את הילדים שלי כבר גידלתי: הסבתות
שמסרבות לעשות בייביסיטר לנכדים

לסבתות יש לוח זמנים מלא והן לא מוכנות לשמור על הנכדים, על אפם וחמתם של הילדים ולפעמים עד כדי סכסוך משפחתי, ולמי קוראים "סבתא קורבנית"?

אורלי בן חור. "אוהבת, אבל לא שומרת" (צילום: גיל נחושתן)
אורלי בן חור. "אוהבת, אבל לא שומרת" (צילום: גיל נחושתן)

לפני חמש שנים, בזמן ששמרה על נכדתה הקטנה, יצאה עתידה (תידי) פרנק לגינה, פגשה בה מגוון סבתות וחזרה הביתה עם תובנה: לסבתות מכל גיל, מוצא או רקע השכלתי יש מכנה משותף - כולן מתקשות להתמודד עם הלחצים של הילדים.

 

 

"שמתי לב שהזוגות הצעירים מפעילים המון לחץ על הסבתות שישמרו על הנכדים, ולסבתות לא נעים לומר להם 'לא'", היא אומרת. "אם הן אומרות 'לא', הילדים עושים להן הרבה רגשות אשם. הילדים רוצים עזרה מסבתא, ולא מודעים לעובדה שלסבתא יש חיים משלה, ויותר מזה, שהיא נמצאת בשלב בחיים, שבו היא מרגישה שהיא מתחילה את חייה מההתחלה.

 

הילדים מבקשים מהסבתא שתטפל בנכדים פעמיים־שלוש בשבוע, לפעמים גם בסופי שבוע, ויש שמבקשים גם עזרה כלכלית, בעוד שהסבתא רוצה לפרגן לעצמה יותר חוגים, לימודים או טיולים".

 

פרנק (61), מלונאית ומנחת קבוצות מרמת גן, אמא לשלושה ילדים וסבתא לעשרה נכדים (מגיל חמש עד 13), החליטה להקים את אתר האינטרנט "סבתא תידי", ובו סבתות משתפות חוויות וחולקות עצות.

 

"מהר מאוד סבתות התחילו לכתוב באתר את הסיפורים האישיים שלהן", היא מספרת. "הייתה למשל סבתא שסיפרה שכלתה כל הזמן לוחצת עליה לעשות בייביסיטר. היא לא תמיד רוצה, אבל מסכימה משום שהיא מפחדת לאבד את הבן שלה. היא חוששת שהכלה שלה תסית אותו נגדה. סבתא אחרת חשפה שהיא דווקא העזה להגיד 'לא' כשביקשו ממנה לשמור על הנכדים. הילדים, בתגובה, הפסיקו לדבר איתה".

 

כשהבינה שמדובר בנושא בוער, דאגה פרנק להקים גם דף פייסבוק באותו נושא ולצלם עם סבתות נוספות את הסדרה האינטרנטית "הפרלמנט", ובה סרטונים בני ארבע דקות. "כל סרטון דן בנושאים שמעסיקים מאוד את הסבתות של היום", היא אומרת. "למשל, התזונה של הנכדים. היום, האמהות נותנות לסבתות תפריט. הן לא מרשות להן לבשל את התבשילים הקבועים שלהן, כי חלילה שהילד יאכל משהו מטוגן. הן משמידות את היכולות הנפלאות של הסבתא ובמקביל פוגעות בגאוותה".

 

בהמשך העבירה פרנק סדנאות, שבהן דנו במצבים לא פשוטים שהסבתות מוצאות את עצמן בהם. "אחד הנושאים הקשים ביותר הוא התחרות עם הסבתא השנייה", היא אומרת. "הרבה סבתות מרגישות שהנכדים שלהן לא מעריכים אותן מספיק, שהם אוהבים יותר את הסבתא השנייה. לפעמים מדובר בסיטואציה כואבת במיוחד, למשל במקרה שבו סבתא אחת גרושה או אלמנה, ואין לה אמצעים כלכליים.

 

במקרה הטוב אותה סבתא יכולה לקנות לנכד ספר ב־30 שקל. לסבתא השנייה, לעומת זאת, יש בעל עם פנסיה יפה, והיא מרשה לעצמה לקנות לנכד אופניים ב־300 שקל. "במקרים כאלה אני ממליצה לכל אותן סבתות להשקיע יותר בתשומת לב. למשל לשבת עם הילד, לעשות איתו עבודת יצירה. אחרי זה אפשר לקנות מסגרת פשוטה ולמסגר אותה".

 

היית אומרת שדור ההורים של היום מפונק יותר?

"אני חושבת שההבדל ההעיקרי הוא דווקא בין הדור הקודם של הסבתות לדור הנוכחי. פעם, אישה בת כ־60 נחשבה לזקנה. הדברים היחידים שהיא ידעה לעשות היו לבשל ולשמור על הנכדים. אבל מאז חלה בקרב הנשים התפתחות אישית וכלכלית. הסבתות של היום עדיין עובדות, או שבדיוק פרשו, ומרגישות שעולם חדש נגלה בפניהן. הן עושות ספורט, נרשמות לחוגים, הולכות להרצאות, יוצאות לטיולים. הן מרגישות שאחרי שהילדים שלהן גדלו, סוף סוף יש להן זמן לחיות בשביל עצמן.

 

"הן בדילמה, כי מצד אחד הן אוהבות את הילדים והנכדים ורוצות לעזור להם, ומצד שני דרגת הציפיות של הילדים לא תואמת את דרגת הציפיות שלהן. כאן נוצר הקונפליקט".

 

אבל יש סבתות שדווקא מוכנות בשמחה לוותר על כל עיסוקיהן כדי לשמור על הנכדים.

"כשהתחלתי לעסוק בנושא הבחנתי שיש כמה סוגי סבתות. יש נשים שבאמת לא נעים להן מהילדים. הן רגילות מבית ילדותן שכל הזמן צריך לעזור לילדים, ועדיין לא השתחררו מהתפיסה הזו. אם הבת שלהן תבקש מהן לבוא לשמור על הנכדים, הן יעזבו הכל ויבואו. הן יתקשרו לחברה ויגידו: 'אני לא יכולה לבוא איתך הערב להצגה כפי שקבענו, כי הבת שלי צריכה אותי'. לאישה כזאת קוראים 'סבתא קורבנית'".

 

אילו עוד סוגי סבתות יש?

"יש את 'הסבתא בשלט רחוק', שגרה רחוק מהנכדים. דווקא אצלה הסיפור קשה יותר. כשהיא באה לבקר את הילדים והנכדים, היא כבר נשארת לישון אצלם כמה ימים, ואז הילדים מנצלים אותה יותר. נותנים לה יותר לבשל, לעשות יותר בייביסיטר. הם רוצים שהיא תצדיק את הזמן שהיא נמצאת שם.

 

"ישנה גם 'הסבתא המשלמת'. זו סבתא שמעדיפה לקנות את החירות שלה בכסף. כשהילדים שלה מבקשים ממנה לשמור על הנכדים, היא אומרת: 'אני אתן לכם כמה כסף שאתם צריכים לבייביסיטר. לכם תהיה מישהי שתשמור על הילדים, ואני עדיין אזכה לזמן שלי'. ויש את 'הסבתא ששמה גבולות'. זו סבתא שמודיעה מראש לילדים שיש לה יום או כמה ימים קבועים בשבוע, שבהם היא מוכנה לבלות עם הנכדים או לשמור עליהם. זה מה שאני ממליצה לסבתות לעשות: להגיד לילדים, 'בימי ראשון וחמישי אני פנויה. תסדרו ביניכם למי אני באה'".

 

איך משתלב הסבא בכל הסיפור הזה?

"הסבים לרוב יותר מנוטרלים. מהם יש פחות ציפיות. הסבתא היא זו שגידלה את הילדים בתור אמא, ולכן דורשים ממנה יותר. הסבתא היא המנהיגה של הבית".

 

איזו סבתא את?

