Muji, ענקית העיצוב היפנית, מעודדת את אזרחי ארץ השמש העולה לברוח מהמולת העיר אל בקתות קומפקטיות וניידות, שעוצבו בידי שלושה מעצבים נודעים: בקתת עץ של המעצב היפני נואטו פוקסאווה, בקתת שעם בעיצוב ג'ספר מוריסון הבריטי, ובקתת אלומיניום של קונסטנטין גרצ'יץ' הגרמני. הבקתות יוצעו למכירה ב-2017, במחיר התחלתי של 25 אלף דולר האחת.
כאשר נחשפו שלוש הבקתות לפני כחודש בתחרות העיצוב השנתית בטוקיו, הן הוגבהו מעל מדשאה גדולה בצל המגדלים של מתחם מידטאון הראוותני בבירה היפנית, מול מוזיאון העיצוב החפור של האדריכל המינימליסטי טדאו אנדו. אופן ההצבה שלהן - בתים ריקים בסביבה הצרכנית העמוסה של העיר הסואנת - הדגיש את הצורך שזוהה במחלקת פיתוח המוצרים של מוג'י: האדם העירוני זקוק למרחב אינטימי כדי להתנתק ולהירגע.
רק צרכים אלמנטריים יסופקו בבתים המוכנים-מראש (Prefab) הללו, שמורכבים מחומרים קלים וניתנים לשינוע ולהצבה במקומות שונים - בחצר גדולה, על גג בניין או בטבע הפתוח. "הבקתות", מסביר האדריכל אריה קוץ, מרצה לאדריכלות יפן באוניברסיטת תל אביב ויו"ר אגודת הידידות ישראל-יפן, "רוכבות על היסטוריה ארוכה של בנייה מתועשת שקיימת באדריכלות היפנית משחר היותה. חלקי הבית יוצרו בעבר בנגרייה והורכבו באתר ללא מסמרים, בחיבורים 'קרים' (כדוגמת שקע-תקע). לכאורה, אין בהן חדש. יש ביפן מסורת ארוכה של בניית בתים דינמיים, ש'מטיילים' עם המשפחה".
בקתת העץ: חלל הפנים חשוף לראווה
צורתה המלבנית של בקתת העץ של פוקסאווה לקוחה ממחוזות ילדותו; לטענתו, צורה זו משרה שלווה. גם בשיתופי פעולה קודמים שלו עם מוג'י, בחר המעצב לאפיין את מוצריו בצורות פשוטות ונטולות קישוטים. הניקיון הצורני והעיצובי משווה לבקתה שלו מראה גנרי ומעט אנונימי.
החזית הארוכה בנויה מזוג דלתות הזזה מזכוכית, החושפות את חלל הפנים ומציפות אותו באור טבעי. הפאה הארוכה הנגדית אטומה ומחופה בלוחות עץ (מלבד חלון קטן בקדמת המטבחון). התוכנית מזכירה במת תיאטרון, החשופה לקהל בחזית ואטומה בגבה. כפי שתפאורה של במת התיאטרון מתחלפת, כך גם התפאורה של הבקתה תתחלף: במרחב הפתוח תעמוד הבקתה חשופה אל הנוף, אך במרחב העירוני ייחשף פנים הבית לראווה.
במרחב העירוני היפני יש תקדימים רבים של בתים זעירים (micro houses) חשופים-שקופים. זכיר במיוחד הוא בית ה-NA של האדריכל סו פוג'ימוטו, בפאתי הבירה טוקיו. הבית הוקם על מגרש ששטחו 55 מטריםרבועים בלבד, וכשהושלם ב-2011, אמר עליו האדריכל (בתרגום חופשי מספרו): "במקום שבו שקיפות ואטימות חיים זה לצד זה, אפשר לתכנן בצורה חופשית, בכל טווח קני המידה שבין גודלו של הגוף לגודלו האין סופי של המרחב הפתוח".
העץ שולט גם בתוך הבקתה של פוקסאווה, ומשווה לה מראה נעים וחם. היא מצוידת במיטת שדה ליחיד, במטבחון, בשולחן ובזוג כסאות, באח ובמדף. אמבטיה לטבילה ולרחצה מסורתית נכללת במפרט. "הבקתה לא בדיוק עונה להגדרה של 'בית נופש'", אמר פוקסאווה, "אך היא גם לא פשוטה כמו מוצר מחנאות".
