הורים, אל תרשו למתבגרים שלכם לשתות אלכוהול - בכלל

"אני ממש לא מסכימה איתך", מחתה מולי אמא אחת באסרטיביות. "אם נתייחס לאלכוהול באפס סבלנות, זה יעשה את הפעולה ההפוכה ויעורר אנטגוניזם. הם ישתו מאחורי הגב שלנו. אנחנו צריכים ללמד אותם שיקול דעת בשתיה, שיהיו להם גבולות".

אור ירוק לשתיה

מכת האלכוהול בקרב המתבגרים זימנה ישיבה דחופה בשעת בוקר מוקדמת בחדר המורים שבבית הספר, עם נציגים מכל קשת מתחמי הפעילות שהמתבגרים שלנו פוקדים, הכולל בית ספר, צופים, עירייה וקומץ הורים שמיצג את הבית. כן, קומץ, כי אם הייתי יכולה לשים שקל על כל הורה שאומר "החברים שלו שותים, אבל הבן שלי לא", הייתי סוגרת מזמן את המינוס.

סערנו מוחות וחלקנו זה על דעתו של זה, אבל הסכמנו על דבר אחד - האלכוהול הפך להיות מכה. הם משיגים אותו די בקלות, יש לציין. מנפלאות הזמינות של כסף + הורים עסוקים. הם הולכים לשתות באיזה מתחם, באמתלה של מסיבה או ישיבה או מפגש... תקראו לזה איך שאתם רוצים.

אז בואו ניקח חבורה של בני נוער שהדבר שהכי מטריד אותם זו השייכות החברתית שלהם. חבורת בני נוער שרוצים שיִספרו אותם, שיקחו אותם כחלק אינטגרלי בפעילויות וחלילה שלא יצא להם שם של אאוטסיידרים או חנונים. כאלה שעומדים בכבוד במבחני הכניסה לפנתיאון ה"קולים" ונגיד להם: "אל תשתו, אבל אם כבר, שתו במידה. היו עירניים, תשגיחו לא לשתות יותר מדי ועוד כל מיני מנטרות יפות, שגורמות לנו להראות להם שאנחנו קרובים אליהם, שאנחנו פתוחים, אבל לא פראיירים. אנחנו יודעים שהם שותים ולכן יש לנו אמירה - שתו במידה". זהו. נתתם אור ירוק.

אז מה זו המידה הזו? מי בכלל מודד אותה? קחו חמישה מתבגרים ותקבלו חמש תשובות שונות. הורים מוצאים עצמם מוצפים אל מול המערבולת של גיל ההתבגרות. מרגישים מודרים, מורחקים, לא מעורבים וזה גורם להם להניע את הרגליים והידיים בפניקה מולה. שלא לדבר על כך שאת גיל ההתבגרות שלנו אנחנו זוכרים טוב טוב ולא מעט מאיתנו ממש לא רוצים לשחזר את מערכת היחסים שהיתה לנו עם ההורים שלנו.

שתיה מזיקה להם יותר

"אני עם הילדים שלי אהיה הרבה יותר פתוח. הוא ממילא ישתה, אז שישתה לידי, שלא יסתיר וילך לשתות בחוץ". זה מסר מבלבל וגם ממש לא מעוגן במציאות, שכן מחקר אחרון שנעשה בשנת 2012, גורס שילדים התופסים את ההורים שלהם כמתירנים יותר בנושא של שתיה, נוטים יותר לשתות ולהתנסות בסמים. זאת בניגוד לנטיה של הורים להאמין שאם הם יחזיקו בעמדות קשוחות בכל הנוגע לשתיה בגיל ההתבגרות, הילדים שלהם יברחו לשתות בחוץ.

נכון, צריך לשוחח עם בני נוער על שתיה ועל הסכנות האורבות לצדה, אבל עם אמירה אחת חד משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים: שאלכוהול בגילם הוא מחוץ לתחום. זה התפקיד שלכם כמבוגר אחראי ואם אתם זקוקים לעוד סיבה טובה שתשכנע אתכם, חשוב שתדעו שגוף של נער לא יכול להתמודד עם אלכוהול באותה מידה שגוף של אדם מבוגר יכול. שתיה מזיקה להם יותר משום שהמוח שלהם עדיין מתפתח עד שנות העשרים המוקדמות. שתיה במהלך התקופה הקריטית הזאת של הגדילה יכולה להוביל לנזק לכל החיים בתפקוד המוח, במיוחד בכל מה שקשור לזיכרון, מיומנויות מוטוריות ותיאום וכן להגביר נטייה להתמכרות.

הורים הם בעלי השפעה גדולה, שטיבה נובע ממעורבותם או אי מעורבותם בחיי ילדיהם. לכן הדרך הכי טובה ומתגמלת היא להשקיע בתקשורת:

• צרו בסיס של אמון, על ידי כך שתדברו איתם על תחומי עניין מעולמם. אל תרצו להם, אל תבקרו ואל תגעו בעניינים נפיצים, ההיפך. הביעו התעניינות. תנו להם הזדמנות ללמד אתכם משהו חדש. ההקשבה הפעילה שלכם תסלול לכם דרך בהמשך להעלות גם נושאים שמטרידים אתכם.
  

• הטמיעו דפוסי דיאלוג המורכבים משאלות פתוחות היוצרות דינאמיות בשיחה, כמו "מה אתה חושב על..." "מה אתה מרגיש לגבי..." ולא שאלות שהתשובה עליהם היא "כן" ו"לא".
  

• שלטו ברגשות שלכם, גם אם הילד שלכם אומר משהו שאתם לא אוהבים, קחו נשימה עמוקה. בשום אופן אל תענו בצורה אימפולסיבית, כי אז תהרסו בבעיטה תקשורת שבניתם בעמל רב.
  

• שיחות מזמנות דעות שונות. תנו כבוד לנקודת המבט שלהם. רוב הסיכויים שהם יתנו כבוד לזו שלכם. גרמו להם להאמין ולא דרך הטפות, ששתיה היא לא דרך פתרון לבעיות שהם לא רוצים להתמודד איתן, אלא הידיעה שלא משנה מה, יש מישהו מבוגר שתמיד מוכן להיות שם בשבילם.