"זה קרה בקיץ. הייתי בת 11 וחזרתי עם אחותי הקטנה מסרט. קבוצת גברים עברה על פנינו ברכב. הם צעקו לעברנו משהו ואני צעקתי עליהם בחזרה. אחד מהם יצא החוצה, שלח לעברי ידיים, נגע בי במקומות הכי אינטימיים בגוף. ככל שהתנגדתי יותר, זה יותר הלהיב והצחיק אותו. אני רק זוכרת את הפחד שהוא יעזוב אותי ויתקוף את אחותי. מאותו רגע האשמתי את עצמי שאם לא הייתי צועקת זה לא היה קורה. מאז למדתי לשתוק".
"בגיל 16 זה קרה עם גבר בן 45, שלימד אותי קריאת קלפי טארוט. הוא 'אבחן' שיש לי חסימה ממש חזקה ואמר שאם אני רוצה להיות אי פעם בזוגיות, חייבים לפתוח ולשחרר. הייתי תמיד נערה לא מקובלת, מלאה כזו, אז כמובן שהאמנתי לו".
"היה בינינו מגע מיני, וכשהוא רצה לקיים יחסי מין מלאים סירבתי. הרגשתי שמה שקורה שם הוא לא נכון ולא בריא. זה נמשך חודש או חודשיים, עד שיום אחד חזרתי הביתה, נכנסתי למקלחת וכל הגוף שלי רעד. הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר ומאז לא חזרתי לשם. כל השנים האלה הרגשתי שאין לי זכות לכעוס עליו או להאשים אותו, כי אני שיתפתי פעולה. לקח לי שנים להבין מה בעצם קרה שם".
"בגיל 17 וחצי הלכתי לבית של חבר מהעבודה. הוא היה בשנות ה־30 לחייו והציע שנשתה קולה. חשבתי שהוא מנסה להתחיל איתי וזה נורא החמיא לי. הכל קרה נורא מהר. אמרתי לו: 'רגע, בוא נעצור'. אני לא זוכרת שהוא ענה, אני רק זוכרת אותו פתאום מעליי. לא הרגשתי את הגוף שלי. הייתי שם ולא הייתי שם. כשזה נגמר קמתי, התלבשתי והלכתי הביתה. הייתי בהלם. לא עבר לי כלום בראש. לחברות סיפרתי שזה היה סטוץ, והם חשבו שאני נורא מגניבה שהפעם הראשונה שלי עם גבר הייתה סטוץ".
"מאז למדתי להדחיק. במקום להתמודד ברחתי. יצאתי למסיבות טבע, עשיתי ויפאסנה. זו הייתה הדרך שלי להמשיך הלאה. לא קיבלתי תמיכה מאיש, כי לא סיפרתי לאף אחד. לא הרגשתי שיש לי למי. התקשורת עם הוריי לא הייתה אף פעם טובה, לאחים שלי לא יכולתי לספר. לא היו לי יותר מדי חברים. זה היה מודחק כל כך עמוק, שלא חשבתי בכלל שעברתי איזו טראומה. מבחינתי זה היה משהו שקרה ונגמר וממשיכים הלאה".
"שנים על שנים העמקתי את התהום, עד שהגוף שלי אמר די, הגעת לגיהינום. לפני שלוש שנים הצטרפתי לסדנה טיפולית, ושם, אחרי שנים של נתק מוחלט מהגוף, הכל צף ועלה. הרגשתי מלא דברים מבעבעים מבפנים, הכל רותח, חונק, לא הצלחתי לנשום. כעבור שנה סיפרתי בפייסבוק מה קרה לי. בהתחלה רק לחברי הקבוצה שעברו איתי את הסדנה, אחר כך העזתי לפרסם את הדברים על הקיר שלי".
"אני זוכרת שלחצתי 'post' ויצאתי מהבית. לא העזתי להיכנס לפייס, רעדתי מפחד. בסוף קיבלתי המון תמיכה והרגשתי שזהו, אין יותר סודות, אפשר לנשום. איזה כיף זה לנשום. אז גם החלטתי שהגיע הזמן לטפל בחרדות שלי מאינטימיות. עברתי תהליך משמעותי מאוד עם חבר שעוסק בטיפול מיני. יש רגעים שבהם אני עדיין מתכווצת, אבל בסך הכל אני מרגישה יותר בטוחה, יותר קל לי להציב גבולות ולשמור על עצמי - משהו שמגיל 11 לא הצלחתי לעשות".