בקתת השעם: חלל רחצה מזערי
בבקתת השעם של ג'ספר מוריסון אין מיטה. ישנים על משטחי טטאמי מסורתיים, המרצפים את כולה. זוג דלתות זכוכית וחלונות צרים וארוכים ממוקמים כמטר מעל הרצפה - גובה מתאים לחלון, כשיושבים על משטחי הטטאמי. זו קריצה מעניינת מצד מוריסון, מעצב מחונן של כיסאות, ספסלים, כורסאות ומערכות ישיבה משרדיות. כאן הוא הציב ארבעה כיסאות בפינת האוכל ושני כיסאות נמוכים ליד האח.
השעם, שמחפה את הבקתה מבחוץ, מיובא מפורטוגל ומשמש גם כבידוד אקוסטי; הדבר יקל על השהות בה, אם תוצב בעיר רועשת. גם חלל הפנים של הבקתה הזו מחופה עץ, וממנו עשויים גם המטבח ויחידות האחסון. גודלו המזערי של החלל שהוקצה לרחצה יעודד כנראה את הדיירים ביפנים לנסות פתרון אחר: לבקר במרחצאות הציבוריות, "אונסן", הנפוצות בארצם.
בקתת האלומיניום: ספרטנית
חזית הכניסה של בקתת האלומיניום של גרצ'יץ' בנויה כמעטפה, הנפתחת לאחר הצבתה. החצי העליון של המעטפה משמש כגגון, וחציה התחתון המתקפל כלפי מטה הופך למרפסת כניסה. השטח המזערי של הבקתה (3.3X4.53 מטר) נקבע על ידי המעצב בכוונה, כדי לחמוק מהצורך להוציא היתר בנייה הדרוש ביפן למבנים גדולים יותר.
גם כאן חלל הפנים מחופה עץ, כשבינו לבין האלומיניום החיצוני חוצץ קצף מבודד (אקוסטי וטרמי). הבקתה כוללת פרטים הלקוחים מתחום המשאיות והמכולות, למשל פס נירוסטה מחורץ לאורך הקיר, שמאפשר לקבע אליו חפצים כדי לייצבם בזמן השינוע.
הבקתה הספרטנית מחולקת לשני מפלסים, שסולם מחבר ביניהם. במפלס התחתון יש שרפרף. בעליון (ששטחו כחצי מהקומה התחתונה) יש מזרן. פינת רחצה - אין. "זה לא בהכרח מרחב שמתפקד באופן מלא למגורים", הודה גרצ'יץ'. "לא חייבים לזרום בו מים או חשמל. זה פשוט מקום לעשות בו משהו". ההצהרה הזו, שמעודדת החזקת חלל נוסף - קטן ככל שיהיה - בעבור משתמש יחיד, לא עולה בקנה אחד עם המניפסט של מוג'י, שקורא לצמצום ולהסתפקות בבסיסי ובנחוץ כדרך לחיים טובים יותר.
לחצו על התצלום: האם מכולות הן הברקה ישראלית טובה יותר?
המסורת נשמרת
אדריכלים ומעצבים יפנים קוראים בשנים האחרונות תגר על האדריכלות המונומנטלית. הבקתות של Muji מתווספות לשרשרת פרויקטים כמו בית התה השקוף (קאו-אן) בקיוטו, של המעצב והאדריכל העכשווי טוקוג'ין יושיוקה; מרחב הלמידה שתכנן האדריכל הצעיר, ג'ונה אישיגאמי, באוניברסיטת קייט; וביתן הנמל באי נאושימה, בתכנון סטודיו Sanna (שמתכננים את קמפוס ''בצלאל'' בירושלים). הפרויקטים האלה שומרים על הרצף החזותי של הנוף שבו הוקמו, מבלי להיות בולטים או נוכחים בו בצורה דורסנית.
אף שרק מעצב יפני אחד הוזמן לפרויקט הבקתות הנוכחי, שלושתן משלבות - לצד סגנונות עכשוויים - רכיבים באדריכלות היפנית המסורתית. בבחירת החומרים, הצבעים, הצורות והפרטים ניסחו שלושת המעצבים אמירה על המושגים "יפניות" ו"כפריות": החל בצבע הכהה של בקתות העץ והשעם, שנשאב מהאדריכלות היפנית הפרה-מודרנית ומשמש כיום כאחד מתנאי השימור המחמירים של האדריכלות בעיר המסורתית קיוטו; דרך הגגות המשופעים ומשיכת הקירוי אל מעבר לחזית בדרך שמספקת מחסה ומסתור, כפי שנעשה בבית המסורתי (למשל, בפביליון הזהב בקיוטו); ועד ל"אנגאווה" - הפלטפורמה ההיקפית (דמוית מרפסת צרה ללא מעקה) - ואבן הדריכה (stepping stone) בכניסה, המזוהות עם אדריכלות המגורים היפנית. גם האח עם גזרי העץ מכניסה אל מרחב המגורים העכשווי את האש החשופה שבערה בבית המסורתי, ומרמזת על ייעודן של הבקתות.
"הבקתות מוכיחות עד כמה נוח ליפנים, יותר מלכל אחד אחר, לתכנן בקטן", מסביר ד"ר ארז גולני-סלומון, מומחה לאדריכלות יפן ומרצה בחוג לאדריכלות בבצלאל ובאוניברסיטת ווסאדה בטוקיו. "היפנים הם החופשיים ביותר בתכנון, ובניגוד לשאר העולם, שמבצע מעבר מיידי להייטק ומשתמש בשפות עיצוביות מעולם האסטרונאוטיקה, החלל והצלילה, הרי שאצל היפנים זה כרוך בהליכה טבעית אל המקורות. בניגוד לנתפש במערב, הפנייה לתכנון מרחבי מחיה קטנים לא נובעת באופן מיידי מהתמוטטות כלכלית, מאסון או ממצוקה".
הפנים לאולימפיאדה: מגורים זמניים למיליוני תיירים
בפרויקט הבקתות מובלטים שמות המעצבים, אבל בבית העיצוב היפני - שמחזיק כיום מאות חנויות ב-25 מדינות - מאמינים שעיצוב טוב ואיכותי קל לזיהוי: בחומרים, באריזה יעילה וכדומה. לכן, אין צורך במיתוג שמי שלו (וראשי התיבות של החברה אף אומרים זאת). הפריטים של מוג'י חפים מפרטים בלתי נחוצים מבחינה שימושית, והתפישה הזו מתגשמת גם בשלוש הבקתות: הן לא מציעות נוחות או פינוק, והיצרן לא מתאמץ להפגין דגמי פאר למגורים ארעיים, כפי שעושים יצרנים אחרים המציעים מגורים מתועשים.
מוג'י מציעה סט של מוצרים אדריכליים, החל במוצרי מחנאות וכלה בשכונה פרוורית שלמה, שנבנתה בשיתוף פעולה עם היזם ORIX והושלמה ב-2012. עד כה שיווקה החברה ארבעה סוגי בתים: "בית חלון", "בית עץ", "בית בוקר" (שהיה הראשון להיבנות בטוקיו ב-2004) ו"בית אנכי" ("הבית העומד", בתרגום מיפנית).
לדברי גולני-סלומון, החברה הענקית "מאוד עירנית לצרכים המשתנים של השוק, והיא מעלה ומורידה מוצרים מהמדפים בכל רגע נתון". את ההיגיון המסחרי מאחורי פרויקט הבקתות הוא מסביר בכך ש"הערים היפניות קטנות והולכות. יש בהן חורים ריקים ואזורי חולשה, האוכלוסייה מזדקנת, וסביר להניח שלקראת האולימפיאדה בטוקיו ב-2020, אחת הטיפולוגיות שיוצגו יהיו בקתות שיפוזרו בטוקיו. אפשר לצפות שבמקביל למגדלים שנבנים היום סמוך לכפר האולימפי, יוצעו למיליוני המבקרים גם מוצרי מגורים מתועשים קטנים מאוד, שיוצבו ברחובות, בפארקים, בחצרות הבתים, על הגגות ובכל שטח עירוני פנוי".
הניסיון הישראלי: מחדר בקיבוץ לבית בחצר האחורית
צמצומו של מרחב המגורים למידות מינימליות, מוכר בישראל בעיקר בתנועה הקיבוצית בעבר. הסוציאליזם שלף את המטבח אל מחוץ לבית המגורים (הבישול והאכילה נעשו במשותף בחדר האוכל), ואת הילדים הוא הוציא מהבית ללינה משותפת בבתי ילדים. חללי המגורים הצנועים בימיו הראשונים של הקיבוץ, וגם הרבה שנים לאחר מכן, הותאמו רק לזוגות או ליחידים.
הזמנים השתנו, גם בקיבוצים, אבל המחסור בדירות בארץ, ובפרט ביחידות קטנות, רק מחריף. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-1976 היוו דירות בנות 5 חדרים ויותר רק 4% מכלל הדירות שבנייתן הסתיימה, ואילו ב-2012 חלקן הגיע ל-55%. גם אפשרויות ההרחבה בקיבוצים וההתיישבות של בנים ממשיכים בחצרות של נחלות משפחתיות במושבים, מעוררות מחדש את הצורך ביחידות קטנות וניידות כפתרון מגורים בסביבות צפופות. הבקתות של מוג'י לא זולות, הן גם לא יכולות לשמש כפתרון למגורי קבע, אבל הן בהחלט מספקות חומר למחשבה ישראלית בנושא.
