הסוף לסכסוך: אולי לא במזרח התיכון, אבל לפחות אצלכם בבית

בשבוע שעבר היא הסבירה לכם למה אסור להפריע לילדים לריב, גם אם נמאס לכם מהעימותים. היום רינת לפידות, מדריכת הורים, תגיד לכם מה כן כדאי לעשות

רינת לפידותפורסם: 12.01.16 09:45
אם המריבה הופכת אלימה בצורה ברורה - נפסיק אותה. לא בדרך של נקיטת עמדה, אלא פיסית - נפריד את הילדים. צילום אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
אם המריבה הופכת אלימה בצורה ברורה - נפסיק אותה. לא בדרך של נקיטת עמדה, אלא פיסית - נפריד את הילדים. צילום אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
לפעמים נדמה לנו שהילדים קמים בבוקר רק בשביל שיוכלו לריב. איך נצליח ללמד אותם להסתדר זה עם זה? אני רוצה לשלוח צפירת הרגעה - אם הסכסוך הארוך והמתוקשר שהיה בין הרופאים למדינה וכלל שביתה מתישה ומכתבי התפטרות הגיע לסיומו באמצעות גישור, גם אתם יכולים. לפני שמתחילים, מציעה להציץ גם על הכתבה הקודמת בסדרה: הורים, תפסיקו כבר להפריע לילדים שלכם לריב. זה חשוב להם

 

גישור זה לא אומר להתפשר

אז מה זה בעצם גישור? בניגוד למה שלמדתי בתיכון (סליחה, דורית, מורתי ללשון), אני דווקא רוצה להתחיל את ההגדרה בהסבר - מה זה לא. גישור הוא לא פישור. כאשר אנחנו ניגשים לגשר, אין לנו כוונה להגיע לקו האמצע בו כל אחד מוותר קצת וכולם ממשיכים בדרכם. פשרות הן דבר נחמד שמתאים למצבים מסוימים, אבל אין להן יכולת להחזיק לאורך זמן במערכות יחסים. כזכור, אנחנו ההורים רוצים לעזור לילדים בפיתוח מערכות היחסים החברתיות שלהם ולכן לא נרצה שהם ילמדו כל הזמן להתפשר.

 

עכשיו אחזור לדרך הישר ואסביר מה זה כן גישור. גישור הוא הליך בו צד שלישי שאינו מעורב במחלוקת, מסייע לצדדים החלוקים להגיע לפתרון מוסכם בנושא הסכסוך. אם ניקח את זה לחיים המשפחתיים, אז במקרה של מריבה בין אחים:

צד שלישי שאינו מעורב = אחד ההורים.

הצדדים החלוקים = הילדים שרבים.

מסייע לצדדים להגיע = עוזר להם למצוא את הפתרון.

 

טוב. הורים אנחנו יודעים מה זה, ילדים גם, אבל מה זה אומר מסייע להם למצוא את הפתרון? כהורה, יש לי ניסיון רב שנים. ברור לי בלי צל של ספק מי צודק פה. למה שאני לא פשוט אגיד להם מה צריך לעשות ונחזיר סופסוף את השקט? למה, באמת? מכמה סיבות:

 

א. אנחנו רוצים ללמד את הילדים שלנו לקחת אחריות על המעשים שלהם בכלל ועל המריבות שלהם בפרט. אם אנחנו מתערבים ונוקטים עמדה - המסר שהילדים מקבלים הוא שהם לא יכולים לבד. הם לומדים שאין להם את היכולת להתמודד עם מריבות ומחלוקות ובכל חוסר הסכמה הם יצטרכו לפנות למישהו שיחליט עבורם מה עושים.

 

ב. כיוון שהנקודה בה המריבה עלתה לטונים גבוהים, היא לא בהכרח נקודת ההתחלה של המחלוקת, קיים סיכוי גדול שאין לנו את כל הרקע שמאפשר לנו למצוא את הפתרון הראוי. יכול להיות שאנחנו רואים שכרגע תמר חטפה ליואב את השלט מהיד וזה נראה לנו לא הוגן, אבל פספסנו את החלק בו יואב ישב ליד תמר, הקניט אותה, חיקה אותה (מעשה אהוב במיוחד על ילדים) או לקח לה את הצבעים שקיבלה במתנה ליום ההולדת.

 

ג. ברור שאנחנו אוהבים את כל הילדים בצורה שווה ולא מפלים ובכל זאת, בואו נהיה רגע כנים. אחד מהילדים זקוק קצת יותר להגנתנו, לא? אולי הוא קטן ולכן חלש יותר, אולי היא בת והוא בן, אולי גם ככה קשה לו עכשיו חברתית/לימודית בבית הספר ואולי... נראה שהמסר ברור. מרוב הרצון לגונן על החלש ובשם תחושת הצדק שמפעילה את כולנו, בדרך כלל ניטה לצדד באחד הילדים. באופן כזה אנחנו גם גורמים לתחושת חוסר צדק אצל השני וגם מחלישים עוד יותר את החלש, כיוון שאנחנו מונעים ממנו את תחושת המסוגלות.

 

חוק מספר 1: אנחנו לא פותרים עבורם את המריבה. זה לא הוגן, לא חינוכי ולא מספק את המענה הטוב ביותר למריבה שנוצרה.

 

יופי, הבנו מה אנחנו לא עושים, אבל מה כן?

כזכור, אנחנו קודם כל צריכים לאפשר למריבה להתרחש בלי התערבות מצדנו. אם ראינו שהילדים פתחו במריבה, נוכל לומר להם: "אני רואה שאתם רבים. אם תצטרכו אותי, אני פה". בשלב זה נקווה שהם לא יצטרכו ויצליחו להתמודד לבד. אם הם הצליחו - נהדר. הם רכשו מיומנות נוספת. אם לא והם פונים לעזרה, זה השלב בו אנחנו מציעים להם גישור.

 

רגע לפני - אם המריבה הופכת אלימה בצורה ברורה - נפסיק אותה. לא בדרך של נקיטת עמדה, אלא פיסית - נפריד את הילדים. לא רק את זה שכרגע משתולל יותר, אלא את שניהם בצורה שווה ונמתין עד שסערה תחלוף. בלי לומר שום דבר שיפוטי לאף אחד מהם.

 

אז אם הם פנו אלינו בבקשת עזרה או אם הפרדנו אותם ועכשיו הם רגועים - נשאל אותם האם הם מעוניינים בגישור. אם לא נוח לכם עם המושג - אתם יכולים לבחור שם אחר: שיחה, בירור, מפגש, דיון. תוכלו אפילו לקרוא להליך משה אם תרצו. העיקר שהילדים יבינו למה הכוונה כאשר אתם מציעים אותו.

 

סביר להניח שבהתחלה הם לא ידעו על מה מדובר ואולי לא ירצו לשתף פעולה, אז נעודד אותם לפחות להתנסות, מתוך אמונה שלאחר שיכירו את ההזדמנות, הם ישמחו להשתמש בה.

 

חוק מספר 2: גישור צריך להתבצע בהסכמת שני הצדדים.

 

הכוח הגדול של הגישור נובע מהעובדה שהוא מתקיים מרצון. מתחילים מרצון, ממשיכים מרצון ומסיימים ברצון. כאמור, כאשר הילדים לא יודעים מה זה, מומלץ לעודד אותם, אבל חשוב לזכור: לא מצ'פרים ילד שהסכים ולא מענישים ילד שסירב - זה מעקר את רעיון הרצון.

 

טוב, אז שניהם רוצים. עכשיו:

נושיב את שני הילדים בעמדה שווה, על מנת לייצר תחושת שוויון ולא רק לדבר עליה. זה אומר שאף אחד לא יושב עלינו כיוון שהוא בוכה ומסכן. זוכרים? קודם מסיימים את הבכי ואז יושבים בעמדה זהה.

 

שלבי הגישור

  1. נאמר משפט קצר ולא שיפוטי. "תמר ויואב, רבתם עכשיו על השלט ולכן אנחנו עושים גישור".
  2. נשאל מי רוצה להתחיל ולספר מה קרה. נבדוק ששניהם מסכימים על העניין. אם אין הסכמה לגבי מי מתחיל - אפשר להציע "עץ או פלי" או מתודה אחרת שתחליט עבורנו, בתנאי שהיא מוסכמת על שני הצדדים.
  3. נחזור בקצרה על מה שהראשון סיפר, בצורה עובדתית ונטולת שיפוט. מטרת החזרה היא כפולה - גם להראות לילד שסיפר שהקשבנו לו וגם, שימו לב, לאפשר לילד הכועס לשמוע את הדברים מאדם שלישי. כל מי שכעס פעם על מישהו עד שלא היה מסוגל להקשיב לו - מבין את חשיבותו של שלב זה.
  4. נבקש מהילד השני לספר ונחזור באותו באופן.
  5. נשאל כל אחד מהצדדים בתורו אם יש לו מה להוסיף.
  6. נסכם ב-3-4 משפטים את העניין.
  7. נשאל - מה הפתרון שאתם מציעים? אני חוזרת ומזכירה - זו המריבה שלהם, האחריות שלהם והגישור שלהם. אתם לא צריכים לפתור אותו ולא להציע פתרונות. גם אם אתם מחזיקים בכיס את המפתח לשלום העולמי בין שניהם - תשאירו אותו בכיס.
  8. נבחן את ההצעות עד שתהיה אחת שמוסכמת על שניהם.
  9. נכריז על הסיכום וניפרד לשלום.

 

זהו - קצר, פשוט ולא כואב. בהתחלה זה נראה ארוך, אבל כשמתרגלים - ההליך הופך קצר ומדויק וההשפעה שלו רחבה הרבה מעבר לסכסוך הנקודתי. הגישור מספק להם מיומנויות הקשבה, חשיבה יצירתית, בטחון עצמי, תחושת מסוגלות ואחריות אישית. שווה, לא?

 

אם יש לכם שאלות או מחשבות לגבי ההליך, אתם מוזמנים לבקר בדף הפייסבוק שלי "רינת לפידות מדריכת הורים בכלים של גישור". מבטיחה לענות ולהגיב. בהצלחה!

 

  • רינת לפידות, אמא לשלושה, מדריכת הורים בכלים של גישור.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מגשרת משפחתית. בעלת MA בחינוך מאוניברסיטת חיפה. לאחר שנים בהם ראיתי את הקסמים המתרחשים סביב שולחן הגישור, הבנתי שהדרך הטובה ביותר היא להנחיל את עקרונות הגישור לכמה שיותר אנשים, על מנת שילמדו לנהל את מערכות היחסים הקרובות בצורה מיטבית. לכן, אני מדריכה הורים, מורים, ארגונים וקבוצות בכלי הגישור ומלמדת לייצר הסכמות, לפתור מחלוקות ולהגדיל שיתופי פעולה במשפחה ובחברה.