"נולדתי עם שיתוק מוחין, יש לי מגבלה פיזית ונזקקתי לקביים. לכן למדתי במסגרות חינוכיות מתאימות. בפעם הראשונה זה קרה בבית הספר היסודי. אני לא זוכרת בדיוק בת כמה הייתי. אחד הילדים רדף אחריי ותפס לי בציצי. בפעם אחרת זה קרה בהסעה בדרך הביתה, אחד הילדים הוציא מולי את איבר מינו".
"בגיל 12 או 13 זה קרה בבית. הלכתי למטבח להכין לעצמי אוכל, בן משפחה נעמד מאחוריי, ועוד לפני שהבנתי מה קורה הוא הוריד לי את הבגדים והכניס את איבר מינו לפי הטבעת שלי. זה כאב נורא אבל קפאתי, לא צעקתי, לא הוצאתי הגה. מאז זה קרה איתו עוד כמה פעמים. ברוב המקרים אף אחד לא היה בבית. אני תמיד קפאתי על מקומי והוא היה עושה את מה שעושה, גומר והולך. כלפי חוץ התנהגתי כאילו הכל רגיל. אני לא חושבת שהבנתי שהוא עשה משהו לא נכון, רק הבנתי שהוא מאוד הכאיב לי. תפסתי ממנו מרחק, אבל לא סיפרתי לאף אחד במשך תקופה ארוכה".
"במקביל ובלי קשר אליו, נהג להגיע אלינו הביתה חבר של ההורים. בכל פעם שהגיע ביקש מאמא שלי שתלך לקנות לו דברים במכולת, וזאת כדי שיוכל להישאר איתי לבד".
"באחת הפעמים הוא התחיל לגעת בי במקומות אסורים. לא שיתפתי איש, אבל בבית הספר עלו על זה. בשיעורי ציור ציירתי ציורים מוזרים והם שמו לב לכך. הפנו אותי לפסיכולוגית וסיפרתי לה הכל. נגד החבר של ההורים הוגשה תלונה, והתנהל משפט. נגד בן המשפחה ביקשתי לא להתלונן. הוציאו אותי מהבית למשפחת אומנה ושם היה לי נהדר, הרגשתי שאני נמצאת במקום בטוח".
"במהלך השנים החלטתי ללכת לטיפול וזה עזר לי מאוד, עד שזה קרה שוב. הייתי בת 21, נהגתי ללכת עם חברה לערבי נשים. באחת הפעמים היו שם ארבעה חשפנים, נדלקתי על אחד מהם והתפתח בינינו קשר אינטימי, אבל אז הכרתי גבר אחר וביקשתי מהחשפן להפסיק את הקשר. ערב אחד יצאנו יחד עם חבר'ה נוספים. היה ברור לשנינו שהקשר בינינו הסתיים ולא הייתה לי סיבה לחשוש, אבל בסוף הערב, כשנשארנו לבד, הוא עמד מאחוריי וביצע בי מעשה סדום. ביקשתי שיעזוב אותי, אבל הוא עשה מה שהוא רצה והמשיך".
"ברגע אחד זה החזיר אותי לטראומה ההיא בבית. זה ריסק אותי. חשבתי שכבר עברתי את המשבר, ובסוף נחתה עליי עוד מכה שגמרה אותי. נפגעות תקיפה מינית מגיבות בדרך כלל בשתי דרכים - או שאת ננעלת ולא רוצה שום גבר, או שאת הופכת לסוג של זונה. אני הגבתי באפשרות השנייה. לא היה אכפת לי מכלום, לא היה אכפת לי מהגוף שלי".
"היום אני נמצאת במקום אחר. חשוב לי להיחשף כדי שזה לא יקרה לאחרות, שלא ישתקו במשך שנים כמו שאני שתקתי. שיטפלו בעצמן. לשתוק זו הבחירה הכי קלה".
