אורנה דץ
מסבירה מה מחזיק אותה עם החבר
מי אני: בת 51, מגישת טלוויזיה ("הדצים", ערוץ 24 לצד משה דץ), זמרת ושחקנית, גרושה ואם לשני בנים, בזוגיות (שלוש שנים) עם עורך הדין אהרון רוזה, תושבת רמת גן.
עוד משהו: "לא חוזרת מחו"ל בלי בובות קטנות (יש לי מכל העולם על השולחן, אני רק צריכה לכתוב מחירים כי זה נראה כמו חנות), לא יכולה בלי גביניות שיצאו הרגע מהתנור (לא משנה אם אני רעבה או לא), חולמת על חודשיים באי שנמצא בקו המשווה - מקום שיש בו קיץ כל השנה".
רותי: אחרי שעברת כל כך הרבה שנים עם גבר אחד, איך היה להכניס לרוטינה של החיים שלך גבר חדש?
"אנחנו ביחד כבר שלוש שנים ומה שעובד בזוגיות שלי, שהיא כבר לא חדשה, זה שכל אחד מנהל את חייו. גם לי וגם לאהרון, בן הזוג שלי, יש את המקצוע, העבודה, החיים והחברים שלו. מה שמשותף בינינו זה אהבה גדולה, כבוד הדדי, חברות. הוא מעשיר אותי בידע שלו ואני מעשירה אותו בידע שלי. לא משעמם לנו. ואני משתעממת נורא מהר. אני לא יודעת אם זה יעבוד לעולם, אבל אני משתדלת בשבילו והוא בשבילי. הוא זורם, אני זורמת, ומוצאים את הדרך לבאלאנס".
דינה: אם הייתי זבוב על הקיר בבית שלך, מה הייתי רואה על אורנה שאנשים לא יודעים?
"שאני הכי עקרת בית, הכי עוזרת בית, והכי חשוב לי ניקיון, אסתטיקה ובישול. לא יודעים את זה עליי, אנשים חושבים שיש לי מבשלים ומנקים. אני זוכרת שבתקופה שאחרי האירוויזיון, אנשים היו שואלים אותי בשיא הרצינות, 'את עושה כלים לבד?' חושבים שבגלל שאתה מפורסם אתה חי בפלנטה שלא קשורה לחיים היומיומיים. הלו! אני עמדתי שלשום שלושת רבעי שעה בתור לדואר כדי לשלם רפורט, וכשהתור לא התקדם, צעקתי על כולם, 'איפה המנהל?'".
ליהיא: יש בך איזה ניקיון ואיזו נינוחות שהיא מקסימה בעיניי. איך שומרים על זה?
"קודם כל, נולדים עם זה, באמת. הנינוחות שלי נובעת מכך שיש לי פרופורציות בחיים. אני יוצאת מנקודת הנחה שהכל חארטה והבל הבלים, חוץ ממוות של אדם קרוב לך. הוכחתי לעצמי שהדרך שאני הולכת בה היא הנכונה, דרך של סבלנות ואורך רוח, לא להתערבב ולא לרכל ולא לעשות לאף אחד רע גם אם הוא עשה לי רע. אני מאמינה שהיקום מסדר את הדברים, ואם אתה הולך בדרך הזאת הדברים קורים לטובתך. ועוד משהו, לא לקחת את עצמי ברצינות".
דורין: "אני מוכרחה להתערב ולומר, שהייתה לי חוויה עם אורנה שמוכיחה את כל מה שהיא אמרה עכשיו. אורנה הרימה אליי טלפון אחרי שהעברתי ביקורת אופנה עליה בטלוויזיה. במקום שהיא יכלה הכי להיפגע, היא פנתה אליי בצורה הכי נשית, בלי אגו, בלי כבוד, לא גרמה לי לאי נוחות. היא לא כעסה, רק רצתה לדעת למה. זה ריסק אותי, לטובה. לא התנצלתי, והיא גם לא רצתה שאתנצל, היא רק רצתה לדעת".
אורנה: "נכון. אני זוכרת. באמת לא ביקשתי שתתנצלי. באתי בטוב".
דורין אטיאס
מפנטזת מה הכי בא לה לעשות עם בן זוג עתידי
מי אני: בת 41, בעלת מותג האופנה "פטיט דוריס" ומבקרת האופנה ב"ערב טוב עם גיא פינס", גרושה ואם לשני בנים, מתגוררת בתל אביב.
עוד משהו: מכורה לקרם ידיים, אספנית של מיניאטורות, חולמת להיות זמרת, לעולם לא תתפסו אותה אוכלת מיונז. הרגעים האהובים עליה בבוקר הם אלה שבהם היא נכנסת לאוטו לבד, מדליקה רדיו ושומעת מוזיקה בפול־ווליום.
