מתגברים על המתבגרים: לעבור את התקופה המעצבנת עם הטינאייג'רים

איך להתמודד עם עישון, שתייה, סרבנות בית ספר ושאר צרות של מתבגרים? הורים מנוסים שהיו שם חוזרים כדי לספר. לגזור, לשמור ולנשום עמוק

צרות של מתבגרים, מה עושים מול התקופה המאתגרת הזו? (צילום: shutterstock )
צרות של מתבגרים, מה עושים מול התקופה המאתגרת הזו? (צילום: shutterstock )

"הודעתי למתבגר: תקנה עכשיו איזה חולצות שאתה בוחר, ואין יותר"

ענת שושן, מנהלת לקוחות עסקיים בבזק, גרה בכפר סירקין, אמא לשלושה (21, 17.5, 12):

"בתקופה מסוימת מצאתי את עצמי מסתבכת עם קניית חולצות בית ספר לבן שלי. בהתחלה הוא רצה חולצות צמודות, אז קניתי לו המון כאלה. ואז הוא החליט שהוא מעדיף ללבוש רחב, וקניתי לו — שוב — המון מאלה.

 

כשקניתי צווארון וי הוא רצה צווארון עגול, ולהפך. בסוף לקחתי אותו לחנות, נתתי לו לבחור ולקנות מה שהוא רוצה והבהרתי שאין יותר. הוא קנה מה שהוא בחר, ובאמת לא בא לבקש עוד פעם.

 

"עוד עניין שהתמודדנו איתו הוא העישון: כשגילינו שהוא מעשן, הרצינו לו בלי סוף — על הנזקים, על הסכנה, על כמה שלאבא שלו היה קשה להיגמל. אבל הרי בגילו אי אפשר לאסור ולהעניש, אז הרפינו, ורק העברנו את המסר שלא נראה את זה בעין יפה אם הוא יעשן לידנו. אז הוא לא מסתיר, אבל עושה לנו כבוד ולא מעשן בבית או בנוכחותנו. ככה לפחות חסכנו כמה שעות עישון ביממה".

 

"הפסקתי לבקש שיסמסו לי כשהם מגיעים אחרי שנהגו ברכב"

ורדה מירקין, מורה, גרה במצפה הילה, אמא לשלושה (23, 20, 18):

"אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי זה לישון בלילה גם כשהבנים שלי יוצאים לנהוג באוטו, ולא לבקש מהם שישלחו הודעה כשהם מגיעים ויוצאים. הבנתי שאם יקרה משהו, הוא יקרה עם הודעה או בלי. ההודעות האלו הן עול עבורם ועבורי: הן גורמות להם פחות לסמוך על עצמם, ולי — לחכות להודעה במקום לישון בלילה. מרגע שהבנתי שהפחד הוא הבעיה שלי, החלטתי לשחרר אותם מהבעיות שלי. זה לא תמיד פשוט: יש לילות שבהם שלושתם נוהגים, כל אחד לכיוון אחר, אבל אני עומדת בזה בגבורה.

 

"עוד משהו שלמדתי הוא לא להיפגע ולא להיתפס לכל מילה או ג'סטה לא נעימה שלהם. מוצפים בגיל הזה טסטוסטרון, והתגובות שלהם לא תמיד בשליטה. אז הגדרתי להם קווים אדומים של איך לדבר אל ההורים, ומעבר לזה פשוט הבלגתי.

 

"למדתי לתת להם לטעות ולתקן את הדברים בעצמם, במיוחד במה שקשור בבית הספר. אם למשל היה להם עניין עם מורה, לא הלכתי לסדר את העניינים בשבילם, והם ידעו את זה מראש. היה להם ברור שאם הם מסתבכים עם מורה, הם אלה שצריכים לפתור את זה.

 

"ולא פחות חשוב: למדתי לעזוב את עניין הסדר והניקיון בחדרים. לא התעמתתי איתם על זה, והחדרים נראו נורא — ועדיין נראים נורא. הקפדתי שהטריטוריה הציבורית בבית תהיה מסודרת, אבל על הטריטוריות שלהם החלטתי לא לריב. הם יודעים שאם החדר לא מסודר, העוזרת לא תיכנס אליו — וזה לא באמת אכפת להם. הקו האדום שלי היה הכביסה: מה שלא יגיע לסל — לא יכובס. אני לא הולכת ואוספת כביסה מהחדרים, ומה שזרוק על הרצפה נשאר על הרצפה".

 

"כשהילדים רצו פטור ממטלות בית הספר, העברתי את האחריות אליהם"

רינה בן עיון, שדרנית ברדיו צפון, גרה במושב צוריאל, אמא לארבעה (30, 28, 25, 18):

"בכל פעם שהילדים הגיעו אליי וניסו להשיג פטור ממשהו שצריך לעשות בבית הספר — לגשת למבחן, להגיש עבודה או סתם לקום בבוקר, הודעתי להם שאני לא בעניין, וזה ביניהם לבין המורה. דיברתי איתם ושיקפתי להם את התוצאות האפשריות, אבל החזרתי את האחריות אליהם. התוצאה הייתה שהם לא תמיד עשו מה שצריך, אבל הם כן נשאו באחריות; וכשמשהו לא עבד להם, הם הגישו דין וחשבון לעצמם ולא לי.

 

"עם אחד הבנים שלי זה עבד עד כדי כך, שהייתה שאלה אם הוא בכלל יסיים תיכון, והוא סיים עם בגרות מלאה בממוצע של קרוב ל־90. וכל זה בגלל שלאורך כל הדרך אמרתי לו שהבחירה היא שלו, שההצלחה שלו תלויה רק בו. לא ידעתי אפילו מתי המבחנים שלו. זה חיזק לו את הביטחון ולימד אותו לסמוך על עצמו. הוא ראה שכשהוא שם לעצמו מטרה, הוא מצליח. היום הוא יודע שכשהוא רוצה הוא יכול".

 

"גיליתי שעדיף לדבר איתם רק כשהם לא רעבים, צמאים או עייפים"

נעמה לויתן־פורסרופ, פסיכולוגית שיווקית, גרה בסטוקהולם, אמא לשלושה (23 ,20 ,16):

"גיליתי שעדיף לחשוב על המתבגרים כמו על תינוקות מגודלים. נכון, הם מגיעים בגודל גדול במיוחד ואי אפשר לתת להם מוצץ או להחזיק אותם בידיים. נכון גם שאנחנו כבר לא האלוהים שלהם. אבל בדיוק כמו תינוקות, כשהם רעבים ועייפים, אי אפשר לדבר איתם או לחנך אותם. לכן אין טעם בכלל לנסות לפתח איתם שיחה כשהם מגיעים מבית הספר. עד שהם לא יאכלו וינוחו, הם מקסימום יענו ש'היה בסדר'.

 

במיוחד זה כך עם בנים, שיכולת ספיגת האוכל שלהם בגיל הזה היא ממש מרשימה.

כשהם רעבים או עייפים, אי אפשר לדבר איתם (צילום: shutterstock )
    כשהם רעבים או עייפים, אי אפשר לדבר איתם(צילום: shutterstock )

    "עוד דבר שלמדתי זה לא להתעקש על הכל, אלא לבחור שניים־שלושה דברים שחשובים לנו ולהתעקש רק עליהם. למשל, חשוב לי במיוחד שהילדים יבואו איתנו לארוחות משפחתיות בשבתות ובחגים, ושיתקשרו הביתה מיד להודיע איפה הם. אז אני מתעקשת רק על זה, ולא מנדנדת על דברים אחרים. גם לגבי שני הדברים האלה, הסברתי שאלה דברים שחשובים לי וביקשתי התחשבות. חשוב לי שהם יידעו שגם אני בן אדם, לא רק הורה".

     

    "אני שואלת אותם: איך הייתם רוצים שינהגו בכם?"

    קטי סגל, מורה לתטא הילינג ומטפלת משפחתית, אמא לשלושה (20, 17, 12), גרה במושב עולש:

    "כשהמתבגרים שלי מתלבטים איך לפעול בסיטואציות חברתיות; כשהם מתלבטים אם להזמין מישהו או לא, אם להתחשב או לדאוג לעצמם, אם להיענות לבקשות של אחים או חברים שלא כל כך נוחות להם, או מנסים לרצות מישהו אחר — אני שואלת אותם דבר אחד: אם המצב היה הפוך, איך הייתם רוצים שיתייחסו אליכם? ככה בדיוק תתנהגו. זה מיד מפקס אותם. הדגש אצלנו בבית הוא על התחשבות באחר, וכשהמתבגרים זוכרים את זה, הכל נהיה יותר פשוט.

     

    "למשל, יש אצלנו בבית עכשיו שני מתבגרים שנוהגים — אבל רק אוטו אחד. כדי להסתדר, אנחנו פותחים יומן בכל שבוע, וכל אחד אומר מה היום הרצוי לו. אבל קורה שיש גם יוצאים מן הכלל, ושניהם צריכים את האוטו באותו זמן. כך, למשל, לפני כמה שבועות, הבן היה צריך להגיע לקופת חולים מרוחקת, והבת רצתה להגיע לים. לכאורה ברור שהבן היה אמור לקבל את האוטו, אבל עשינו שיקול דעת ולקחנו בחשבון שבשביל הבת זה היום האחרון לחופשה, והיה לה חשוב ליהנות ממנו. שאלתי אותם: אם זה היה הפוך, איך הייתם רוצים שינהגו בכם? בדקנו אם אפשר להעביר את התור של הבן לשעה אחרת, ובסוף החלטנו יחד שהוא ייסע בדרך חלופית והיא תקבל את האוטו".

     

    "אני משדרת להם שהם יכולים לדבר איתי על אלכוהול"

    רמה ארן, מורה, גרה בצור הדסה, אמא לחמישה (34, 32, 27, 17, 15.5):

    "בכל מה שקשור לאלכוהול, הבנתי שצריך לנהל משחק מאוד עדין: מצד אחד, לא לתת לגיטימציה. מצד שני, לא להתעלם ולחשוב שבגלל שאת לא אוהבת את זה, זה לא קיים.

    לא לאסור, אלא לדבר על כמה שותים, עם מי שותים ועם מי לא (צילום: shutterstock )
      לא לאסור, אלא לדבר על כמה שותים, עם מי שותים ועם מי לא(צילום: shutterstock )

       

      חשוב להיות מספיק פתוחה בנושא כדי שיהיה אפשר לדבר עם המתבגרים על שתייה: לא לאסור, אלא לדבר על כמה שותים, עם מי שותים ועם מי לא, על מתי שותים — למשל בלילה האחרון של החופשה לא, כי לא מכובד לבוא לבית הספר עם הנגאובר, אבל בחופש אולי זה פחות נורא - ואפילו על איפה שותים ואיפה לא — אם אתה קרוב לבית זה פחות בעייתי, אבל אם אתה בחו"ל עם חברים, עדיף להימנע.

       

      חשוב לי שהילדים יידעו שהם יכולים לדבר איתי על זה. לא להגיד שזה בסדר, אבל להיות מספיק מקבלת כדי שהם יידעו שהם יכולים להתקשר אליי במקרה הצורך ואני אבוא.

       

      "ועם כל זאת, אני מזכירה לעצמי שאני עדיין לא יודעת הכל. אני לא שותפה ולא חברה שלהם, אלא אמא שלהם. כל מה שאני יכולה זה להשתדל לאפשר שיחה פתוחה, כמיטב יכולתי וכמיטב יכולתם".

       

      "למדתי להעיר רק על דבר אחד בכל פעם"

      ורד אשל־קדוש, מורה לחינוך מיוחד, גרה בזכרון יעקב, אמא לשלושה (19, 16, 11):

      "כשאנחנו כועסים על המתבגרים, אנחנו נוטים להטיח בהם את כל התסכולים יחד: 'לא רק שאתה לא לומד כמו שצריך, הרחתי ממך גם ריח של סיגריות ותראה איך אתה לבוש...' אבל למדתי שזה לא עובד. אף אחד לא יכול להכיל ביקורת בהמון תחומים בו זמנית וגם לעשות איתה משהו. אנחנו יכולים להכיל ביקורת רק כשאנחנו יודעים שאנחנו בסך הכל בסדר.

      לא להעמיס, לדבר על דבר אחד בכל פעם (צילום: shutterstock )
        לא להעמיס, לדבר על דבר אחד בכל פעם(צילום: shutterstock )

        "לכן למדתי לבחור טוב־טוב על מה אני מעירה עכשיו, ולהתאפק ולהעיר על דברים אחרים בפעם אחרת. למדתי גם להתחיל כל שיחת הערות דווקא בציון ההישגים של המתבגרים: למשל, 'ראיתי איך התחשבת באחותך', 'כל הכבוד שאתה מתמיד בעבודה'. לכולנו יותר קל לקבל ביקורת כשלפניה קיבלנו אישור.

         

        "חלק מהקושי לבחור על מה מעירים הוא שאנחנו רוצים את הילד מתפקד כבוגר כאן ועכשיו, בהתאם לגילו. אנחנו שוכחים שמדובר בתהליך — אטי, לפעמים אפילו מייסר. מצאתי את עצמי מדי פעם אומרת משפטים כמו: 'מה, אתה כבר בן 16, אתה לא יכול לעצור ולחשוב?' לא, הוא לא יכול כרגע. הוא בתהליך של התבגרות.

         

        מה גם שיש מתבגרים שהתהליך הזה יותר אטי אצלם מאשר אצל אחרים. אני מבינה היום שאנחנו חייבים להתאפק ולהסכים שהדברים לא יהיו ממש בסדר כאן ועכשיו. לדעת שאם משהו לא מתקתק עכשיו, זה לא אומר שהוא לא יתקתק אחר כך".

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד