לשימוש הבלוג בלבד

"יש מבצעים שחושפים גוון קול, מנעד, דרמה - ורוצחים את השיר"

הבמאית המיתולוגית מסבירה שיש "זמרים רבים תענוגיים, מבינים מה הם דוברים", לעומת אמנים "שמועכים את המילים. אותי זה מענה". למי היא מתכוונת? פרק ט'

דליה גוטמןפורסם: 07.12.15 12:21

הבלוג פוסט פלמ"חניקי מציג מדי שבוע שיחות עם אחת הדמויות המרתקות בתרבות הישראלית: נעמי פולני, שהחלה את דרכה כזמרת ושחקנית בצ'יזבטרון, הרכב הבידור של הפלמ"ח, ומזוהה במיוחד כבמאית של להקה מיתולוגית אחרת - התרנגולים (ראו קליפ למעלה מתוך תוכנית טלוויזיה שצולמה בבלגיה בתחילת שנות ה-60). פולני, בת 88, גרה במושבה כינרת ועורכת מדי יום שישי תוכנית המשודרת ברדיו ללא הפסקה (103FM). את השיחות עימה קיימה חברתה דליה גוטמן, שהייתה עורכת ומפיקה בכירה בקול ישראל ובערוץ 1.

 

אני רוצה להמשיך לדבר איתך על ביצוע של שירים, כי לא הספקנו הכול. כשאני מקשיבה לשיר, אני מוכרחה לשמוע את המילה. אני רוצה מנגינה עם המילה המספרת. המנגינה כובשת בלי תנאים, אבל את המילים מוכרחים לשמוע היטב.

 

יש זמרים רבים תענוגיים. מבינים מה הם דוברים. אצלם אתה שומע את מלוא תוכנו של השיר - המוזיקלי והמילולי. אבל יש מבצעים שמועכים את המילים. אותי זה מְעַנֶה, כי אתה מפסיד את הדבר. הם מנצלים את השיר כדי לחשוף את כל מה שהם אוהבים בעצמם: גוון הקול, יכולת המנעד, הדרמה שהם יכולים ליצור עם גרונם. ובגלל כל האיכויות ה"נפלאות" שלהם שהם פורשֹים לפנינו, הם רוצחים את השיר. הם לא מבינים את מבנה המשפט שלפעמים זולג לשורה השנייה. לא מבחינים בחריזה שהיא לפעמים גם באמצע המילה ולא רק בקצות השורות.

 

למשל, בשיר של דני סנדרסון "לכבוד הקיץ": "עם בגד ים יצאתי פעם, אל חוף ביום אביב. שמיכה מבד, עיתון ביד ושמש מסביב". הוא חורז גם בתוך השורה וגם בקצה. מוכרחים להתכוון להשמיע את השעשוע המילולי הזה. אם הזמר יידע את הדבר, זה כבר יכתיב לו את אופן הביצוע. לפעמים דווקא בשירים השובביים, שיש בהם קונצים, והמחבר משתעשע, כדאי להקדיש יותר מאמץ. והעיקר שיבינו מה אתה דובר.

 

 

אני כבר יודעת על מה אדבר איתך בפעם הבאה, אבל עכשיו אני שומעת את החתולות הקטנות מייללות. הן צעירות מאוד, והכלבים משיגים אותן. זה נורא. בעיקר סופה. היא תופסת אותן ומנערת. די. זה נורא. אני לא רוצה לדבר על זה.

 

"היא תופסת את החתולות הקטנות ומנערת. זה נורא". סופה (צילום: רחל מפטש)
    "היא תופסת את החתולות הקטנות ומנערת. זה נורא". סופה(צילום: רחל מפטש)

     

    את שואלת אם קר לי?

    כשאני זזה ממשלט למשלט, אני חוטפת קצת קור עד שאני נדבקת למבוע חום אחר

     

    היום נֵעוֹר בי היצר הציוני. ריכזתי בתוכנית שירים על דמויות שיש להן זהות מוחלטת עם בניין הארץ. זו בהחלט תזכורת ומַעֲלָה ליודעים, ולהללו שרוצים לדעת, זה נותן מושג. זו תערוכה של אנשים שהם אבן דרך בהגשמה של ה"יש" של מדינת ישראל.

     

    מה שאמרתי עכשיו מקבל ביטוי, למשל, בשיר על בן-גוריון של גרוניך ומתי כספי. יש שם משפט, "מגיע לו שיכתבו עליו שיר". אני אוהבת את המשפט הזה כי זה משפט שלנו, של אחד העם. לא של סופרים או פוליטיקאים.

     

     

    השירים שבחרתי הערב הם שיעורים קטנים בבניית הארץ. באיזו משבצת מעשה האנשים האלה הגשימו. אני שמחה בהתהוות ובהישג. למשל, השיר על רוטנברג, שהחליט שבנהריים אפשר לשלוף אנרגיה ממי הירדן וליצור חשמל. זה מרתק.

     

     

    או אליעזר בן-יהודה.

     

     

    אני אוהבת את השירים האלו בגלל הנאמר ואיך שנאמר. לפעמים אתה מרותק בגלל הצלע המילולית, ולפעמים בגלל הצלע המוזיקלית. אני אוהבת את השירים בשל מה שמסופר בהם: ההגדה המילולית והמוזיקלית. הרי לפעמים המנגינה יכולה לפקשש, אבל כשהיא מצליחה, אז המילה פורחת. לזה צריך לשאוף: הגדה מוצלחת שמכוסה במשפט מוזיקלי הולם.

     

    למורה שלי למוזיקה, הרברט ברין, הייתה דוגמה שהיה חוזר עליה. "המנגינה היא כמו מכסה שמתיישב היטב על קופסת המילים", הוא אמר, "עד כדי כך טוב, שאתה שומע את פליטת האוויר ברגע שאתה מניח אותו. פוף! ואז אתה יודע שהוא התלבש באופן מושלם על הקופסה. זה מספק".

     

    את שואלת אם קר לי? קודם כל, אי אפשר לתפוס אותי בלי גטקעס. כשאני יושבת על יד התנור, טוב לי. כשאני זזה ממשלט למשלט, אני חוטפת קצת קור עד שאני נדבקת למבוע חום אחר.

     

    "אי אפשר לתפוס אותי בלי גטקעס". נעמי וסופה בחורף (צילום: גיל נחושתן)
      "אי אפשר לתפוס אותי בלי גטקעס". נעמי וסופה בחורף(צילום: גיל נחושתן)

       

      לשיחות נוספות עם נעמי פולני - לחצו כאן

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      דליה גוטמן היא בעלת הבלוג פוסט פלמ"חניקי, הכולל שיחות שהיא מקיימת עם המוזיקאית והבמאית-כוריאוגרפית נעמי פולני, מי שהחלה את דרכה כזמרת ושחקנית בצ'יזבטרון, להקת הבידור של הפלמ"ח, ומזוהה במיוחד כבמאית של הרכב מיתולוגי אחר – התרנגולים.

      נעמי פולני נולדה ב-1927, גרה במושבה כינרת ואם לשניים, יותם ואיה, מנישואיה לזמר ליאור ייני. היא משוחחת עם גוטמן מדי יום שישי, לקראת שידור של תוכנית בעריכתה ברדיו ללא הפסקה.

      דליה גוטמן הייתה מפיקה בכירה ברשות השידור. בין השאר, ערכה והפיקה מופעי הוקרה לכמה מהאייקונים הגדולים של התרבות הישראלית, בהם נעמי שמר, חיים חפר, אלכסנדר פן, משה וילנסקי ואברהם שלונסקי. היא אם לבת, נועה, שאביה הוא הסופר יעקב שבתאי. שיחותיה עם פולני התפרסמו לראשונה בעמוד הפייסבוק שלה.