לאחר שכמעט נואש מלמצוא בלב תל אביב דירה רחבת ידיים, שתאכלס בנוחות אותו ואת בן זוגו, את ארבעת ילדיהם ואת המטפלת, קרה הבלתי צפוי: השכן מעבר לקיר נעתר להפצרותיו הממושכות – והסכים למכור לו את דירתו. העסקה התבצעה במהירות, וכעת עמד בעל הנכס הכפול (שתי דירות בנות 87 מ"ר כל אחת) בפני משימה מאתגרת: איך הורסים שתי דירות בנות שלושה חדרים מהיסוד, מתכננים אותן מחדש כדירה מאוחדת ומסיימים את השיפוץ בתוך חמישה חודשים?
תכנון הדירה, שנמצאת בבניין באוהאוס שעבר שימור, הופקד בידי האדריכל מעוז פרייס; את השיפוץ ניהל אלון דחב"ש. "נדרשה פה התארגנות מהירה", הוא מספר, "גר כאן זוג עם ארבעה ילדים קטנים – הגדולה בת שבע וחצי, אחריה שתי תאומות בנות שש ותינוק בן שנה וארבעה חודשים – ומטפלת. היה צורך ליצור הפרדה בין אגף ההורים ואזור האירוח לבין חדרי הילדים. יצרנו שני אגפים, כשהמטבח הוא נקודת המפגש ביניהם ומשמש כלב הבית".
בדירה הפונה אל הרחוב מוקמו יחידת הורים עם חדר ארונות צמוד וחדר רחצה; וחלל אירוח עם פינה סלונית, פינת אוכל ופינת עבודה. בדירה העורפית נבנו שלושה חדרי שינה לילדים, חדר רחצה, חלל מרכזי שמתפקד כפינת משפחה ואירוח של הילדים וחבריהם, חדר שינה עם חדר רחצה צמוד למטפלת או לאורחים, ומרפסת שירות. בין שתי הדירות, בחלל ארוך וצר, מוקם המטבח, שתוכנן בצורה מעשית מאוד. "זה מטבח שמבשלים בו כל היום", אומר דחב''ש, "אין פה שום דבר ליופי – הכל לעבודה – החל במיקרוגל וכלה במקרר היין". שתי הכניסות המקוריות לדירות נשמרו, ומאפשרות גמישות גם בעתיד.
חלונות הם סעיף כבד בהוצאות שיפוץ, ובפרט בבניין לשימור שבו העירייה דורשת משקופי חלונות ותריסים מעץ. איך חוסכים? "רובם המכריע של חלונות העץ בבניינים לשימור מגיע ממזרח אירופה", מספר דחב''ש, "ולמרות הפיתוי לעבוד עם היבואנים שחולשים על השוק, מצאתי ספק קטן שמציע חלונות ותריסים מאיטליה. הם יותר איכותיים, עשויים עץ ממשפחת המהגוני ולא מאורן, עם מערכת בידוד משופרת ומנגנונים יותר טובים, ובמחיר נמוך בכ-80 אלף שקל".
לריצוף נבחרו אריחי שומשום המאפיינים את הבתים הישנים בעיר. מחיר מטר רבוע של רצפת שומשום איכותית נמוך מ-100 שקל, בדומה לזה של גרניט-פורצלן פשוט, אלא שכאן עברו המרצפות (30 X 30 ס"מ בגוון אפרפר) תהליך של האחדה והעלמת קווי החיבור. זאת, באמצעות רובה בגוון דומה, ליטוש וציפוי סילר חצי מבריק, שמעניק מראה יוקרתי. התוצאה, סבור דחבש, נראית יקרה בהרבה מהעלות האמיתית.
בהתלבטות על כלים סניטריים ואריחי הקירות בחדרי הרחצה, הוחלט להעדיף כלים פחות ממותגים ואריחים שיזדקקו לפחות חיתוכים – כלומר פחות שאריות שנזרקות לפח. החיפויים בשירותי האורחים נראים כמו משטחים מטאליים, אך מתגלים כלוחות קרמיקה גדולי-ממדים שמסתירים ארון שירות. עבודת קרמיקה של סיוון שטרנבך, שמתחזה לבלון מתכתי, משתלבת היטב בחדרון הכהה. בלון קרמיקה של שטרנבך, הפעם עגול וצהוב, תלוי בחלל המשפחה ("והבנות עדיין בטוחות שזה בלון רגיל", מחייך האב).
כדי ליצור הפרדה מלאה בין האגפים, דלת הזזה רחבה שנבלעת בתוך הקיר מפרידה בין המטבח לחדר המשפחה. "זה פתרון גאוני", אומר האב, "כשיש אורחים אנחנו סוגרים – להם יש פרטיות ולנו יש פרטיות". דלת-כיס כזו היא הוצאה כבדה, אך מה שחשוב, מסביר דחבש, הוא בנייה נכונה של הקיר שהדלת נכנסת לתוכו. במקום דלת יוקרתית ויקרה נבחרה דלת של "עץ ירוק", שהניבה תוצאה טובה בשני-שלישים מהמחיר. לפי אותו עיקרון, משטחי הקוריאן במטבח לא נקנו מיבואן של יצרנים בינלאומיים. "חנויות גדולות מציעות בדרך כלל תוצרת מיובאת שאינה מאפשרת שינויים של הרגע האחרון", אומר דחב''ש. "חברת 'ניגא' הישראלית נותנת פתרון-קצה ומציעה שירות וזמינות יעילים".
מאחר שבעל הבית הוא פרפקציוניסט, נדרשה הקפדה גם בפרטים שנסתרים רוב הזמן מהעין. עקב סלידתו מפנלים הדבוקים אל הקיר, נחצבו כל קירות הבית בתחתיתם ונגרע בהם עומק הפאנל. הפאנלים הפולימריים שוקעו במפגש בין הקיר לרצפה, כשהם מיושרים עם פני שטח הקירות "על המילימטר", ונצבעו בגוון הקיר. עדות לקיומם היא פס-ניתוק עדין, שמפריד בינם לבין הקירות שמעליהם. כדי להתגונן מפני שריטות, חופה הקיר של פינת האוכל במטבח בפס-עץ טבעי, במקום שבו הוא פוגש את גב כיסאות האוכל. הצבעי מגיע אחת לחודש לעשות תיקונים, כדי להרגיע את האב הדקדקן. מדובר בעופר הררי, שהיה המתופף של "להקה רטורית", "והוא בא עם מכחול ונותן לך שקט נפשי. לא צריך להילחץ מכל שריטה".
גם חדר הרחצה המסוגנן ביחידת ההורים תוכנן לפי הפנטזיה של בעל הבית. "חדר רחצה דומה ראיתי במלון הקונסרבטוריון באמסטרדם, של אלפרד אקירוב", אומר האב. "להתרחץ ביום קר וגשום על משטח עץ, כשאת לא נוגעת ברצפה, זה חלום. המשטח עשוי עץ שמשמש לבניית יאכטות, וקל להרים אותו ולנקות מתחתיו. המראה מצוידת במפיג אדים, שמאפשר להתגלח מיד אחרי מקלחת חמה". הרהיטים הקבועים בחדרי הילדים – ארונות, מיטות ומיטות קומותיים, שולחנות כתיבה – תוכננו ונבנו בחשיבה משותפת של פרייס, דחב''ש והנגר אבי חלילי.
הרהיטים המרכזיים משלבים וינטג' עם מותגים אירופיים כמו Nest הבריטית, "נורמן קופנהאגן" הדנית ו"דיזל ליווינג" האיטלקית. רהיטי שנות ה-50 נקנו כמעט מפורקים, ועברו רסטורציה וריפוד. את השטיחים הביא בעל הבית מבית הספר לאריגת שטיחים "קהיר" בשוק של מרקש, באחת מנסיעותיו, ואת האגרטל רכש בדלפט, הולנד. את גופי התאורה על קיר הסלון הוא הזמין אצל חרט בדרום תל אביב לפני 12 שנה, ולידם פרט מהמיצב שהציג האמן מוש קאשי בתפן.
לקאשי יש נוכחות דומיננטית בבית: הקיר המרכזי בסלון הוקדש לעבודה גדולה שלו, והיא מובלטת הודות לגוף תאורה שזורק עליה פס אור דק ורצוף, במקום הספוטים הוותיקים. "תלינו אותו שלוש פעמים עד שקלענו למרחק שממנו הוא מאיר את כל הקיר", מספר האב. "אני קונה אמנות מאז שאני בצבא, אבל בהמון תשלומים. ככל שהתקדמתי בחיים, יכולתי לקנות יותר. בחלק מהשנים התאפשר לי לעשות עסקות בארטר ולממן זאת". עבודות של קאשי נמצאות גם בחדר השינה ובמטבח. "זאת עבודת הגמר של מוש בבצלאל, לפני 25 שנה", מספר האב. "קניתי אותה בתשלומים שהתפרשו לאורך שלוש שנים. מוש היה בהלם כי הוא לא מכר קודם, ואני הייתי בהלם מזה שאני מוציא על דבר כזה כל כך הרבה כסף". בשאר חלקי הבית אפשר לפגוש עבודות אמנות וצילום של טל שוחט, ארם גרשוני, אורי גרשוני, ורדי כהנא וערן וולקובסקי.
"התפקיד שלי", אומר מנהל השיפוץ, "הוא לקבל בריף מהלקוח ולדאוג להכל - לגייס את קבלני המשנה ולתאם ביניהם, ליצור תוכניות עבודה, לפתור משברים, לנהל את התקציב ואת ההתמקחויות מכל החנויות, וכמובן את הפיקוח. בשונה מקבלן, ששכרו נגזר בדרך כלל כאחוז מתקציב הפרויקט – מה שמשפיע על המוטיבציה שלו להוריד את עלויות הבנייה – השכר שלי נקבע מראש והוזלת עלויות היא חלק מהשירות".
"הבית הזה", אומר האב בהתלהבות, "נעים לנו. האור נעים. הרהיטים נעימים, ובזכות הזיגוג הכפול לא שומעים יותר את הרעש מבחוץ, וכבר לא מתעוררים ממכונית הזבל בחמש בבוקר. התחושה היא שאת לא גרה במוזיאון מצד אחד, ומצד שני את כן גרה במקום שמתרחב הלב כשאת חוזרת אליו".
- מטבח: Leicht, "ארבעה נגרים"
- כלים סניטריים וקרמיקה: "חזי בנק"
- דלתות: "עץ ירוק"
- קוריאן: "ניגא"
- נגרות: אבי חלילי
- צבעי: עופר הררי
- ריפוד: ויקטור, "עילית"
- ריהוט שנות ה-50: "וינטג' גלרי", שוק הפשפשים יפו
- שולחן סלון: "רטרו "TLV
- שולחן האוכל בסלון: "טולמנ'ס"
- שולחן במבוק קטן בסלון: אריק בן שמחון
- ספה בחלל הילדים: אריק בן שמחון, ריפוד מחדש ב"עילית"
- גוף תאורה מול עבודת האמנות: "אקסלוסיב"
לדירה מפתיעה בשכונה עם המוניטין הגרוע בת''א - לחצו על התמונה:
