"זאת עוגת גבינה משובחה במיוחד. לא מפסיקים לבלוע ממנה וליישר"

הבלוג פוסט פלמ"חניקי מציג שיחות עם אחת הדמויות המרתקות בתרבות הישראלית: נעמי פולני, שהחלה את דרכה כזמרת ושחקנית בצ'יזבטרון, הרכב הבידור של הפלמ"ח, ומזוהה במיוחד כבמאית של להקה מיתולוגית אחרת - התרנגולים. פולני, בת 88, גרה במושבה כינרת ועורכת מדי יום שישי תוכנית המשודרת ברדיו ללא הפסקה (103FM). את השיחות עימה קיימה חברתה דליה גוטמן, שהייתה עורכת ומפיקה בכירה בקול ישראל ובערוץ 1.

את מבקשת עוגת גבינה? תראי, יש לי אחדות: אחת של פנינה הג'ינג'ית, אחת של סבתא של גלית, של רותיק, אחות של נעמי שמר. אני בחרתי בעוגה של דיתה מבית השיטה.

לפעמים כשאני מגישה עוגה, אומרים לי: "אהה, יש לי בדיוק אותו דבר". אבל זאת משובחה במיוחד. לרוב עוגות הגבינה יש בסיס. לזאת אין. החיסרון - שלא מפסיקים לבלוע ממנה וליישר, ולפעמים אין מה להגיש לאורחים.

המצרכים:

שש שקיות סוכר וניל (איפה שמתי את המשקפיים?), אחת ורבע כוס סוכר, כולל סוכר הווניל, חמש ביצים מופרדות, שתי כפות גדושות קמח, כף אחת גדושה קורנפלור, קליפת לימון מגוררת, שלושת-רבעי קילו גבינה 9% (שלושה גביעים).

ההכנה:

מערבבים יפה-יפה את החלמונים עם מחצית כמות הסוכר עד שהגוון מלבין, וזהו הקרם. מעין קרם חביב.

מוסיפים לקרם את הגבינה, הקמח, הקורנפלור וקליפת הלימון. לבחוש יפה-יפה.

מקציפים את החלבונים עם יתרת הסוכר לקצף קשה ככל האפשר.

להוסיף את הקצף לתערובת הגבינה, ובערבוב של קלי-קלות, כדי לא להרוג לקצף את מצב הרוח.

שופכים לתבנית 26 מתפרקת משומנת - ולתנור, שפירושו עשר דקות בחום חזק של 175 מעלות, ואחר כך להנמיך את העוצמה ל-100 מעלות ולאפות שעתיים.

לפני שנתיים אכלתי עוגת גבינה בבית קפה בתל אביב. אמרתי להם: "אם אתם רוצים, אשלח לכם מתכון של עוגת הגבינה הכי טובה".

"שלחי, שלחי".

עד היום לא שלחתי.

עוגת גבינה אחרת. נעמי טוענת שהעוגה שלה יותר טובה(צילום: דודו אזולאי)

והנותר, ליבו נשבר

הערב בחרתי שירים שהם סיפורים ואגדות: "אגדה יפנית", "הנסיך הקטן" ועוד. השירים האלה בנויים על אותו עיקרון: סיפור על בני זוג שעל אחד נגזרה כליה, מוות, ואז העצב מכלה גם את השני.

כמו ב"שני שושנים" של אורלנד - "והנותר, ליבו נשבר, ליבו נשבר".

לפעמים זה סיפור על משאת נפש שנתגלתה כאכזבה: הגיבור שואף ליותר ממה שניתן לו, הוא לא מסתפק בקיים, וזה מביא עליו אבדון - "בלדה על מעיין וים" של יחיאל מוהר. בתכנים של השירים האלה יש עגמומיות, ולכן גם המלודיה תמיד מינורית, לירית.

את שואלת מה שלום גדי וסופה? היום אין לי תלונות עליהם חוץ מדרמות מאוד קשות בין סופה לבין חתולים. בדרך כלל היא יודעת לאהוב, אבל כשהיא רואה חתול, כל מרכז הגב שלה סומר, היא מתאבנת לרגע, ואז כשיכורה מרביצה ריצה. בדרך כלל היא לא תופסת אותם, עד שכן, ואז זה נורא.

היא מרגישה היטב שאני זועמת עליה. אני יודעת את זה לפי המבט שלה. ציירי טבעת גדולה, ובתוכה, בגובה שני שליש בערך, ציירי שתי אליפסות ניצבות; בתקרה של כל אליפסה ציירי את האישון - תראי איזו הבעת כניעה מתקבלת.

היא מבינה במה היא מואשמת. כך היא מסתכלת עליי אחרי הריגת החתולון הקטן. אבל אני נותנת לכעס שלי עליה להימוג, כי זה טבעה, זאת היא.

"סופה מבינה במה היא מואשמת. כך היא מסתכלת עליי אחרי הריגת החתולון הקטן"(צילום: רחל מפטש)

>> לשיחות קודמות עם נעמי פולני, שבהן היא מדברת על סשה ארגוב, דורון נשר, תרצה אתר, רחל המשוררת ועוד נושאים רבים אחרים - לחצו  כאן