רֹתם איזק חגגה 30 והזמינה לשיחה כמה מהנשים הכי מעניינות בארץ

אני בת 30. גיל שבו, כך אומרים לי, את כבר מתחילה לפגוש את עצמך. להבין מה את רוצה, מה את לא רוצה, מתי את צריכה להתאמץ ומתי את יכולה לשחרר ולהגיע עם קרוקס ושרוואל למסיבה של "גו סטייל" (סתם! אני משוחררת גם על עקבים!); גיל שבו את מבינה שאחוות נשים תמיד תהיה באופנה, בעיקר אם היא מגיעה עם קאפקייקס ושמפניה על הבוקר. אז הזמנתי למסיבת יומולדת אינטימית את הנשים שמעוררות בי השראה ומרחיבות לי את הלב, ועל הדרך ניסיתי להבין איפה כל אחת מהן הייתה בגיל המוזר ומה יש להן לגלות לי על העתיד.

גיל מוזר. עם דנה ספקטור(צילום: אורית פניני)

בחרתי במסעדת ננוצ'קה. לא רק כי מדובר במקום הכי צבעוני בעיר, אלא גם כי האישה שעומדת מאחוריו, ננה שרייר, היא מוזה אמיתית. הייתי אומרת שננה היא האישה עם הביצים הכי גדולות שאני מכירה, אבל היא עלולה להתבאס עליי כי היא טבעונית. אז אספר שננה היא האישה עם תחליף הביצים הכי משובח שאני מכירה, זו שלא רק הפכה את העדה הגרוזינית לסופר־סקסית בזכות המקום הטעים, החמים והשמח, אלא גם הפילה לבני העדה את השפם כשהחליטה להפוך את המסעדה לטבעונית לחלוטין. המון גבות הורמו, אבל הננוצ'קה כיום היא הדבר הכי לוהט שקרה לטבעונות, כי היא מראה שאפשר לחגוג את החיים בלי לפגוע בבעלי חיים. המסעדה נותרה מעולה ומלאה, וזה מוכיח שכאשר בעלת הבית עובדת עם הלב, אנשים מוכנים לקבל את השינוי על הצלחת. "התגובות הן מאוד חיוביות״, היא אומרת לי תוך שהיא פותחת לנו שמפניה. "גם מי שמתבאס לא מעז להגיד את זה, כי היום כבר לא מקובל ללעוג לטבעונות או לזלזל בה".

איפה היית בגיל 30, גברת ננה?

״בגיל 30 החלטתי שאני רוצה להביא ילד לעולם, שזה הזמן, והייתי חדורת מטרה ומוטיבציה. ואז גם נכנסתי להריון, ובגיל 31 ילדתי את עדן. אז עוד לא הייתי טבעונית לצערי, כי המודעות לא הייתה כפי שהיא היום. לא היה ידע, מראות ודימויים, אז אני מרגישה שגיליתי את הטבעונות בפיגור של הרבה שנים. הפכתי לטבעונית רק לפני שנתיים".

"איפה יש פה קפה על חלב?", צועקת האישה היחידה בחדר שלא מתעסקת במה קולי ופוליטיקלי קורקט להגיד, שהיא, במקרה, גם האישה שאני הכי אוהבת בעולם. "אמא, אנחנו במקום טבעוני, יש פה חלב סויה", אני לוחשת לעברה וסולחת, כי תמיד אעריץ את הדס איזק, האישה היפה, החכמה וטובת הלב שלפני 30 שנה ילדה אותי בלי אפידורל.

כשהייתי נערה וגיליתי את שירו של אריק איינשטיין "יש לי אמא, קוראים לה סימה, היא שלי", שיניתי את שמה לסימה, ובהמשך זה השתדרג ל"סימצ׳וק", שם שתפס מאז ועד היום. בעבר, כשהיא התבאסה על זה, אמרתי לה שכוכבת אמיתית לא צריכה להסתובב עם שמה האמיתי, כפי שעשתה ליידי גאגא, למשל. הרי טריליון נשים מסתובבות עם השם "אמא", אבל "סימצ׳וק" יש רק אחת. כי אמא כמו שלי יש רק אחת. וכבר שלושה עשורים שאני מאוהבת בה ורבה איתה ומשלימה איתה ומודה על כך שהיא גידלה אותי תמיד בתחושה שיש לי כנפי ענק שרק צריכות חתיכת שמיים.

סימצ'וק, את מרוצה ממה שיצא ממני?

"חחחחחח!"

הצחוק אומר שלא?

"ברור שאני מרוצה, מרוצה מאוד אפילו!".

ואיפה את חושבת שאהיה בגיל 40?

"אי אפשר לדעת אצלך. אני חושבת שאת תהיי בזוגיות נהדרת ואמא. ובאשר להגשמה המקצועית שלך, אני מקווה שתגשימי את חלומך ותהיי אחרי כתיבת סדרה או ספר".

אכן, כתיבה זה הדבר שמניע אותי. חלום שאני מגשימה מדי שבוע, הרבה בזכות ג׳ינגי׳ת פראית ונפלאה אחת, דנה ספקטור. את הטור של דנה (עיתונאית, בעלת טור ומנחת תוכנית ברדיו 103FM) אני קוראת מגיל 19. ממש כמו בספרים על סטוקריות מקצועיות, הייתי גוזרת חלק מהטורים ושומרת אותם בקופסה מיוחדת מתחת למיטה שלי, שהייתה שמורה למכתבי אהבה מבנים (זו הייתה התקופה היחידה שבה קיבלתי מכתבי אהבה מבנים). מדי פעם הייתי מקריאה להורים שלי פסקאות מהטור בסלון, והם היו מחייכים את החיוך הזה של "מה היא מבינה בגיל 19".

אני לא באמת יודעת מה הבנתי אז, אבל משהו בכתיבה המשוחררת ונטולת הפילטרים הזו, כתיבה של אישה סקרנית ואמיצה ורעבה לעולם, גרמה לי להרגיש חופשייה. התאהבתי בדנה כי הרגשתי שגם אני קצת דנה, ופנטזתי על הרגע הזה שבו גם לי יהיה טור בעיתון. עשר שנים אחרי שהתחלתי לגזור ולשמור, קיבלתי טור במגזין ״את״. למרות שאני טובה במילים, אין לי מילים לתאר את הערכתי הרבה לאמזונה הזו, שעזרה לי למצוא את עצמי אי שם בגיל 19 וממש מבלי להתכוון הפכה אותי לכותבת שאני היום.

אז דנוש, איפה היית בגיל 30?

"בגיל 30 הייתי בדיוק אחרי שנפרדתי מחבר שכבר נתן לי טבעת נישואין. כולם ניסו להפחיד אותי, אמרו 'מה את עוזבת?', סיפרו לי שהסיכוי שלי להתחתן משול לסיכוי להידרס מרכבת וכו'. רק אמא שלי אמרה ׳מה את דואגת? את פאן, ולבחורה פאן יהיה מישהו גם בבית אבות!'".

ומה את מאחלת לאישה שסגרה 30 שנות פאן?

"בגיל 30 אישה צריכה להספיק לעשות מרד אחד גדול ואמיץ בחברה או בהורים או בבן זוג גרוע, להבין שיש לה את עצמה, שהיא עצמה הצבא הכי חזק שיהיה לה כל החיים".

אחרי המילים המדויקות האלה של דנה, מילים שגורמות לי לשאול את עצמי האם כבר מרדתי מספיק (בינינו, מרד הוא שמי השני), נכנסת גיתית פישר, שהסרטונים שלה הפכו לדבר הכי מרענן בפיד הפייסבוק שלי בחודשים האחרונים, מה שגרם לי לראיין אותה ולהידלק עליה. זה קורה לי מדי פעם, אבל במקרה של הדיווש הזו אי אפשר להאשים אותי. גיתית המציאה את דמותה של "תותית", קוקסינלית שלא דופקת חשבון ומסוגלת ללחוש באוזנו של ארז טל "אני אוכל אותך" במהלך אודישן מפוברק לתפקיד מנחת "האח הגדול" ששודר באתר מאקו.

פישר עושה את מה שאורנה בנאי עשתה עם "לימור" של "רק בישראל" בשנות ה־90, רק עם הטוויסט האוחצ'י של 2016. מצד שני, כשהיא פושטת את מדיה של תותית היא בחורה סופר־צנועה ורגועה שלא מבינה על מה כל הבאזז ולמה אתם לא מפסיקים לשתף את הקטעים שלה ברשת. את הטירוף היא כנראה שומרת לדמות שהולכת להיות התחפושת הפופולרית של פורים הקרוב, וזכרו שאני אמרתי את זה קודם. בנוסף, שתי הדיוות חגגו יומולדת חמישה ימים לפניי, וזה אומר שאנחנו כמעט תאומות. הלוואי.

אז איך חגגת את ה־30 שלך, סיס?

"בצורה הכי סחית שיכולה להיות, ערב עם חברים שבו אח שלי עשה שירה בציבור. היה אפילו שיר אחד בלועזית, כי אנחנו קורצים למערב, אבל זה היה מאוד חמים כזה ואינטימי וישראלי".

ככה הייתה חוגגת תותית?

"תותית הייתה מרימה באומן איזה משהו גדול, היו עושים הרחבה בעזריאלי עבורה. שטיח אדום, אפקטים, חסידה הייתה מורידה אותה מהשמיים לבמה והיא הייתה נולדת מחדש, עם גרביון על כל הגוף וזנב טווס או פרווה לא אמיתית של טיגריס. ואני אומרת לא אמיתית כי תותית היא טבעונית".

והנה מגיעה האישה שהולידה מחדש את המושג "מיאו, חתולה. את קטיה גאלי פגשתי ברכבת ההרים המטורללת שחוויתי לפני חצי שנה, הקרויה גם "האח הגדול VIP". שתינו היינו דיירות פחות מוכרות וגם בחורות מהזן הקשוח, והאאוטסיידריות הזו קירבה בינינו ויצרה חברות נפש ששרדה גם אחרי שהמצלמות כבו. ממש כמו בשיחה ההיא שניהלנו ב"נסט", שבמסגרתה הצהרתי בפניה ש"אני התסריטאית!", כך לקחה קטיה בעלות על הסיפור שלה כשהצליחה לצאת ממעגל הסמים ושיקמה את עצמה, והיום היא מרצה בפני נערים בסיכון מטעם עמותת "אל־סם". אני חולה על הישבן של הבחורה הזו, וכשאנחנו מסתובבות ביחד יש לנו התקפי צחוק קולניים. אני אומרת לה שאנחנו נשמעות כמו מכשפות, ואז היא מסתכלת עליי עם העיניים הכחולות האלה שלה ואומרת "אבל מכשפות טובות".

איפה היית בגיל 30, קטיוש?

"הייתי בארץ, עבדתי מאוד טוב בתור דוגמנית, היו לי כמה שערים במגזינים וקמפיינים. הייתי הדוגמנית הכי חזקה בארץ. ובכל זאת, אני לא חושבת שהייתי שמחה".

למה?

"כי הזוגיות שלי לא הייתה טובה, ולא הייתי מרוצה מהחיים למרות שעבדתי, היה לי כסף וחיי נראו נוצצים. היום אני במקום יותר טוב - יש לי משמעות, יש לי אהבה ואני שמחה".

מה הסיפור שלך עם חתולים, בעצם?

"החתולה היא חיה מאוד עצמאית, עושה מה שבא לה, בניגוד לכלב שאפשר לשלוט בו. לחתולה יש חן, היא ליידי, באה מתי שהיא רוצה לבוא והולכת מתי שהיא רוצה ללכת. היא אגואיסטית במובן הטוב, כי יש לה כבוד עצמי. גם אם תזרקו חתולה היא יכולה לשרוד. כלב לא יכול לשרוד. היא אקרובטית של החיים, וכשהיא דורשת משהו היא עושה מיאו! אז אני ואת חתולות, כמובן".

ואחרי שהפנמתי שאני באמת חתולה, מצטרפת אלינו הפנתרה מעין קרת. הדוגמנית הלוהטת של הניינטיז, שהפכה למוזה של איב סאן לורן וחרכה את המסלולים של קרל לגרפלד, ז׳אן פול גוטייה, דונה קארן ועוד רבים וטובים, היא כבר מזמן המוזה של נשים שרחוקות שנות אור ממסלול הדוגמנות. אחרי שכתבה ספר שחשף את הפרעות האכילה שמהן סבלה, לצד סיפורים של נשים נוספות מתעשיית היופי, היא הקימה לפני כשנתיים, בשותפות עם סמדר גנזי, את "המסלול שלך" - מיזם לסדנאות שמטרתו לשנות את תפיסת היופי הקיימת ולגרום לנו לאהוב את עצמנו באמת, משימת־על לכל הדעות. לשמחתי, מעין הזמינה אותי להרצות במסגרת הסדנאות, וכך זכיתי להכיר גם את היופי הפנימי שלה, שהוא רב אפילו מזה החיצוני.

איפה היית בגיל 30?

"בגיל 30 הייתי כמה חודשים לפני ההריון עם הבן השני שלי. אלה היו שנים שבהן פחות השקעתי בקריירה, הייתי בבית עם הילדים והייתי מאוד שמחה עם זה. בן זוגי ואני בדיוק הפקנו סרט ל'יס דוקו' ביחד, על חנויות ישנות בתל אביב".

מה את חושבת שבחורה צריכה לעשות עד גיל 30?

"להתחיל להבין מה היא אוהבת לעשות ומה לא, מה מעניין אותה, מה הנקודות החזקות שלה ומה הנקודות הפחות חזקות שלה. רצוי שיהיו סביבה כמה אנשים שהיא מאוד אוהבת ומאוד אוהבים אותה, שהיא תאכל את מה שהיא אוהבת וטעים לה, שיהיו לה יחסי מין טובים ושהיא תדע מה הדעות שלה לגבי דברים".

אז אני בת 30, וזה מרגיש לא רע בכלל. אומרים שהחיים מתחילים עכשיו, ולפי החברות שסובבות אותי, נראה שבהחלט יש למה לצפות. לחיים!

מיאו, חתולה. עם קטיה גאלי(צילום: אורית פניני)

אמא יקרה לי(צילום: אורית פניני)