"אני הסבתא שמציבה גבולות. עשיתי את זה כבר מהרגע שנולד נכדי הראשון. באותה תקופה עבדתי במלון במשרה תובענית, והילדים ידעו מראש שאין אופציה שאעשה הרבה בייביסיטר. תמיד הדגשתי שלמרות אהבתי הגדולה לנכדיי, יש לי חיים משלי. אבל אם היה לי זמן פנוי, שמחתי להגיד לילדיי: 'תצאו הערב. אני אשמור על הנכדים'".

 

ואיך הילדים שלך מקבלים את זה?

"הם משתדלים להבין שהם הביאו ילדים בשביל עצמם ולא בשביל סבתא. הם יודעים שיום ראשון הוא יום קבוע שבו אני מוכנה לעזור. ביתר הזמן הם לוקחים בייביסיטר בתשלום. הם הבינו שאת התפקיד שלי בתור אמא סיימתי, והתפקיד של הסבתא הוא רשות ולא חובה".

עתידה פרנק. סבתא שמציבה גבולות (צילום: עדי אדר)
    עתידה פרנק. סבתא שמציבה גבולות(צילום: עדי אדר)

     

    לאהוב כן, לחנך לא

    אורלי בן חור (55) מעולם לא שמעה על עתידה פרנק או על האתר "סבתא תידי", אבל סביר להניח שהיא תסכים לענות להגדרה "סבתא ששמה גבולות". "אנשים חושבים שסבתא זה שם נרדף לבייביסיטר, וזה ממש לא נכון", אומרת בן חור. "התפקיד של הסבתא הוא לא לגדל ולחנך. סבתא צריכה רק לאהוב, לחבק ולעשות כיף"

    .

    לבן חור, מנהלת משרד עורכי דין מקריית אתא, יש ארבע בנות (32, 28, 21 ו־19) ונכדה בת שלוש מבתה הבכורה. "הבת שלי ובעלה גרים בטירת הכרמל, מרחק של 40 דקות נסיעה ממני", היא מספרת. "אני רואה את הנכדה בדרך כלל בסופי שבוע ולפעמים פעם נוספת באמצע השבוע. אחת לכמה שבועות קורה שהבת שלי מבקשת שאוציא את הנכדה מהגן, ואז אני הולכת איתה לקניון, אוכלת איתה בבית קפה, או מכינה איתה תכשיטים בבית. אבל אני כמעט לא עושה בייביסיטר".

     

    למה?

    "אני תמיד אומרת לבת שלי שבזמן שאני גידלתי אותה ואת אחיותיה, הייתה באה תיכוניסטית ששמרה עליהן, ושהיא צריכה למצוא אחת כזאת. אני מרגישה שאת הילדות שלי כבר גידלתי. עכשיו, כשהן גדלו ויש לי מרחב נשימה, אני רוצה ליהנות מזה. חוץ מזה, אני עדיין עובדת, וקשה לי לנסוע אליהם בערבים הלוך וחזור. לפעמים, כשהבת שלי ובעלה רוצים לצאת בערב, הם מביאים את הנכדה אליי, ואחרי הבילוי גם הם נשארים לישון אצלי. במקרים אחרים שומרת על הנכדה אמא של בעלה או אמא שלי המבוגרת, שגרה לידם".

     

    איך הבת שלך מקבלת את זה שאת לא מוכנה לשמרטף בכל עת?

    "פה ושם היא זורקת משהו. אני פנסיונרית של בזק. יצאתי לפנסיה בדיוק אחרי שהנכדה נולדה, והבת שלי חשבה שזה עיתוי מושלם שאני אטפל בילדה. אבל אמרתי לה, 'בשום פנים ואופן'. מעבר לעובדה שלא רציתי לעבוד כמטפלת, אני חושבת שזה היה מונע מהבת שלי להיות עצמאית. אסור שהילדים יהיו תלותיים".

    את חושבת שדור ההורים של היום מפונק?

    "בהחלט. הם חושבים שההורים חייבים תמיד לעזור ולטפל. הם לא מבינים שהסבתא כבר עשתה את שלה, שהיא כבר גידלה את הילדים שלה. היא תמיד תעזור כשצריך, אבל לא כשזה בא על חשבון החיים שלה. מה גם שאני עבדתי כל חיי, גידלתי במקביל ארבע בנות, ורק במקרים חריגים קראתי לאמא שלי".

     

    את מכירה סבתות שמוותרות על החיים שלהן למען הילדים והנכדים?

    "כן. אבל הן תמיד מתלוננות. קשה להן מאוד להגיד 'לא' לילדים, אבל הן לא מאושרות מזה".

     

    מעדיפה להיות בבית שלי

    גם סילביה שליט (59), מורה בפנסיה מראשון לציון, מודה שהיא לא מהססת לסרב כשהבנות שלה (שגרות אף הן בראשון לציון) מבקשות ממנה לשמרטף. "אני תמיד אומרת להן שאני מוכנה שייקחו נערה שתשמור על הנכדים, ואני אשלם", אומרת שליט, אמא לשתי בנות (36, 30) וסבתא לארבעה נכדים (מגיל שנתיים עד תשע וחצי). "פעם אחת גם הבאתי לאחת הילדות שלי טלפון של נערה שפרסמה מודעה, אבל הילדה שלי אמרה: 'אמא, תזרקי את זה לפח'. הן לא מוכנות להכניס מישהי זרה הביתה. הן חושבות שסבתא היא הדמות הכי טובה לשמור על הילדים".

     

    למה קשה לך לעשות בייביסיטר?

    "כי יש לי חיים משלי. אני בפנסיה, אבל לא יושבת כל היום בבית. אני משתייכת למכללת גמלאים לומדים, ופעם בשבוע אני שומעת הרצאות. ביתר הימים אני הולכת בבקרים לשיעורי התעמלות בקאנטרי, לחוג ריקודי עם. אמא שלי נמצאת במוסד גריאטרי ואני נוהגת לבקר אותה בזמנים קבועים. כשאומרים לי לשמור על ילד חולה, זה פוגע בתחושת החופש שלי. זה מחזיר אותי לתקופה שבה עבדתי והייתי אמא לילדים קטנים. זה גורם לי להרגיש שוב מוגבלת".

     

    מה לגבי הערבים?

    "בערב אני רוצה זמן איכות עם בעלי, שעדיין עובד".

     

    אבל אתם יכולים לעשות בייביסיטר ביחד.

    "נכון. אבל בערבים אני מעדיפה להיות בבית שלי, לשכב במיטה שלי עם הספרים שלי, או לראות תוכניות טלוויזיה שאני אוהבת".

     

    אז מי שומר בסוף על הנכדים?

    "כשאחד הנכדים חולה, אני מדי פעם שומרת עליו ביום, אבל בערבים אני לא עושה בייביסיטר בכלל. בדרך כלל בעלי עושה בסוף. על הנכדים של הבת הגדולה שומרת לפעמים אמא של בעלה, שגרה גם היא בראשון לציון".

     

    מה אומרות הבנות שלך על זה שאת לא מוכנה לשמרטף?

    "הן בעיקר אומרות: 'אמא, את יכולה לראות גם אצלי טלוויזיה. זה אותו דבר'. הן לא מקבלות 'לא' בקלות. אני חושבת שהדור של הילדים שלנו רגיל לקבל עזרה מההורים על מגש של כסף. זה נראה להם מובן מאליו. אני מאמינה שצריך לעזור לילדים. אני ובעלי עוזרים לבנות, לא רק בעניין של בייביסיטר. אבל אני חושבת שחשוב לדעת לא לבטל את עצמך במקביל".

     

    מה את אומרת לכל האמהות שחושבות שסבתא צריכה להתייצב לעזרה בכל רגע נתון?

    "אל תדונו אדם עד שתגיעו למקומו".  

    סילביה שליט. מעדיפה לראות טלוויזיה בבית שלה (צילום: עדי אדר)
      סילביה שליט. מעדיפה לראות טלוויזיה בבית שלה(צילום: עדי אדר)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד