אל תחנך את הילדים שלי: איך חיים עם ילדים של מישהו אחר?

זוגות שחיים יחד ומנהלים חיי משפחה, חווים חילוקי דעות בהורות. זה טבעי. כשזה קורה במשפחה פרק ב', המתח מועצם. למה? כי אנחנו יוצאים למסע הזה עם נקודת פתיחה לא שווה. הילדים שהם לא שלנו לא מסתכלים עלינו באותן עיניים אוהבות; חלוקת התפקידים לא שווה (בעיני כל אחד מבני הבית, אגב) ויש הרבה גשרים שצריך לחצות. היערכות לאתגרי הדרך מצמצמת את הפער בין ציפיות למציאות:

1. ישרו מראש קו בנושא הכללים בבית

אחד מסוגי הקונפליקטים השכיחים הם חילוקי הדעות לגבי הטמעת כללי חינוך בתוך הבית. מתי הילדים הולכים לישון, כמה זמן צפייה בטלוויזיה מותר להם, איפה מותר להם לאכול? אלו החלטות שאת רובן ניתן לפתור כבר בהתחלה, בשיחה של בני הזוג. אם הדעות שלכם חלוקות, דברו על זה בחופשיות והקדימו לעשות זאת. ברוב המקרים, בלהט ההתאהבות, שמים את הנושאים האלו בצד ואומרים שכשהבעיות יגיעו, נתמודד. רק שבמציאות זה לא קורה. אבל כמו בהסכם ממון שנחתם לפני נישואים ומכין את הקרקע לימים 'גשומים', כך גם כאן, ככל שתהיו יותר מוגדרים ותנהלו את השיחה הזו ברוגע ובאווירה טובה, כך יהיו לכם יותר כלים ומיומנויות להתמודד איתם כשחילוקי הדעות יגיעו. ואפילו ברגע קריאת שורות אלו לא מאוחר מדי לעשות זאת.

2. צפו לבלתי צפוי

גם אם דיברתם על דברים והתכוננתם, קחו בחשבון שייתכן שבכל זאת יקרו דברים שיגרמו לכם להגיב להם בצורה שלא צפיתם אחד מהשני, כי הרכב המשפחה המשולבת מזמן הרבה דברים לא צפויים שאין לכם שליטה או יכולת לצפות. למשל, דברים שקשורים בילדים ו/או בבני הזוג הקודמים, כי באמת אי אפשר לתכנן את הכל.

3. הקשיבו וכבדו את נקודת המבט של בן או בת הזוג

לכל המפקפקים והמצקצקים - לכבד ולהבין לא אומר להסכים! זה אומר, אתה חשוב לי, הדעה שלך חשובה לי ונמצא פיתרון שנוכל לחיות איתו שנינו. זה המפתח. אתם לא לקראת בניית בית ראשון, אלא בית שני על יסודות הבית הראשון. אתם כבר מגיעים עם נסיון ו'אני מאמין' שלכם בנושא גידול ילדים ולכן השילוב הוא יותר מורכב.

4. הבינו את התפקיד של כל אחד

חשוב להכיר בתפקיד של ההורה הביולוגי כהורה המחליט לגבי ילדיו. בין הורים וילדים יש מערכת יחסים שנמשכת לעד. כפי שאתם יודעים או חוויתם, זוגות נפרדים, אבל הורים וילדים לא. חינוך ילדים בכל משפחה הוא אלמנט שכרוך גם בקונפליקטים, התנגדויות וסערת רוחות. רק שכהורים ביולוגים יש בינינו לבין ילדינו בסיס התקשרות בטוח, מכיל ואוהב. ההורה הלא ביולוגי לא נמצא באותה עמדה ולכן הוא עובד קשה יותר כדי להרוויח את מקומו. זהו תהליך ארוך והדרגתי. לכן כל ניסיון מצדו לעשות זאת, עשוי להתקבל בחוסר אהדה ולאיים על תהליך יצירת קשר חיובי שלו עם הילדים. על ההורה הביולוגי לדאוג לרווחה הנפשית של הילד ולתחושת הביטחון של בן הזוג.

5. גלו גמישות ובגרות

במקרים של חילוקי דעות לגבי נושאים הקשורים בחינוך הילדים, השאירו את ההחלטה הסופית בידיים של ההורה הביולוגי. ההורה הלא ביולוגי יצטרך לדעת להתגמש בנושא. אם יש בסיס מספיק חזק של ביטחון ביחסים תוכלו להמשיך הלאה מבלי לזקוף זאת אחד כנגד השני.

6. היו מתואמים ובהירים מול הילדים

כך שהילדים יבינו שכל החלטה שקורית בבית היא החלטה שמציבה אתכם יחד כחזית אחידה מולם. חשוב שהם ידעו שאתם מדברים על דברים וחושבים עליהם ולא שולפים כללים מהאצבע. זה אומר שאם הילד אומר "את לא אמא שלי" (אמירה שכיחה המקוממת הורים לא ביולוגיים רבים) התשובה היא "אתה צודק, אבל אלו כללים שאבא שלך ואני קבענו ואם לא תעשה אותם נצטרך לדבר על זה". זה ימגר מאבקי כוח מיותרים.

7. בלי תיוגים בבקשה

"הוא חלש לידה", "היא צועקת". תיוג בני זוג זו מהמורה גדולה ביחסים. זה רעל לתקשורת. וכשאין תקשורת אין תהליך למציאת פיתרון. תיוג שאינו מחמיא (ובינינו, בדרך כלל הוא לא מחמיא) יוצר יאוש. אין מקום לשינוי ולגמישות ואז אתם שומעים משפטים כמו: "לא משנה מה אני אעשה, אני תמיד הרעה שלא רוצה אותם". ואם אתם רוצים לדעת את האמת... תיוג משרת הרבה מאוד זוגות שרוצים להמנע מהדרך המעייפת של מציאת פיתרון. לייצר תקשורת אמיתית דורש השקעה רגשית וכשזוגות לא מסכימים על אותם הדברים, הם מנסים להתנער מיצירת תקשורת. איך? באמצעות ויכוחים, כעסים והדבקת תגיות: "אי אפשר לדבר איתך, אתה אף פעם לא מקשיב".

8. במקום לתייג, תבינו את המטרות אחד של השני

אנשים הם מטרתיים. כשהם פועלים, תמיד יש לזה סיבה מסוימת, גם אם היא לא תמיד ברורה להם. כך למשל, אם אתם מתווכחים על סיום זמן צפיה בטלוויזיה, כשצד אחד חושב שצפיה היא עד השעה שמונה והצד השני מצדד בשעה תשע, יש אפשרות לשיחה שתתנהל כך:
היא: "למה חשוב לך שזה יהיה עד שמונה?"
הוא: "כי חשוב לי שהחל מהשעה שמונה יהיה לנו את הזמן שלנו ולמה חשוב לך שהם יצפו בה עד השעה תשע?"
היא: "כי הם נהנים ורגועים ואני רוצה לפנק אותם בעוד שעה".
כלומר, במקום להגיד למישהו "את רכה מדי" או "אתה קשה מדי" תבינו מה הם רוצים להשיג. זו תקשורת שיש בה הקשבה, הבנה ודרך למציאת פיתרון.

9. קבלו אחד את השני כפרטנרים ולא כמכשול

אתם המפתח להצלחה. היחד שלכם. ילדים אולי לא ישתלבו בתוך המשפחה בדרך או בקצב שהייתם רוצים או לחילופין ישתלבו נפלא, עם זאת, השילוב המשמעותי החשוב שמאפשר קרקע יציבה ליסודות בטוחים של המשפחה החדשה היא אתם.