לשימוש הבלוג בלבד

"בוקר טוב, יפה. איך ישנתי? ישנתי נהדר. השינה טעימה לי. ממש חדווה"

נעמי פולני מספרת על הלילות בעשור התשיעי ("אני מתעקשת לא לבלוע כדורים") וגם מתכוננת לחג הפסח עם פודינג שבנה יותם מאוד אוהב (כן, יש מתכון). פרק כ"ו

דליה גוטמןפורסם: 11.04.16 09:36
נעמי בביתה שבמושבה כינרת. "אני תמיד קמה עייפה. קורה שלפעמים אני אומרת: די, אני הולכת להשתרע"  (צילום: אלעד גרשגורן)
נעמי בביתה שבמושבה כינרת. "אני תמיד קמה עייפה. קורה שלפעמים אני אומרת: די, אני הולכת להשתרע" (צילום: אלעד גרשגורן)

בוקר טוב, יפה.

 

איך ישנתי? ישנתי נהדר. אני לא מתרוצצת בזמן השינה. מכסת השינה שלי היא ארבע שעות. אני מתעקשת לא לבלוע כדורים לשינה. אם אני לא חוטפת שינה אחר כך, מתוך הכרעה, אז הגוף חוטף. העפעפיים נוחתים בזהירות-בזהירות, על בהונות, בלי שאני מרגישה. כך האורגניזם משלים שינה על דעת עצמו, לא מתוך תכנון שלי.

 

אני תמיד קמה עייפה. בתוך שעה הגוף חוזר למידת העירנות המקובלת עליו, אבל קורה שלפעמים אני אומרת: די, אני הולכת להשתרע. רגע התכנון הזה הוא רגע מאוד מאושר. אני ממש שמחה לקראת זה. אני מארגנת את המושב, חושבת איפה אתלה את הרגליים, ואז מסדרת את הפוזיציה הרצויה ומפקירה את עצמי בהנאה לשינה.

 

את שואלת אם זו אותה שינה של פעם? השינה היום טעימה לי במידה ששינה נינוחה מטעימה אותך. מזינה אותך בטעם. זו ממש חדווה. אתה פתאום משתחרר במכה. כל המטלות נוחתות ארצה. מתבטלות. קורסות. אינן קיימות. זה נהדר. חירות אדירה.

 

אני חוגגת בהתפקרות לתוך התרדמה. כשזאת התוכנית לעת הקרובה ביותר - סתם לישון - אני ממש עוטה חג.

 

נעמי משוחחת עם דליה. "את שואלת אם זו אותה שינה של פעם?" (צילום: רחל מפטש)
    נעמי משוחחת עם דליה. "את שואלת אם זו אותה שינה של פעם?"(צילום: רחל מפטש)

     

    על אמא, אבא והפודינג

     

    לכבוד פסח קטפתי מהערוגה שלי פירות קטנים אדומים של צבר. אמא שלי הייתה קונה את הפירות האלה קלופים, ומבשלת מהם פודינג. במרפסת הדירה שלי בתל אביב היה לי עציץ עם צבר זעיר. כשהגעתי למושבה כינרת, טמנתי אותו באדמה. היום הצבר הזה ענק ומשתרע.

     

    יותם, בני, מאוד אוהב את הפודינג הזה, אז היום קטפתי את הפירות והשריתי במים כדי להפוך אותם לבלתי מסוכנים.

     

    אחר כך מרתיחים את הפירות ומבשלים כמה שעות. תוך כדי הבישול אני מענה אותם ומועכת כמו שמועכים תפוחי אדמה כדי שכל הגרגרים יפסיקו עם ההפגנות שלהם ויפסיקו להיות מלוכדים.

     

    מסננים ונוהגים עם המרק האדום הזה כמו עם כל פודינג. אני מתחילה לטפח אותו. מוסיפה אבקת פודינג עם סוכר, קצת מיץ לימון, ומייפה את הטעם לפי החשק שלי.

     

    פעם אמא שלי הכינה פודינג ושמה את הסיר הגדול עם הפודינג על המזנון, שיצטנן. בא אבא שלי, ראה את הסיר במקום שהיא הציבה אותו, ואמר: "אני יכול לגמור את כל הכמות הזאת במעמד אחד. באמצע, ארביץ נשימה או שתיים, אבל אגמור". אמא אמרה: "אתה לא תוכל", אבא אמר שכן, והתערבו.

     

    תפס אבא שלי את סיר האלומיניום בשתי האוזניים שלו, הגיש לפיו והתחיל ללגום. לוגם ולוגם לגימות ארוכות. מרפה לרגע ונושם, וממשיך. ואמא שלי בפאניקה. הפודינג הולך ופוחת. כשגובה הפודינג הגיע לחמישה סנטימטרים, היא התחילה לצרוח עם הרבה צלילים גבוהים: "חיקה, הילדים, חיקה". צליל הקריאה אמר את שלו, וכמובן, הרחמן הזה הפסיק.

     

    הסיר הזה עדיין אצלי במקלט, והוא נח. עכשיו מזלזלים באלומיניום, אין בו צורך. אבל מי שמכבד את סבתא שלו, יש לו חיבה עמוקה וחמימה לסירי אלומיניום.

     

    ולסיום: בנה של נעמי, יותם ייני (שאוהב את הפודינג), מבצע עם אביו ליאור מחרוזת משירי שנות ה-60 שאת הגרסאות המקוריות שלהם עיבדה אמו:

     

     

    >> לשיחות הקודמות של נעמי פולני ודליה גוטמן

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דליה גוטמן היא בעלת הבלוג פוסט פלמ"חניקי, הכולל שיחות שהיא מקיימת עם המוזיקאית והבמאית-כוריאוגרפית נעמי פולני, מי שהחלה את דרכה כזמרת ושחקנית בצ'יזבטרון, להקת הבידור של הפלמ"ח, ומזוהה במיוחד כבמאית של הרכב מיתולוגי אחר – התרנגולים.

    נעמי פולני נולדה ב-1927, גרה במושבה כינרת ואם לשניים, יותם ואיה, מנישואיה לזמר ליאור ייני. היא משוחחת עם גוטמן מדי יום שישי, לקראת שידור של תוכנית בעריכתה ברדיו ללא הפסקה.

    דליה גוטמן הייתה מפיקה בכירה ברשות השידור. בין השאר, ערכה והפיקה מופעי הוקרה לכמה מהאייקונים הגדולים של התרבות הישראלית, בהם נעמי שמר, חיים חפר, אלכסנדר פן, משה וילנסקי ואברהם שלונסקי. היא אם לבת, נועה, שאביה הוא הסופר יעקב שבתאי. שיחותיה עם פולני התפרסמו לראשונה בעמוד הפייסבוק שלה.