דינה: באיזה גיל ידעת שאת רוצה לעסוק באופנה?
"בגיל שלוש. גדלתי עם אמא שמתעסקת באופנה, ויש לי זיכרון מוקדם של עצמי בגיל הזה, כשהתחלתי ללכת לגן, שוכבת במיטה שלי ואמא פותחת את הארון ואני מתוך המיטה אומרת לה, 'את השמלה הזאת אני רוצה, עם הטי־שירט הזאת והנעליים החדשות'. ואני זוכרת שאני חוזרת מהגן ואומרת לה, 'מחר אני רוצה מכנסיים ולא שמלה ואני צריכה שתתפרי לי לזה משהו'. והאהבה הזו לאופנה נמצאת שם עד היום. זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בלידתי".
רותי: את מחלקת דרקונים למפורסמים אצל גיא פינס. איך את מחליטה מי לבוש טוב, ואיך בעיניים שלך יש מישהו שלבוש לא בסדר? קשה לי להבין.
"קשה לך להבין את זה בגלל שזה לא המקצוע שלך. תגידי, זמרת טובה זה קונצנזוס? יש המון זמרות חדשות טובות ויש גם לא, והן מצליחות. את לא חייבת להבין אותי, כי אופנה וביקורת אופנה היא מדע לא מדויק. אני כן מחזיקה מאנשים שמתעסקים באופנה - ומבחינתי הם לא חייבים להסכים איתי אם בנאדם נראה טוב או לא, אבל אמורים להסכים איתי ברמת האסתטיקה".
אורנה: איך את רואה את הזוגיות הבאה שלך? מה חשוב לך?
"אם יש משהו שמעסיק אותי היום יותר מכל זו הזוגיות הבאה שלי. אני רוצה גבר שיחלוק איתי את חיי בצורה אבסולוטית. היום אני גם יודעת שאמשך לגבר כזה, דבר שבעבר לא היה קורה. הייתי רוצה מישהו שיישב איתי בבית לארוחת ערב. אני לא באתי מבית שיושבים בו לארוחות ערב, ובעיניי ארוחת סוף יום היא ממש סימבולית, רגע כזה שלא מסמסים בו אלא יושבים יחד. אני עוד לא עושה את זה עם הילדים שלי. לאט לאט אצליח לגייס את הכוחות והזמן לשגרת סוף יום שבה הבית מקבל תאורה אחרת".
ליהיא: אני רוצה להכיר את אמא שלך, כי אין לך את כל האשמה וההתנצלות שיש לנשים. אבל אם היית יכולה לשנות בעצמך משהו, מה זה היה?
"רק להיות פחות עצבנית, זה הכל. אני עובדת על זה. אבא שלי, שהיה תמיד עצבני, אומר לי היום, 'את לא מבינה איזה בזבוז זמן זה לכעוס, אני ממש כועס על עצמי היום שכעסתי על אנשים'. חבל שצריך להגיע לגיל 70 כדי להגיע לתובנות האלה".
דינה אור
טוענת שהיא אבוקדו שמבשיל לאט
מי אני: "בת 27 עם ניסיון חיים של בת 207", סטנדאפיסטית, מפיקה וכותבת, מפתחת סדנאות צחוק בשיטת הגשטלט, מחברת הספר "ניצחון ההומור" (הוצאת אורנית), גרושה ואם לשניים, תושבת רמת גן.
עוד משהו: מכורה לתוספי מזון ולספרים ("אני רועדת ליד חנות ספרים והחלום שלי זה 7 ב־100"), לא יכולה בלי הקהל, וגם לא בלי אספרסו קצר על הבוקר ("זה מחזיר לי את האישיות"), חולמת על שלום במזרח התיכון.
אורנה: למה לא כולם יודעים מי זאת דינה אור? זה משגע אותי, כי את כל כך מוכשרת.
"כי אני לא הרבה בטלוויזיה. אני עובדת ערב ערב. לפני עשר שנים התארחתי אצל יאיר לפיד והוא רצה שאעשה את הפינה אצלו. דחיתי את ההצעה ואני זוכרת שאמרו לי, 'מי מסרב ליאיר לפיד?'. היום ברור לי שלא הייתי אז בשלה לפרסום כמו שאני מוכנה אליו היום. נבהלתי מהמחשבה. אבוקדו בשל רק כשהוא בשל, לכן אני לא מאמינה שפספסתי. פינה אצל יאיר לפיד יכולה הייתה להיות קיצור דרך, אבל אני פרולטרית, קיבוצניקית, אצלנו במשפחה אין קיצורי דרך".
