים אף הם ואולי פחד מלהיות שמנים בעצמנו. אפשר לומר שהתרגלנו שיש "משקל אחד נורמטיבי" ואין הרבה מקום למגוון דפוסי גוף ואכילה. ברוב המקרים המילה "שמן" מקוטלגת באופן אוטומטי עם תכונות שליליות. כמו למשל "גרגרן", "עצלן".

 

איך ההורים נותנים לו לאכול ככה?

כשיש ילד שמן, האצבע המאשימה מופנית לכיוונם של הורי הילד והרבה פעמים הם בתוך תוכם מתביישים בילד, מלקים את עצמם בגלל משקלו של הילד, האדם היקר להם מכל. בהדרגה, נוצר דפוס חרדתי כלפי אוכל, בגלל הפחד מההשמנה של הילד. ההורים מנסים לשלוט על דפוסי האכילה של הילד והילד מצדו, מתחיל לפתח חשש מאוכל ולרוב אף מעוות את האכילה הטבעית שלו, בגלל שליטת ההורים. מכאן הכניסה לאינספור דיאטות ותחושת תיסכול תמידית מגופנו קצרה ביותר. כשיש ילד שמן, כל מפגש משפחתי יכול להוסיף לחרדה הקיימת.

 

איך להתמודד עם החרדה שנילוות למפגש המשפחתי? לחשש התמידי מהערות גלויות וסמויות לגבי הילד ואכילתו? השלב הראשון הוא לשים לב לדיאלוג הפנימי אצלכם, ההורים. שאלו את עצמכם:

למה משמש האוכל עבורכם? האם עבורכם האוכל הוא חוויה נעימה ומלאת עונג או פונקציונאלית בלבד? וכיצד אתם, ההורים, תופשים את גופכם? האם באופן חיובי או שלילי? מודעות לנקודות אלה, יכולות להאיר גם את ילדכם בזרקור אחד. המודעות הזו תיצור אצל ההורים חמלה, שתתרום לחמלה גבוהה יותר כלפי ילדכם.

 

בשלב השני, כדאי לשים לב כיצד הילד עצמו תופש את חווית האכילה. שווה לברר באמצעות אנשי מקצוע, במידת הצורך, האם הצורך שלו לאכול נובע ממקור פיזי גופני או ממקור ריגשי. חשוב לזכור שילדים יכולים לחוות טעמים, ריחות ומראות בצורה מאוד עוצמתית ולפעמים גם מאוד טוטאלית. מבחינה ריגשית, הרבה פעמים ילדים שמנים חשים חוויות ויוצרים זיכרונות בעיקר דרך האוכל.

 

באופן טבעי, ילדים אוכלים בתמימות. הם פשוט נהנים ממה שטעים להם. בלי "לעשות חשבונות". שימו לב כיצד אתם נהנים מהאוכל, אם בכלל. לפעמים הילד מנסה להגיד לנו משהו. לדוגמא, הוא מנסה לקרב אותנו לאלמנט של הנאה חופשית יותר בחווית האכילה.

 

כאשר להורים יש תשובות לשאלות שלמעלה וככל שהמודעות גדלה, כך גם הילד וגם ההורים חווים תחושה נינוחה יותר סביב שולחן האוכל ובעיקר כאשר נמצאים בסיטואציה של ארוחה משפחתית גדולה. כמו ארוחת חג, למשל. מודעות הורית גבוהה כלפי תפישות גוף, דפוסי אכילה ומהות האוכל בחייהם האישיים והמשפחתיים, תוביל להפחתת הלחץ והחרדה, העצמת החמלה ומשם הפתח לדיאלוג חופשי וקירבה סביב נושא המזון יוביל את המשפחה כולה ליצירת שינויים בריאים וארוכי טווח גם באוכל שעל הצלחת.

 

 

הכתבות הקודמות של נועה דורון דוידסון:

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מלווה משפחות עם ילדים בעלי עודף משקל ובררנות באכילה, בדרך לשחרר מאבקים סביב האוכל וליצור הרגלי אכילה בריאים פיזית ונפשית, בדרך הלב. מאמינה שמזון הוא חוויה ולא רק משהו פונקציונלי. אוכל הוא עוד דרך להביע רגשות ויש לנו חופש לעשות זאת עם ולצד ילדינו. אני מאמינה שמזון הוא אמצעי לחיבור ולריפוי וכשנלמד לחבר את עצמנו מחדש למזון, בצורה בריאה ואיכותית, נרפא את עצמנו ואת מערכות היחסים שלנו וניצור עולם אוהב יותר בחיינו ובמשפחתנו. מזון בעיני הוא גשר לקירוב לבבות במשפחה. דרכו אפשר להתמודד בשלווה עם עודף משקל ובררנות אצל ילדים וליצור שינוי משמעותי, טוב וארוך טווח סביב נושא המזון במשפחה. בעלת תואר B.Ed בחינוך מיוחד, מדריכה ליוגה ומדיטציה, יועצת תזונה אינטגרטיבית ואמא לשלושה.