צילום: שי יחזקאל

אמא, גם אני פה! התופעה שמאיימת להרוס לכם את חיי הפנאי והמשפחה

אתם ממשיכים להתחבר למייל של העבודה ולענות לבוס גם בזמן ארוחות משפחתיות או במהלך הסופ"ש? יש לזה שם, והוא הרסני במיוחד. בדקו האם אתם נמצאים בסיכון

גם הילדים כבר רגילים, הם יודעים שכשצמד המילים "זה מהעבודה" מושמע, צריך לפנות את הדרך (צילום: shutterstock)
גם הילדים כבר רגילים, הם יודעים שכשצמד המילים "זה מהעבודה" מושמע, צריך לפנות את הדרך (צילום: shutterstock)

"רגע, זה מהעבודה", את מתנצלת כשאת רואה את הודעת הטקסט שזה עתה הגיעה מהבוס באמצע ארוחת ערב משפחתית. בעלך מקבל את זה בהבנה. ממילא בעוד חמש דקות הסלולרי שלו עלול להיות זה שמצפצף עם מסר בהול לגבי מטלה שחייבת להתבצע. גם הילדים כבר רגילים. הם אמנם יכולים לומר: "אבל אמא, את באמצע איתי" כשמייל חשוב מגיע בדיוק בזמן שאת מכינה איתם שיעורי בית, אבל גם הם כבר יודעים שכשצמד המילים "זה מהעבודה" מושמע, צריך לפנות את הדרך.

 

כן, אצל רבים מאיתנו החיץ המפריד בין הבית למשרד נסדק בשנים האחרונות, שלא לומר התמוטט. העבודה מחלחלת לשעות הפנאי, מספר שעות העבודה הולך ומאמיר, והתוצאה - מרבית זמננו, מחשבותינו ועיסוקינו במהלך היום מוקדשים לעבודה. למעשה, עולם העבודה תופס כל כך הרבה מהזמן הפרטי שלנו עד כי מגזין הבריאות האמריקאי Women's Health הכריז לאחרונה על הפרעה חדשה: CCD (Compulsive Career Disorder) - אובססיה לעבודה. על פי המגזין, שעות העבודה שלנו גלשו לא רק לשעות הקטנות של הלילה, אלא הצליחו לזלוג גם למחוזות שעד היום הורחקו מהם, כמו החופשות שלנו ואפילו הרגעים שבהם אנחנו בשירותים (!), תופעה שלה תרמה לא מעט הקידמה הטכנולוגית. וכאילו שזה לא מספיק, רוב העובדים גם מוותרים על ארוחת צהריים מסודרת רק כדי להרוויח עוד כמה דקות עבודה.

 

האם אנו עדים למגפה של וורקוהוליות? האם, בדומה למה שקרה בתחום הפרעות הקשב והספקטרום האוטיסטי, מספר המאובחנים בהפרעה, בהנחה שהיא אכן קיימת, ילך ויגדל במהירות? ואם לא מדובר בהפרעה, אז איך כן נגדיר את ההתמסרות הטוטאלית שלנו לעבודה? ואיך בדיוק נסביר את העובדה שאנחנו לא מצליחים להרפות ממנה ולהשאיר מובלעות של זמן למשפחה, לתחביבים, או בקיצור לחיים האישיים?

 

ישראל: במקום ה-5 במדינות ה־OECD

לפי נתונים שפרסם הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) ב־2014, ישראל מדורגת במקום החמישי תחת הקטגוריה של עבודה ניכרת (מעל 50 שעות בשבוע). טורקיה מובילה את המקום הראשון עם 44.86% שעובדים יותר מ־50 שעות בשבוע. לעומת זאת, ביוון ובספרד רק 5% עובדים יותר מ־50 שעות, ואילו בהולנד רק 0.45%.

 

     

    איזון - OUT, אינטגרציה - IN

    לפני שאתם ממהרים לקבוע תור אצל פסיכולוג, כדאי להירגע: העובדה שאתם עובדים מסביב לשעון לא אומרת בהכרח שאתם אובססיביים, מכורים או סובלים מהפרעה כלשהי. "וורקוהוליק הוא אדם שמבחינת אישיות יש לו צורך לעבוד קשה", מסבירה ד"ר אורית שמאי, מרצה באוניברסיטת חיפה שחוקרת את הקשר בין השקעה בעבודה לאושר. "מדובר באנשים כפייתיים, בעלי דחף גבוה מאוד לעבוד. העבודה עבורם היא צורך, חופש מעבודה יכול להתפרש כעונש ושעות הפנאי כמטלה, לכן הם מתקשים ליהנות מדברים שאינם קשורים לעבודה".

     

    לפי פרופ' יצחק הרפז מאוניברסיטת חיפה, מומחה לניהול המשאב האנושי ויחסי עבודה ועורך הספר (במשותף עם ד"ר רפאל שניר) Heavy Work Investment, שראה אור לפני כמה חודשים, הוורקוהוליקים מהווים כ־8% מהאוכלוסייה העובדת בישראל. גם הנתונים על שכיחות ההתנהגות האובססיבית אינם מסבירים את רוחב התופעה. "רק כ־3%־4% מהאוכלוסייה נוטים לאובססיה, ומספר המקרים שבהם היא קשורה לתחום העבודה מועט", אומר ד"ר דני דרבי, פסיכולוג קליני ומנהל מרכז קוגנטיקה לטיפול קוגניטיבי־התנהגותי.

     

    אם כן, לפי המומחים, רובנו לא לוקים בהפרעה של ממש, לפחות לא כזאת שזכתה עד כה לאבחון או להגדרה. לעומת זאת, אנחנו בהחלט כן עובדים ללא הפסקה. לפי נתונים שפרסם הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) ב־2014, ישראל נמצאת במקום החמישי בעולם מבחינת מספר שעות העבודה לאדם.

     

    החלחול של העבודה אל שעות הפנאי בא לידי ביטוי גם בשפה שמתארת את היחס ביניהן. בשוק העבודה הפסיקו לדבר על "איזון" (Balance) בין עבודה למשפחה ופנאי, ועברו לדבר על "אינטגרציה" או "שילוב". לכאורה הקריאה לשילוב מעודדת את העובד למצוא זמן לעיסוקים שאינם עבודה, אך למעשה היא מרמזת על מיזוג - על כך שבכל זמן נתון העובד אינו אמור להניח את העבודה בצד, ושלכל היותר הוא יכול לעבוד בזמן שהוא עוזר לילדים בשיעורי הבית, מבשל, עושה ג'וגינג או קופץ לבקר את ההורים.

     

    עובד, שדרג את עצמך

    ההשלכות של שעות העבודה הרבות על הבריאות ועל הרווחה האישית שלנו משתנות בהתאם לסיבות שמובילות אותנו לעבוד כל כך הרבה, אבל לפני שנגיע לכך כדאי לבחון את התהליכים שהובילו למצב הזה.

     

    התפוגגותו של יום העבודה המסורתי הנמשך משמונה עד חמש קשורה כאמור קשר הדוק למהפכה הטכנולוגית. מעסיקים ומקומות עבודה מיהרו לנצל את החיבור שלנו לסמארטפון, למייל ולסקייפ כדי להיות מסוגלים ליהנות מהעובדים הרבה יותר משמונה שעות ביום. גם הגלובליזציה תרמה את שלה.  

     

    העובדה שאנחנו עובדים מסביב לשעון קשורה גם לתפיסת העולם שלנו, שמוכתבת במידה רבה על ידי התרבות שבה אנו חיים. התפיסה הזאת מביאה אותנו לראות בעבודה את המקור העיקרי לסיפוק בחיים, את הביטוי המרכזי להצלחה, את ההישג החיוני ביותר שלנו ואת הדבר שלמעשה מגדיר אותנו. "אפשר לומר שהתרבות שלנו כולה אובססיבית לנושא של עבודה", אומר ד"ר דרבי. "הרבה מאוד דברים נכספים מקופלים בעבודה - הצלחה, כסף, מעמד, הישגים, הערכה".

     

    מתכון לאושר או לאומללות?

    אז כבר ברור שעבור רבים מאיתנו העבודה היא כמעט מילה נרדפת לקיום עצמו. מה זה עושה לנו? זו כבר שאלה מורכבת יותר. המחקרים שסוקרים את השפעותיה של העבודה האינטנסיבית חלוקים. אחד הממצאים המפתיעים יותר עולה ממחקר שנערך על ידי ד"ר אורית שמאי בישראל, ומצא שדווקא אנשים שעובדים יותר מ־50 שעות בשבוע מעידים על שביעות רצון גדולה יותר מהחיים ועל רגשות חיוביים לעומת אנשים שעובדים בין 36 ל־50 שעות שבועיות. בנוסף, נמצא כי הנאה בעבודה מנבאת רמות גבוהות יותר של שביעות רצון מהחיים ושל רגשות חיוביים, בעוד דחף לעבודה, המאפיין וורקוהוליקים, מנבא רמות נמוכות יותר של מדדי האושר האלה.

     

    אבל אל תרוצו חזרה לעבודה. על פי פרופ' הרפז, מחקרים רבים קושרים בין שעות עבודה מרובות לשורה ארוכה של תופעות שליליות. כך למשל, מחקרים מסוימים הוכיחו את הקשר בין עבודה הנמשכת יותר משמונה שעות ביום לסיכון לתאונות דרכים (בעבודה הנמשכת יותר מ־12 שעות ביום, הסיכון מוכפל), ובאופן ספציפי לטעויות ולתאונות בעבודה.

     

    מעבר לכך, מתברר שאנשים שעובדים שעות מרובות נוטים לאמץ הרגלים שליליים הפוגעים בבריאותם. הם מעשנים, שותים, לא מקפידים על תזונה נכונה ולא מבצעים פעילות גופנית. בנוסף הם סובלים מבעיות שינה (שלהן עצמן יש השלכות על בעיות בריאות נוספות), מחרדה ומשחיקה, ונוטים יותר לסבול מיתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם, סוכרת, בעיות עיכול, כולסטרול גבוה, בעיות פוריות והפרעות נפשיות.

     

    נוסף על ההיבטים הגופניים האלה, הדרישה לעבוד שעות ארוכות מעצימה מאוד את הקונפליקט בין עבודה למשפחה. הורים רבים חשים כי בשל השתלטות העבודה על חייהם הם מתקשים לשמור על הסטנדרטים של הורות שהיו רוצים לעמוד בהם. הצורך לעבוד גם מהבית מקשה על הענקת תשומת לב לילדים ועל השקעה בזוגיות. במקרים רבים הקשיים האלה אף מובילים לדחייה של ההחלטה להקים משפחה.

     

    נמרוד וויתר על העבודה שלו כי הרגיש שהמחיר כבד מדי

    אחרי שהבין שהמשרה הבכירה שלו עולה לו בבריאות, נמרוד החליט לוותר עליה "גם בערב וגם בחופשות אתה חי על זמן שאול, כי אתה יודע שבכל רגע עשויים להגיע האימייל או הודעת הטקסט שתצטרך להתפנות אליהם. אפשר לומר שיום העבודה אף פעם לא נגמר", מספר נמרוד, בן 48, נשוי ואב לשתיים, שלפני כשלוש שנים החליט לוותר על משרה בכירה בחברת הייטק בינלאומית גדולה, מאחר שחש שהשתלטות העבודה על חייו גובה ממנו מחיר כבד מדי.

     

    "עבדתי יותר מ־55 שעות בשבוע", הוא משחזר. "אבל אלה היו רק השעות המדווחות. התחושה הייתה שאני מועסק באופן תמידי. הלפטופ והסמארטפון היו צמודים אלי, עם מיילים והודעות טקסט שלא מחייבים אותך בהכרח להקדיש להם שעה, אבל כן יוצרים מצב שבו המשאבים הנפשיים, הפוקוס והזמינות שלך כל הזמן בעבודה. מאחר שהיה מדובר בחברה בינלאומית שפועלת באתרים שונים בעולם, היו דברים שהיה צריך לטפל בהם בכל שעה משעות היממה, ומכיוון שאם דברים נתקעים זה עלול להתבטא בהפסד כספי, הייתה דחיפות גדולה לענות בזמן אמת. מעבר לזה, לפעמים אתה נדרש לטוס לאחד האתרים האחרים, וכשאתה מגיע לשם התחושה היא ש'נטרלנו את המשפחה', 'נטרלנו את הרעשים', ואתה מגיע בקלות ל־80 שעות עבודה בשבוע".

     

    היו לך חיי פנאי? תחביבים? "לא היה דבר כזה תרבות פנאי. לכאורה מדברים איתך על 'איזון' ובונים לך חדר כושר בתוך מקום העבודה או מפעילים חוגים, אבל האפקט העיקרי הוא שמשאירים אותך במתחם ואתה לא הולך הביתה. האווירה שמחייבת אותך לעבוד נמצאת בכל מקום. כשאתה מתארגן ללכת בשש בערב, אומרים לך: 'היום אתה עובד חצי יום, אה?'. אם ערב אחד אתה מקבל החלטה לא לבדוק את האימייל, לא עוברות שעתיים עד שמגיע טלפון מאחד המנהלים, ולא בנימה חברית.

     

    "יש לעבודה הזאת גם הרבה צדדים טובים - המשכורת, העניין, הרילוקיישן שהוא חוויה עצומה, אבל המחירים גדולים. קודם כל, אתה אף פעם לא נמצא עם הילדים כמו שהיית רוצה להיות איתם. אין סיכוי שתפתח עניין או תחביב שתוכל להתמיד בו. מעבר לכך, באיזשהו שלב הלחץ הפסיק להיות עניין של אי נוחות והתחיל להיות בעיית בריאות. יש לי חברים שסובלים מלחץ דם גבוה ומהתקפי חרדה. במקרה שלי זה הביא למצב שהתחלתי לחוות פתאום אירועים של אובדן הכרה. עברתי סדרת בדיקות רפואיות שהראו שאין לכך שום בסיס פיזיולוגי, והרופאים אמרו לי לבדוק מה קורה מבחינה נפשית. כשהבנתי שזה ביטוי של הסטרס שאני נמצא בו, החלטתי לעשות שינוי ולמרות התנאים המופלאים לעזוב ולעבור לחברה שבה התרבות הארגונית והדרישות מהעובד מתאימות לי יותר".

     

    בחנו את עצמכם

    הנלהב, הנזקק וזה שאינו יודע פנאי עובדים ללא הפסקה? בדקו לאיזו קבוצה אתם שייכים. השאלות שלפניכם מיועדות לאנשים העובדים יותר מ־50 שעות בשבוע ומשקיעים מאמץ ניכר (מנטלי או פיזי) בעבודתם. ארבע קבוצות השאלות שלפניכם מייצגות סוגים שונים של משקיעים ניכרים בעבודה. בכל אחת מהן מוצגות שאלות שונות הקשורות לעבודה, לפנאי ולמאפיינים אישיים וארגוניים שונים.

     

    עליכם לבחור קבוצה אחת בלבד הדומה לאפיוני עולם העבודה והפנאי שלכם כיום או המייצגת אותם באופן הטוב ביותר.

     

    * מקור: שאלון אבחון עצמי של סוגי השקעה ניכרת בעבודה, הרפז ושניר, 2016

     

    קבוצה 1

    • יציאה לחופשה גורמת לי בדרך כלל לתחושת סבל או "עינוי", כך שאין לי צורך בה.
    • עבודה רבה איננה מאפשרת לי להשתתף בפעילויות פנאי כמו תיאטרון, סרט, קונצרט וכו'.
    • עבודה בדרך כלל מהנה יותר ועדיפה עבורי מיציאה לחופשה.
    • מחויבותי לעבודה איננה מאפשרת לי בילוי עם בני משפחה או חברים קרובים.
    • כשאני לוקח הפסקה מעבודתי אני חש רגשות אשמה.

     

    קבוצה 2

    • עומס רב בעבודה איננו מונע ממני לצאת לחופשה של כמה ימים כמה פעמים בשנה.
    • למרות עייפות בתום יום עבודה ארוך ומאומץ אני מבלה כמה פעמים בחודש בפעילויות כמו תיאטרון, סרט, הצגות בידור וכו'.
    • למרות לחצי התפקיד ודרישות היתר בעבודה נגרמת לי הנאה מחופשות ומפעילויות שונות במהלך החופשה.
    • חשוב לי להקדיש זמן לבילוי עם בני המשפחה או עם חברים קרובים, אף על פי שעבודה רבה ופעילויות אחרות אינן מותירות לי הרבה זמן פנוי.
    • ימי עבודה ארוכים אינם מונעים ממני עיסוק קבוע בפעילות ספורטיבית כמו הליכה, ריצה, שחייה, התעמלות וכו'.

     

    קבוצה 3
    • לחצים כלכליים מאלצים אותי לעבוד מספר רב של שעות נוספות.
    • שכרי הנמוך שאיננו מספק כופה עלי לעבוד במשרה נוספת.
    • הוצאותיי עולות במידה רבה על הכנסותיי, לפיכך נדרשת לי תעסוקה נוספת.
    • כורח כלכלי מחייב אותי למאמץ בלתי פוסק ולעבודה "סביב השעון".
    • אין לי אפשרות לפרנס את משפחתי ללא שעות עבודה רבות מאוד.

     

    קבוצה 4

    • בארגון שלי קיימת נורמה המכתיבה ימי עבודה ארוכים.
    • השקעת זמן ומאמץ ניכרים נכפים עלי במקום עבודתי.
    • שעות עבודה רבות הן חלק משמעותי מהתרבות השלטת בארגון שלי.
    • ימי עבודה ארוכים הכרחיים בארגון שלי כדי להשיג את יעדיו.
    • שעות עבודה נוספות הן חובה מובנת מאליה בארגוני.

     

    התוצאות:

    • קבוצה 1: אתם שייכים לקבוצת המכורים (וורקוהוליקים). העבודה עבורכם היא בגדר התמכרות.
    • קבוצה 2: אתם שייכים לקבוצת הנלהבים. התשוקה העצומה שאתם חשים לעבודה מביאה אתכם להשקיע בה עוד ועוד אנרגיות ושעות.
    • קבוצה 3: אתם שייכים לקבוצת הנאלצים. כדי לשרוד כלכלית אתם נאלצים לעבוד בכמה משרות במשך שעות רבות.
    • קבוצה 4: אתם שייכים לקבוצת עתירי העבודה. המקצוע שלכם והתרבות הארגונית במקום עבודתכם מחייבים אתכם לעבוד שעות מרובות.

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד