החברות הכי טובות
לפעמים החיים הצמודים ליד אדם שחי ונושם אופנה הופכים את החברות גם לשותפות דרך סגנונית. שותפות כזו מאפיינת את הקשר שבין הסטייליסטית הילה חזן ובת דודתה וחברתה הקרובה רעות פרדו. חזן מעידה כי הגיעה לתחום יחסית במקרה לאחר שנרשמה לקורס סטיילינג במכללה. בהמשך שימשה כאסיסטנטית של הסטייליסטים ליאת אשורי וגל אפל, וזה כשש שנים שהיא עובדת כסטייליסטית עצמאית בהפקות מגזיניות, פרסומות, פרומואים ומלווה שמות מוכרים כמו שירי מימון, מלי לוי, עמוס תמם, רונה לי שמעון, ימית סול ועדי הימלבלוי.
מתי הבנת שסטיילינג הוא ה־דבר שלך?
"מאז ומתמיד הייתה בבית אהבה לאופנה. סבתי הייתה קוטוריסטית בפריז ועבדה כתופרת של שמלות כלה וערב, וגם אמא שלי הייתה קרובה לתחום, אבל ממש לא חשבתי שזה יהיה המקצוע שלי. הייתי ילדה דתייה, ובבית הספר הייתה לנו תלבושת אחידה, כך שלא התעסקתי עם עניין הלבוש בגיל הזה. בחטיבה ובתיכון התחלתי קצת יותר להתעניין באופנה ולפתח את הסטייל האישי שלי, בין שמדובר בללבוש מעילי פרווה משוק הפשפשים או בנעליים קצת מטורפות. רק לאחר שלקחתי את הקורס והתחלתי לחוות את התחום מקרוב יותר, הוא נהיה לי מוחשי והחלטתי שזה הדבר בשבילי".
ובאיזה שלב הרגשת מספיק בטוחה לייעץ לאחרים בנושאי סטיילינג?
"עם ההתחלה של העבודה אצל גל וליאת הרגשתי שמתחילה להתהוות לי מעין 'חותמת' מקצועית. עבדתי במקביל בערבים גם בבר שבו עיצבתי עבור הברמנים והמלצריות את המדים. התחלתי גם להיות זאת שהולכת עם החברות לקנות שמלת כלה או שמלה לאירועים, וכמובן שכל החברים הגברים שלי התחילו לראות בי את הכתובת לקניות. הייתי הולכת איתם לשופינג קצר ומסדרת אותם מבחינת בגדים לחודשיים".
ולמה דווקא עם רעות נוצרה כזו קרבה אופנתית? למה דווקא עבורה הפכת לאוטוריטת הסטייל הצמודה?
"אנחנו חברות קרובות מילדות, אף על פי שהיא גדלה בעפולה ואני בדימונה. למרות המרחק תמיד הצלחנו להיפגש, והקשר בינינו התהדק כשהיא עברה לשרת בצבא בתל אביב ואני גרתי בראשון לציון. כשהתחלתי לעבוד בתור סטייליסטית היא עשתה עליי סרט במסגרת הלימודים, מין 'יום בחיי סטייליסטית', ומאז גם החיבור האופנתי בין שתינו התגבר.
"הדרך האופנתית המשותפת שלנו לא מתבטאת בכך שאני עושה לה 'משטרת אופנה' או קוטלת בגדים שהיא לובשת. למעשה, זו אף פעם לא ההתנהלות שלי בכל מה שקשור לסטיילינג. אני לא כזו. אני באמת חושבת ומאמינה שבגדים זה הדבר הכי אינטימי שיש ושהם משקפים כל כך הרבה רבדים פסיכולוגיים של האדם. לכן אף פעם לא אעיר למישהו משהו בסגנון: 'אתה נראה זוועה'".
היה דרוש לרעות מקצה שיפורים אינטנסיבי?
"רעות מגיעה מתחום של עיצוב ואסתטיקה והיא בחורה עם טעם טוב. למרות זאת היא לא תקנה פריט משמעותי בלעדיי, ולאירועים חשובים נתכנן יחד לפרטי פרטים מה היא בדיוק תלבש. היא יכולה לנסוע ברכבת, לצלם מה היא לובשת ולהתייעץ איתי על בסיס יומי. עם הז'קט? בלי הז'קט? וכדומה. האוטוריטה האופנתית שלי מורגשת גם ברמה היומיומית של ההתלבטויות הקטנות, אבל במיוחד בציוני דרך חשובים.
"אני בהחלט רואה ברעות הרבה מה־signature style שלי. עם השנים היא גם התמקצעה בלאמץ את הסטייל שלי ולהפוך אותו בצורה טבעית ביותר לשלה. עדיין ברור שבכל מה שקשור לאופנה, המילה האחרונה היא שלי. אם תציצי בהתכתבויות הווטסאפ שלנו תראי ש־99 אחוז מהתמונות הן של בגדים".
הסטייל שלך מקרין גם על אנשים נוספים בסביבה הקרובה שלך?
"בכל מה שקשור לבעלי, אני חייבת לומר שאני זורמת עם חוסר העניין האופנתי שלו. אולי זה מפאת חוסר הזמן המטורף שלי, או בגלל שהוא לגמרי לא מוכן להשקיע בזה זמן ומחשבה. יש לו מיליון חולצות טי שחורות וג'ינסים שחורים להופעות, אבל הוא לגמרי בקטע של 'פרקטי וגמרנו'. לפעמים אני מנסה להביא לו חולצות מגניבות כדי לרענן את המלתחה, אבל עדיין יש לו לא מעט דברים בארון שהוא פשוט לא מוכן לזרוק.
"דווקא בכל מה שקשור לסטייל של הבן הקטן שלי, אפשר להגיד שלאחרונה יש תפנית. בגלל שלאבא שלו כל כך לא אכפת ממה שהוא לובש, עשיתי מהלך ועשיתי סינון של כל הבגדים שבחיים לא אלביש אותו. מאז שגיליתי את האופציה של קניית בגדי ילדים ברשת, אני בהחלט משקיעה יותר במלתחה שלו ומנסה לשמור אותה בגוונים מונוכרומטיים שמאפשרים קומבינציה נכונה של הכל עם הכל".
ומה יש לרעות להגיד
"בכל מה שקשור לאופנה, הילה היא מקור ההשראה שלי, ובכל מה שקשור להתפתחות האופנתית שלי, אפשר בהחלט לתת לה את הקרדיט. היום אני כבר יודעת להחליט לבד מה נכון לי ומה לא ולתת את הטאץ' שלי, אך את הבסיס הטוב קיבלתי ממנה".
ממתי היא מעורבת בכל מה שקשור לבחירות האופנתיות שלך? כיצד הקשר הזה מתבטא היום?
"אני חושבת שהילה לא ידעה בהתחלה שהיא מעורבת בבחירות האופנתיות שלי. היא פשוט הייתה שם, עסוקה מאוד בעבודה שלה, ואני הסתכלתי מהצד וקיבלתי השראה. מאוחר יותר התחלתי להתייעץ איתה בעיקר לאירועים חשובים, וכיום, בכל פעם שיש לי אירוע חשוב, אני מצלמת ושולחת לה בווטסאפ כדי לקבל אישור. הדעה שלה מאוד חשובה לי, ובכל פעם שאני בוחרת לרכוש פריט מיוחד שאני לא סגורה עליו, אני מיד שולחת לה תמונה. אפשר להגיד שהיום אנחנו במקום אידילי של הסכמה ואפילו חושבות על לעצב קולקציה ביחד".
יש פריט שאת מתה שהיא תלווה לך מארונה והיא לא מוכנה?
"הילה היא הבחורה הכי נדיבה שאני מכירה. לא קרה אף פעם שביקשתי משהו מהארון שלה והיא לא הסכימה. להפך, היא אפילו נותנת לי המון בגדים במתנה".
האם היו לכן פעם חילוקי דעות בקשר ללבוש לאירוע מסוים או פריט שהתלבטת אם לקנות והיא הטילה עליו וטו?
"לרוב זה לא קורה כי אני מאוד מעריכה את הדעה של הילה, אבל הייתה פעם שהזמנתי משהו מאסוס והראיתי לה. היא לא אהבה, אבל כבר הזמנתי, וכשהפריט הגיע דווקא די חיבבתי אותו. בסופו של דבר לבשתי אותו אולי פעם אחת, לא כי הוא לא היה יפה, פשוט הגזרה פחות החמיאה לי.
"היה מקרה אחד מצחיק במיוחד שבו הגעתי להילה כדי להחליף בגדים לאירוע שהיה לי באותו ערב וראיתי קולב שעליו תלויות שתי חולצות כפתורים בטקסטורות שונות. לבשתי את שתיהן כמו שהיא הניחה אותן על הקולב, וכשהיא הגיעה היא הזדעזעה: 'מה זה? מה לבשת?'. אני, בשיא תמימותי, חשבתי שאם היא הניחה את זה ככה, יש מצב שהיא התכוונה שלובשים אותן יחד. מרוב שאני מעריכה אותה ואת החדשנות שהיא כל הזמן מביאה, הייתי בטוחה שזה הגיוני. צחקנו על המקרה הזה הרבה אחר כך".
ככה זה בשניים
בעשר השנים האחרונות הסטייליסטית שירן מניה חיה ונושמת אופנה, אבל גם בכל מה שקשור לחיים האישיים שלה, הסטיילינג לא עוצר בפתח הדלת. מעבר לעבודתה כסטייליסטית של קמפיינים, שערים והפקות אופנה מערכתיות ומסחריות, מניה רואה בסטיילינג שליחות משמעותית: "זוהי שפה בפני עצמה", אומרת מניה, שלומדת ומלמדת את השפה הזו גם את בן זוגה, שי רוזנבלום.
מניה מעידה כי הצורך להלביש ולעצב את הסביבה קיים אצלה מאז ומתמיד: "אמא שלי באה מתחום האופנה, וכבר בתור ילדה אני זוכרת שהיא הייתה חוזרת מלונדון עם בגדים מדהימים. נחשפתי לכל מה שקשור לסגנון כבר מגיל צעיר מאוד. בילדותי היה לי אוסף של בובות ברבי שהייתי מלבישה ומפשיטה, הן היו הלקוחות הראשונות שלי. ההורים שלי חובבי אמנות ודאגו בכל עת לחשוף אותנו לתחומים רבים: אמנות, מוזיקה ועוד. הפן התרבותי הורגש מאוד בילדותי".
הנטייה לסגנן את הסביבה הקרובה שלך ניכרה כבר לפני שהכרת את שי?
"בהחלט. זה משהו שטבוע בי. יש לי חברות ילדות שאופנה היא לגמרי לא חלק מהן, והן תמיד צוחקות שאני כבר עושה דברים מסוימים בלי לשים לב, כמו להסיר שרשרת שלא מחמיאה לאאוטפיט או להוציא חולצה מהמכנסיים. זה כבר סוג של אינסטינקט אצלי שפועל בתת מודע, משהו טוטאלי. העין שלי כל כך ביקורתית והמון דברים מציקים לי".
באילו עוד דברים מתבטאת הטוטאליות שלך לסטייל?
"בהמון. למשל, בכל מה שקשור לאיך שהמלתחה שלי נראית. המלתחה שלי היא אני. לדעתי הבגד הוא גם תבנית האדם. יש לי המון כבוד לבגד, ולכן אני בכלל לא מקפלת בגדים בארון. אני חושבת שהבגד צריך לנשום וצריך לבוא במגע עם הסביבה. לקפל אותו זה קצת כמו 'להתעלל' בו ולא לתת לו את הכבוד הראוי. יש לי קולבי קטיפה שחורים שעליהם נתלים כל הבגדים, ומכיוון שאני יודעת שכל בגד נתפר על ידי אדם מתוך מחשבה ותכנון וקשר עם הסביבה, אני לא רוצה לנתק את הקשר הזה. את רוב הבגדים אני לא מכבסת במכונת כביסה אלא שולחת לניקוי יבש, גם זה מתוך הכבוד שיש לי לבגד. המים בארץ מלאים באבנית ונוטים לקצר את חיי הבגד.
"הזוגיות עם שי הוסיפה לי עניין עצום כי היא מאפשרת לי להכניס שחקן נוסף למשחק. אני מלמדת אותו את השפה שלי וזה יפה ומרגש לראות את ההתפתחות. שי יצר אצלי דרמה חדשה. כמו בסיפור עלילתי שבו כל שחקן חדש מוסיף טוויסט לעלילה, ככה הקשר האופנתי שלי מתפתח עם שי. הוא כמובן תורם את החלק שלו. אנחנו מוצאים את עצמנו נלחמים על המקום בארון, על הקולב של הבגד, ולעתים אף על הבגד עצמו. זה משעשע ומעצבן גם יחד, אבל זה
כל הטעם".
אז איך הזוגיות שורדת את מבחן "מלחמת הקולבים"?
"אני מנסה לעשות כמה שיותר 'הפרדת רשויות' בין הבגדים שלנו, אבל עדיין יש לנו כמה טי־שירטים משותפות. שנינו מאוד אוהבים את החולצות של IRO, אז אני קונה את אותן חולצות לו ולי. בנוסף, יש לי אובססיה לחולצות מכופתרות גבריות. בעיניי, אין סקסי מזה. בגלל שהוא רזה אני יכולה לגנוב לו חולצות מהארון".
מה היה הסגנון של שי כשרק הכרת אותו?
"שי מגיע מתחום עריכת הדין והנדל"ן. שפת הלבוש היא אחרת ויש לה קודים אחרים. בהתחלה הרגשתי מרוחקת ממנה, אבל עכשיו אני נהנית להעביר אותו את הגשר ולקרב אותו אליי. אני חייבת לומר שכבר כשפגשתי אותו בפעם הראשונה היה בו משהו מוקפד, נקי ו'לבוש'. הוא לא מסוג האנשים ש'זורק' ג'ינס קרוע וסנדלים. ממש לא. זה לא שמאוד אהבתי את מה שהוא לבש - מכנסיים מחויטים עם נעליים אלגנטיות, חולצה מכופתרת וסריג עם שלושה כפתורים, אבל זה מה שנהוג בסביבת העבודה שלו.
התגברתי על ההלם הראשוני, שתיתי קצת, ובדייט השני הוא באמת כבר היה לבוש מהמם והבנתי שיש לי עם מה לעבוד. למזלו ולמזלי הוא בחור מבריק עם פנים מהממות, שבהן התרכזתי מלכתחילה. הרבה גברים לא מבינים שכל מה שצריך כדי לייצר לוק מנצח זה לדעת לבחור ג'ינס, טי־שירט וסניקרס נכונים. מראה לא מתאמץ אך מדויק הוא זה שכובש כל בחורה".
היום אתם כבר עושים קניות יחד?
"שופינג זה ממש לא הקטע שלו. הוא הודיע לי מראש שזה משהו שהוא פחות טוב בו ונתן לי את האפשרות לבחור בשבילו. בדייט השלישי כבר התייצבתי אצלו בסלון עם שקיות. האמת שפגשתי אותו בזמן המושלם כדי לעשות מייקאובר סגנוני. הוא בדיוק עבר דירה, ותוך כדי האריזות פשוט עשיתי לו סינון של המלתחה".
בעבר יצאת עם גברים שסטייל היה מהם והלאה?
"מאוד חשוב לי שגם בן הזוג שלי יהיה בסטייל. בהחלט יצאתי עם בחורים שלא היו שיא השיק, אבל לכולם היה בסיס נכון שאפשר היה לעבוד איתו. מעולם לא חיפשתי דוגמן או מישהו שעובד בתחום, אבל כן מישהו בעל מודעות, שיוכל לפחות לבחור לעצמו בגדים במידה הנכונה לו".
את נהנית לראות את השינוי שעבר על שי?
"בהחלט. הכי כיף לראות את השינוי דרך העיניים שלו - שהוא עומד מול המראה ורואה את מה שיצרת ומבין את השינוי, אבל יותר מזה – הוא אוהב את השינוי, ועבורי זו מחמאה גדולה. זו הנקודה שבה השמיים הם הגבול מבחינתי והזדמנות לצאת ו'להשתולל'".
יש עוד פריטים שהוא הצליח להסתיר מהסינון שלך ואת מתעבת?
"כן. כמה סריגים וחולצה מכופתרת בצבע ירוק ניאון שהוא פשוט לא מוכן לזרוק ומחביא ממני. הוא יודע שאין מצב שאצא איתו מהבית אם הוא לובש אותה".
זכות הדיבור לשי
"אני לא מגיע מתחום האופנה, והאמת היא שעד שהכרתי את שירן לא הייתי מודע כל כך לסטיילינג. מבחינתי בחורה יכולה להתלבש יפה או לא, והתרשמתי כבר בדייט הראשון ששירן היא מהסוג שמתלבש יפה. עם הזמן התחלתי להבין שהסטייל זורם בעורקיה, והיום גם אצלי עלתה המודעות לדברים מסוימים, למרות שעדיין יש בינינו פערים קלים".
מתי נפל לך האסימון שיש לך עסק עם מישהי שחיה ונושמת סגנון? התרגלת כבר לדרישות הסטייל שלה?
"החל מהדייט השני, שבו היא פירטה מה בעצם כולל המקצוע שלה, ולאחר שיח מעמיק בנושא והרבה שאלות ששאלתי, נחשף בפניי עולם ומלואו. גיליתי שלהיות סטייליסט זה מקצוע שמחדד את כל החושים, מקצוע בעל אופי מיוחד שמחבר אדם לאדם ואדם לסביבה.
"כמובן שכששאלתי אותה איך אני מתלבש, קיבלתי הרצאה שלמה וארוכה. הבנתי שאני לא מדבר את השפה, אבל עברתי בהצלחה את השיעור הראשון.
"היום אני מאוד מעריך את מה שהיא עושה ומכיר בחשיבות הרבה של המקצוע. זו לא סתם התמודדות שלי מולה ואיתה, זה גם הערך המוסף. אני מגלה בעבודה שלה המון עניין, זה מקצוע מרתק ואחר מכל דבר שהכרתי קודם".
יש פריט שאתה שונא שהיא לובשת?
"ייאמר לזכותה של שירן שאין פריט כזה. לא הצלחתי לחשוב אפילו על אחד".
הכל נשאר במשפחה
"בכל מה שקשור לאסתטיקה, הסטנדרטים שלי גבוהים מאוד", מספרת הסטייליסטית תמר מרקוביץ'. "כמו שאני לא יכולה ליהנות מארוחה שמוגשת על צלחת לא יפה או משתגעת ממגבת עם פרינט של דורה שזרוקה בסלון, כך גם המראה של הבנות שלי חשוב ומהותי לי. אני בן אדם של סגנון חיים ואוהבת שהחיים שלי מסוגננים בכל המובנים". למרות שהצצה אקראית בחשבון האינסטגרם של מרקוביץ' מתמצתת בקלות את הסטייל שנוטף מאלכס ואמה, תאומות בנות שבע וחצי, מתברר שהסגנון האישי שלהן נבנה לאט לאט, בעזרת טיפוח זהיר של מרקוביץ', אבל גם בזכות נכונות לקבל את העובדה שלפעמים האמרה Like Mother, Like Daughter פשוט לא תופסת.
"כשאמה ואלכס היו תינוקות, דווקא השתייכתי לזן האִמהות הלא מתאמצות", מתוודה מרקוביץ'. "היו להן בגדים לא ממש מגניבים (אמנם של 'פטי באטו', אבל לא 'תל־אביביים' במובהק) ונהגתי להשתמש בעיקר בשקי ירושות שקיבלתי. ברגע שהן התחילו ללכת המצב טיפה השתנה. פתאום הרגשתי שדווקא עם הבנות שלי יש לי מעין זכות להיות מעורבת ולהשפיע על מה שהן לובשות. אלכס גילתה מינקות סגנון אישי מובחן. הוא לא בהכרח היה הסגנון שלי, אבל תמיד הייתה לה דרך ללבוש פריטים כמו כובעים או גרביים בצורה שהיא לגמרי 'שלה'. אמה, לעומת זאת, נכנסה לתפקיד ה'אמא, תעשי בי כרצונך'.
"למעשה, אני חושבת שהשפעתי על האופן שבו שתיהן מתלבשות כשהשלכתי עליהן את האימג' שהיה לי על מה ילדות 'צריכות' ללבוש. עד כיתה א', למשל, הן כמעט לא לבשו מכנסיים. הייתי נוסעת במיוחד לחנויות בגדים של דתיים כדי להעשיר את אוסף הגרבונים שהיה להן. האופן שבו הן היו לבושות היה מייצר אימפקט מיידי, אפילו בהסתובבות ברחוב, ואני חייבת להודות שהיה הרבה כוח בללכת עם שתי 'בובות' כאלו ברחוב, והן מצידן נהנו מאוד מתשומת הלב".
לא תמיד תמר התעסקה עם אופנה. "ניתבתי את החלומות שלי דווקא לעולם הדיפלומטיה, עשיתי תואר ביחסים בינלאומיים, אבל המסלול המקצועי שלי קיבל תפנית חדה בתקופה שעבדתי כדיילת - בטיסה גורלית מפריז שהיו בה 'קודקודים' מעולם האופנה שטסו להשתתף בחתונת בִתו של הבעלים של המותג NAF NAF. בטיסה הזו הכרתי לא מעט מהאנשים שמושכים בחוטי התעשייה והיא השפיעה על ההתלבטויות שלי לגבי לימודי תואר שני. מכיוון שאיחרתי את מועד הרישום ללימודים בשנקר, החלטתי לקחת בינתיים קורס סטיילינג, שהיה למעשה הראשון מסוגו בארץ. הקורס שבה והקסים אותי והבנתי שזה התחום שבאמת מעניין אותי - החיבור של הפרטים הקטנים שיוצר תמונה גדולה והיכולת להחליף 'זהויות' באמצעות בגדים ומראה".
ובתום הלימודים, איך השתלבת בתעשייה?
"בזכות שאפתנות ואסרטיביות הצלחתי לשכנע את עורכת האופנה של 'לאשה' דאז לתת לי צ'אנס ולשמש כסטייליסטית בהפקת אופנה. הצילומים, שנערכו במדבר עם הצלם אלכס ליפקין והדוגמנית ישראלה, שהייתה אז בשיא הפופולריות שלה, פתחו לי דלת מקצועית חשובה מאוד ומשם הדברים התגלגלו די מהר. ב־12 השנים האחרונות עבדתי כסטייליסטית בכל המגזינים בארץ, בקמפיינים, פתחתי בית ספר לסטיילינג, הייתי מלבישה בתוכנית 'רמזור', הקמתי בלוג אופנה שהוליד גם מותג בגדים עצמאי, כתבתי לפלטפורמות שונות ובשנה האחרונה הייתי מנהלת התוכן של קבוצת 'גולף'".
הייתה לך אג'נדה מוסדרת לגבי האופן שתלבישי אותן, במיוחד כתאומות?
"בגלל שהן כל כך שונות פיזית, לא היה מדובר באישיו גדול. לא מצאתי טעם בלקנות להן בגדים תואמים, ובגלל השוני שלהן אפילו שמלה זהה נראתה אחרת בפרשנות של כל אחת מהן. כיום אני מרגישה שבמובן מסוים האחיזה שלי 'מתרופפת' אבל אני חושבת שבגלל שתמיד עסקתי באופנה, הבנות נולדו לתוך זה ומשהו זורם בהן באופן טבעי".
הבנות נותנות גם לך עצות אופנתיות?
"האמת שכן. הן מאוד אוהבות להסתכל עליי בזמן שאני מתלבשת ליציאה ולהעיר הערות. בפעם הראשונה שלקחתי בייביסיטר כדי לצאת בערב, שתיהן היו ערות וראו אותי מורחת אודם אדום על השפתיים. מאז שתיהן יודעות שכשאמא מורחת שפתון, סימן שהיא בדרך ליציאה או לעבודה".
יש פריטים שהם בגדר "ביג נו נו" ולא תרשי להן ללבוש?
"אני מתעבת כל מה שמגיע מעולם המבוגרים ומשתדלת לשמור עליהן כמה שיותר 'ילדות'. לא תראי אותן לובשות חולצות בטן או כל מיני נעלי עקב. בעצם כל מה שהושאל מהעולם הנשי הבוגר. זה מעוות בעיניי. הדבר היחידי שנאלצתי להתפשר עליו זה לק בציפורניים. לדאבוני זה משהו שלא הצלחתי לעמוד בפניו".
ומה יש לאמה ולאלכס להגיד
מה אתן הכי אוהבות ללבוש?
אמה: "שמלה מגניבה, כזו שכתוב עליה בצרפתית ויש עליה קישוטים של לבבות או פסים".
אלכס: "סתם חולצה ומכנסיים".
יש משהו שאתן אוהבות מאוד ללבוש ואמא לא מרשה?
ביחד: "נעלי עקב!".
מה אתן הכי אוהבות שאמא לובשת?
אלכס: "חולצה ומכנסי חצאית, אבל אני אוהבת גם כשהיא מתלבשת מגניב עם מכנסי ג'ינס
וחולצה לצילומים".
אמה: "מכנסי חצאית ארוכים, ואני אוהבת שאמא שמה אודם".