דורין: את כמו ספוג. אוהבת להקשיב וללמוד מכולם. אני יכולה לזרוק איזו הערה שיכולה להבהיל מישהו, ואת בדיוק להפך. את כזאת גם בחיים?
"זו נקודה מרכזית באופי שלי, הכלה, אבל מנהל המשרד שלי יגיד לך שאני מכשפה, כי אני גם אישה שיודעת מה היא רוצה ויודעת איך משיגים את זה".
ליהיא: במופעי סטנד־אפ תמיד יורדים על ההוא בשורה הראשונה, ואצלך במופע את קורעת מצחוק ולא פוגעת. איך כותבים הומור בלי רשע?
"אומרים את האמת האוניברסלית. מה שקורה אצלי קורה אצל כל אחת. כשאני אומרת במופע שהורדתי 22 ק"ג, כי הורדתי גבר מעל הגב שלי ועכשיו הוא על הגב של מישהי אחרת, ברור שאני מתכוונת שהוא היה עול רגשי, נפשי וכלכלי, וגם ילדותי מאוד, אבל לקח לי שעות לגלגל את הפאנץ' כדי לכתוב אותו נכון. פאנץ' טוב הוא כמו יהלום".
רותי: אנחנו שתינו גרושות עם שני בנים, איך עברת את הגירושים?
"המון נשים לא מתגרשות משתי סיבות: או שזה עדיין לא כואב וקשה מספיק, או שהן פוחדות מהתקופה הראשונה שבה מאוד כואב. הן לא מבינות שעוברים אותה וממשיכים הלאה. לי תמיד יותר קשה להישאר מאשר ללכת. התגרשתי פעם אחת, והיו לי חמש מערכות רציניות של 3־5 שנים, כי כשנגמרת ההתאהבות אני לא נשארת. אני דפוקה בעניין הזה. לא יודעת להתקדם לשלב הבא, אולי כי אני דור רביעי לגרושות. אמא, סבתא, והסבתא־רבתא ברומניה".
אורנה: אני רוצה לשאול עוד שאלה. האם ההומור עזר לך להעביר משברים?
"ההומור הציל את חיי. גם כשנפרדתי מבן הזוג האחרון לפני שנתיים גיליתי את כוחו של ההומור העצמי. כתבתי שהוא היה קמצן מהסוג הלא מודע, שהזמין לנו פעם צימר לחופשה לפי שעות כי זה היה זול יותר. קיבלתי ממנו מתנות כמו חומרי ניקיון ושואב אבק כי הוא היה חולה ניקיון, ופעם הוא הביא לי חצי סט של סכו"ם. הוא אמר שהסט יקר מאוד, ושאשלים את הסט לבד. אז בלילה כשהוא רצה אהבה, הפסקתי באמצע, ואמרתי לו שישלים את השאר לבד. סיפור אמיתי".
רותי נבון
חושפת לאיזה מוזיקה מקשיבה זמרת דוסית
מי אני: בת 64, זמרת ("חשמל זורם בכפות ידיך") ושחקנית ("החשוד האחרון" בקולנוע, "שחקן זר" בטלוויזיה). חזרה בתשובה בסוף שנות ה־70, עזבה את הארץ לטובת החלום האמריקאי ושבה בתחילת 2002. עובדת על אלבום חדש, מופיעה עם חומרים ישנים וקלאסיקות אמריקאיות. גרושה, אם לשני ילדים (החיים במיאמי) וגם סבתא, תושבת גבעת אולגה.
עוד משהו: מכורה לסדרות טלוויזיה ("בית הקלפים" ו"האנטומיה של גריי"), לא יכולה בלי לשמוע את הקול של הנכדה שלה בארצות הברית לפחות פעם בשבוע, חולמת על חיים בלי כאבי גב ("אני ישנה רוב הזמן על מזרן דק על הרצפה בגלל הגב שלי").
אורנה: אנחנו במקצוע שמאדיר את היופי. זה לא פשוט להתבגר בחברה שמקדשת את הנעורים ושבה אדם מעל גיל 50 הוא כבר לא רלוונטי. איך את מרגישה עם זה?
"מי שיגיד לך שזה קל לו להתבגר, משקר. אני בגיל 50 נראיתי מצוין, אבל להיות בת 64 זה לא פשוט. אני כל הזמן מסתכלת בראי ושואלת את עצמי מתי אני מזריקה לעצמי משהו, כי עוד לא הזרקתי. כרגע אני מבקשת שיצלמו אותי לא בפרופיל ומרחוק ועם תאורה טובה. החיים שלי מלאים ושלווים. מה שמחזיק אותך בגיל כזה זו אהבה לילדים ולזולת. אני מתנדבת בחדרי לידה, ולא נותנת לעצמי להתפגר בבית. אם אין עשייה, זה נגמר. אני לא נותנת לעצמי להיות משועממת, בשום פנים ואופן. וכמובן, אני שומרת שבת משנת 1979. שם יש לי שקט ואני לומדת את פרשת השבוע לעומק, ואין הסבר במילים לדברים שזה נותן לי".
דינה: מה את עושה כדי לשמור על רלוונטיות? גדלת הרי על טינה טרנר וארתה פרנקלין.
"נכון, הזמרות שאני גדלתי עליהן הן בנות 70, ואני עדיין מאזינה להן, כי אני לא יכולה להתפתח ממוזיקה דוסית. גם היום אני צריכה לשמוע כל מה שקורה בעולם מבחינה מוזיקלית ועיבודים, וכל מה שיצא בזמן האחרון, ולא להתייבש, ואחר כך להיכנס לאולפן להקליט. אני עושה את זה גם היום, למרות שנעשיתי דוסית".
ליהיא: איזה גבר היית בוחרת היום, אחרי כל מה שאת יודעת?
"יש לי בעיה עם זה, בעיה גדולה מאוד, מפני שאני נמשכת לאנשים הלא נכונים. הגבר שמתאים לי זה בדיוק ההפך מהדבר שאני נמשכת אליו - גברים דומיננטיים לכיוון הלא נכון. בהתחלה זה נורא מפתה, אבל כשאת מכירה אותם את מבינה שזו דומיננטיות שמגיעה מחולשה. אני מבוגרת מכדי לחלום יותר מדי. מגיל 19 חוויתי אהבות גדולות ותשוקות גדולות. אם יבוא אייטם מרתק זה יהיה ביג 'וואו', ואם לא, אז אפשר להגיד שהיו לי חיים מעניינים. אני מחפשת גבר שיודע לאהוב בלי רגשי נחיתות, שלא צריך אותי. אני צריכה אדם דתי, ירא שמיים, מלומד בתורה, שיהיה עם כיפה אמיתית על הראש. גבר שאוכל ללמוד ממנו, ואני מוכנה בשביל גבר כזה ממש להתחרד ולעזוב הכל. היום אני שומרת שבת כהלכתה, אבל אני שרה לקהל מעורב ומתלבשת רגיל, ועל זה ההלכה חולקת עליי".
דורין: אבל מה את מרגישה עם זה? יש לך בעיה לשיר מול גברים?
"אני דווקא מבינה למה הדתיים מתכוונים ב'קול באישה ערווה'. יש סיבה טובה לזה. לאנשים דתיים אולי באמת אסור לשמוע קול אישה, ואישה צריכה מאוד להיזהר כשהיא מופיעה מולם. כשהייתי צעירה לא הבנתי את זה. כשאישה שרה באופן כל כך פנימי, ואני רואה את זה על עצמי, זה לא מתאים מול קהל דתי. הקהל החילוני לא מתרגש, בטח לא בגיל שלי, אבל קהל דתי זה סיפור אחר. הופעתי באיזה מקום, ונכנס בחור דתי עם ציציות ולא יכולתי להופיע, חיכיתי שיצא. זה לא התאים לו להיות שם. לא יכולתי לשיר. הרגשתי עירומה. זה טיפשי, למה הרגשתי ככה? כי חזרתי בתשובה ולמדתי על זה הרבה".
ליהיא לפיד
מנסה לפענח למה היא כזו כבדה
מי אני: בת 48, סופרת ("סודות ששמרתי בבטן", "אשת חיל"), ועיתונאית בעלת טור שבועי בקבוצת מקומוני "ידיעות תקשורת". נשואה ליאיר לפיד, ראש מפלגת יש עתיד, ואם לשניים, תושבת תל אביב. וכן, לא טעיתם, היא גם הנשואה היחידה בפאנל!
עוד משהו: אוהבת לאכול פופקורן או פיצה חמה מול הטלוויזיה, להתפנק במיטה עם ספר ישראלי, ומתה על ערבי בנות עם החברות שלה.
אורנה: כשנפגשנו בפעם הראשונה לפני 25 שנה, כשצילמת אותי, הסתכלתי עלייך בהערצה. החזקתי ממך האישה הכי סקסית וחזקה בארץ. את ידעת שזה מה שחושבים עלייך?
"כן, אבל אני מה־זה הרגשתי אחרת. הייתי מלאת קוצים, לא נתתי לפגיעות לצאת החוצה, ואני יודעת שכולם חשבו כמוך. היום כשאני מרגישה הרבה יותר שלמה ונינוחה ובאמת בשלום עם עצמי ועם החיים, אנשים מרגישים עליי משהו אחר לגמרי, משום שאני כן מרשה לפגיעות שלי ולחולשה שלי להיות בחוץ. אנשים מגיבים לזה לגמרי אחרת מפעם... הם מנסים להושיט לי יד לעזור לי לחצות את הכביש.
סתם, סתם. השינוי קרה לי בזכות האימהות לילדה מיוחדת, שלימדה אותי שיעור עצום. הרבה אנשים עוברים את זה, ואתה יכול להתפרק או לצמוח. להגיד, עם זה אני חיה, בלי לנצח, כי לא מנצחים, וההצלחה היא לחיות בשמחה ובאהבה. הראש בקיר שהיה לי פעם? הפסקתי עם זה".
דורין: אז מה את רואה היום כשאת מסתכלת במראה? את מצליחה לראות שם אישה אטרקטיבית, אינטליגנטית ומצליחנית או מישהי אחרת לגמרי?
"וואו. אני רואה את הדרך שעברתי, דווקא ברוך ואהבה. בשנים האחרונות אני חיה עם עצמי לגמרי בשלום. היו לי הרבה שנות סכסוכים. אני שמחה מעצמי היום הרבה יותר מאשר לפני 15 שנה".
דינה: בפעם הקודמת שנפגשנו, אמרת לי שאת מרגישה שאת הכי 'כבדה' מבינינו. את יכולה לזהות מה יוצר את הכבדות הזאת ואיך לצאת משם?
"האמת היא שאני יותר קלילה בדרך כלל, ואני צוחקת המון במהלך היום, אבל תמיד מזמינים אותי לדבר על תקן ה'רצינית'. מצד שני, גם כשאני כותבת מצחיק, אני כותבת נורא ברצינות, ולכן את צודקת לגביי. גם כשהייתי טום־בוי, הייתה לי, ועדיין יש לי, נשמה מבוגרת. היום אני נהנית מעצמי יותר מאשר אז. אפילו ברמה החיצונית, פעם הרגשתי שמנה, למשל, היום אני חיה בשלום עם עצמי. המסר היחיד שיש לי הוא - נשים, תאהבו את עצמכן".
רותי: עברת הרבה גלגולים בחיים, את מרגישה שיש לך היום כלים לחיות את החיים באופן שמקל עלייך?
"למה איך שמגיעים אליי השאלות נעשות כאלה רציניות? (צוחקת) אני מרגישה שאני כל יום לומדת. גם היום יש לי המון סימני שאלה על איך עושים ומה עושים. פעם היו לי המון סימני קריאה בחיים, היום יש לי סימני שאלה ושלוש נקודות".
רותי: יש לי עוד שאלה, אם אפשר. מה למדת מהשנים של יאיר בפוליטיקה?
"כניסה לפוליטיקה היא החלטה שמשפחה לוקחת ביחד. ואני זוכרת שהיה איזה שלב שבו שאלתי איפה יש ספא שאפשר להשתיל בו עור של פיל. התברר שאין מקום כזה. והיום אני יודעת חד משמעית שההפך, לא צריך עור של פיל, צריך הקשבה, וכל מי ששם לעצמו עור של פיל, מאבד את הרגישות.
"מה שעוד למדתי, כמו שאתן שמות לב, זה לשקול מילים. ולהקשיב, להקשיב, להקשיב. למדתי שלא משנה לאן הרוח נושבת, לא משנה מה אומרים הרעים ומה אומרים הטובים, אני כל הזמן צריכה לתת לעצמי דין וחשבון אם אני באמת יתית עם עצמי ועם הדרך, כי זיופים לא עובדים. המטרה היא להישאר נאמנה לעצמי ולאמת שלי, גם אם היא חושפת אותי לביקורת. זה הפתח היחידי להצלחה".
דורין: את תהיי חברה שלי גם כשתהיי אשת ראש הממשלה?
"מה זאת אומרת? אתן עוברות לגור איתי כשזה יקרה. דווקא אז אני ממש אצטרך כל אחת מכן צמוד".
דינה: "ונצמיד לך את דורין כמלבישה".
ליהיא: "ברור. חשבת שזו תהיה מישהי אחרת?".
דורין (צוחקת): "אם זו לא תהיה אני, זה הסוף שלך".
- עוד פרטים על המופע "נשים" בדף הפייסבוק חברים הפקות
