מצטער שבגדתי: הייתי עושה הכל כדי להחזיר את המשפחה שלי

"אני לא מסתיר - הגיע לי שהיא תזרוק אותי. לא הייתי צריך לבגוד באמא של הילדים שלי", איתי מספר לענת לב-אדלר את סיפורו ומודה שיעשה הכל כדי לחזור הביתה

ענת לב אדלרפורסם: 11.11.15 15:14
"נשארתי גם בלי הריגוש שמצאתי וגם בלי המשפחה שלי" (צילום: shutterstock)
"נשארתי גם בלי הריגוש שמצאתי וגם בלי המשפחה שלי" (צילום: shutterstock)
אני יושבת מולו והוא נראה מותש כל כך, שכל מה שאני רוצה זה להציע לו כרית ומקום להניח את הראש. איתי (שם בדוי) ואני נפגשים כיוון שהוא רוצה לספר לי את הסיפור שלו ושאני אכתוב בשמו ספר. ספר על סיוט הגירושים שלו; ספר שהוא מקווה שיגרום לזוגות שמגיעים לסף התהום הזה, לעשות את כל הדרך חזרה ולא לקפוץ ראש פנימה אל תוך החור השחור שהוא נמצא בו עכשיו. כן, הוא יודע שזה לא משהו ששומעים בדרך כלל, אבל הנה, הוא אומר (גם עכשיו, כאשר תהליך הגירושים שלו נמצא כבר בישורת האחרונה), שכל מי שיכול למנוע מעצמו את הדבר הזה – טוב יעשה.

 

מריבות, האשמות ופסיכולוגים

"השערות הלבנות? זה מעורכי הדין. אנחנו היינו גומרים את זה כבר, אבל יש כאן 20 ומשהו שנות נישואים ועסק משפחתי שצריך לפרק ולא מעט כסף, אז זה נמשך ונמשך ואנחנו עמוק בתוך הבוץ – הרגשי, הכלכלי, הנפשי". איתי מתאר מריבות, הטחת האשמות, פסיכולוגים, יועצים, עורכי דין חשופי שיניים משני צדי המתרס, ילדים אהובים שניצבים בתווך, קרועי מבט וקורעי לב. ומתוך התופת הזו, שיש עוד המון זמן עד שתשקוט, יש לו כל כך הרבה תובנות חשובות להעביר הלאה והעיקרית שבהן היא: לא כל כך מהר. לא כל כך מהר להחליט שאויבים, לא כל כך מהר להחליט ששונאים, לא כל כך מהר להחליט שהולכים להרוס האחד לשני את הצורה.

 

"גם אם האהבה נגמרה, תנו לה למות בכבוד ואל תדרכו עליה ברגל גסה", הוא מבקש ואני, שהסברתי לו שספר לא ייצא מזה (אולי פעם כן?), אבל תובנות חשובות לטור הזה בהחלט – כותבת באדיקות כל מילה, אבל בעצם אני רוצה לקפוץ ולומר לו "קודם כל? אולי קודם כל לא כל כך מהר לבגוד?" אבל אני שותקת ומזכירה לעצמי שאני יושבת בשיחה הזו על תקן של צינור דרכו עוברות המילים שלו ולא בתפקיד השופטת וגם האמת היא שדי בלתי אפשרי לעצור את שטף דיבורו. נראה שהוא רוצה כבר זמן רב להיפטר מהמטען החונק הזה, שלא בטוח בכלל שאפשר להשליך הלאה.

 

הרומן נגמר ועכשיו הוא לבד

"נכון, ניהלתי רומן ומגיע לי שהיא תזרוק אותי לכל הרוחות, אבל הלוואי, הלוואי והייתי יכול להחזיר את הגלגל ולחזור לחיים שהיו לי. כן, אותם חיים שבאיזשהו שלב הפכו להיות בעיני חסרי ריגוש ומשעממים ושאמרתי לעצמי שאני עוד רגע מת אם לא קורה בהם משהו חדש. עכשיו אני קונה אותם בשתי ידיים. את השגרה, את הרשימות לסופר, את העקיצות שלא נגמרות זה בזה, את הכתף הקרה כשעוברים אחד מול השני בסלון והולכים כועסים למיטה, כי בתוך כל הזוגיות העייפה והחבולה הזו, יש רגעים של קרבה ושל ביחד ושל מבט משותף וגאה בילדים המדהימים שלנו. רגעים של בית, של משפחה, שאין להם תחליף. גם אם אכיר מישהי ותהיה לי שוב משפחה חדשה, זו לא תהיה המשפחה ההיא, שלנו". רגע, אני אומרת, אתה מצליח לבלבל אותי. מה זאת אומרת תכיר מישהי. חשבתי שיש לך מישהי. הרי ניהלת רומן, לא?

 

הוא בודק הודעה נכנסת בנייד, מחליט לא לענות, לוקח לגימה מכוס מיץ האשכוליות האדומות שהזמין ואומר שהרומן כבר נגמר. עכשיו הוא לבד. "פשוט שנינו היינו נשואים והיא ראתה מה קורה אצלי ולא רצתה שגם המשפחה שלה תתפרק ואיך שאשתי עלתה עלינו היא הודיעה לי שעם כל הכאב היא לוקחת צעד אחורה וחוזרת לחיים שלה, לשקט שלה, לביטחון שלה. זה לקח כמה חודשים עד שהפסקנו ממש להיות בקשר, כי לשנינו היה קשה מאוד. נפגשנו לעוד כמה פעמים והמשכנו לדבר בטלפון, אבל בסוף היא עמדה בזה ואני גאה בה ושמח בשבילה שהיא לא עוברת את מה שאני עובר, שהיא חסכה מעצמה את הגיהינום הזה".

 

מגיע לך, מגיע לך, אני אומרת בלב ונוזפת בעצמי על התגובה הילדותית, כי מי יכול בכלל לשפוט בנאדם ולהיכנס בנעליו? כל אחד וההחלטות שלו. כל אחד והמסעות שלו. כל אחד והשיעורים שהוא עובר והמחירים שהוא נדרש לשלם.

 

אז כבר לא מתרגשים אחד מהשני, אז מה?

"אנשים לא יגידו לך את זה בקלות, כי כל אחד יש לו כבוד", א' ממשיך. "אבל תאמיני לי, אם יבדקו במכונת אמת, יגלו שהרבה מאוד מהזוגות שנפרדו, אחרי כמה שנים, היו מוכנים לוותר על הכל ולחזור למשפחה הראשונה שלהם, ככה, כמו שהם. אני לא מדבר כמובן על מצבים שבהם ממש סובלים כי יש אלימות או אחד הצדדים פשוט לא מסוגל לסבול את הצד השני. אני מדבר על חיים רגילים, כמו שכולנו מכירים אותם, של זוגות שחיים הרבה זמן ביחד וכבר לא מתרגשים אחד מהשני. אז מה? פאקינג לא מתרגשים. אתם יודעים בכלל איך נראית האלטרנטיבה אחרי שנגמרים כל הריגושים והפיצוצים? ואני שומע את זה מיותר ויותר גברים שאני פוגש, שאומרים לי כמה שלמרות הכיף בחוץ, הם מצטערים על זה שהתפרקה להם המשפחה.

 

הנה, קחי אותי, אני נשארתי גם בלי הריגוש שמצאתי וגם בלי המשפחה שלי ואני לא מסתיר – הגיע לי, הגיע לי שהיא תזרוק אותי. לא הייתי צריך לבגוד באמא של הילדים שלי. היא לא עשתה לי שום דבר רע. אם הייתי יודע שככה זה ייגמר, לא הייתי נכנס לזה. כן, אני מתחרט. עשיתי שטות. אתה יוצא החוצה ומבין שזהו. אתה לבד, עם עצמך. לא ארוחות שישי, לא חגים, לא טיולים בשבת בבוקר, לא בית מלא בריחות של אוכל כשחוזרים אליו בערב. גם מול החברים המשותפים זה לא קל. בחודשים האחרונים אני גר בבית של אמא שלי שעברה לבית אבות ואני מסתכל על עצמי בראי ולא מאמין. חזרתי לישון במיטה שהייתה שלי, בחדר שאחי ואני גרנו בו כל החיים, מיטה מול מיטה. כאילו שום דבר לא השתנה ואני שוב בן 15, רק עם מאה טון על הגב. הילדים שלי לא רוצים לדבר איתי ובצדק, כי אמא שלהם סיפרה להם מה קרה ולמה היא החליטה להיפרד ממני. הם כבר גדולים ומבינים. כמה פעמים רציתי לתפוס אותה אחרי אחד הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה ולהגיד לה, יאללה, בואי נעזוב את השטויות, אבל אין לי אומץ ואני גם לא מרגיש שהיא בעניין. היא מזמן כבר ביציאה ואני מבין אותה".

 

אז לא, ספר על מסע הגירושים של איתי לא ייצא מהפגישה שלנו, אבל אולי, כמו שהוא אמר, המונולוג הזה שלו ידבר אל מי מהקוראים ויגרום לחשיבה מחודשת על המחירים שאנחנו משלמים בחיים, מחירים שלא תמיד אנחנו לוקחים בחשבון, ולא תמיד אנחנו מודעים למה שהם ידרשו מאיתנו.

 

כשהוא מתרחק אני מביטה בראשו שופע השיער (עניין שאינו מובן מאליו במקומותינו) ובהליכתו הבוטחת וחושבת שכל מי שמביט בו עכשיו לא באמת יודע מה הוא מרגיש בלב, כמה הוא מתחרט וכמה הוא היה מוכן להקריב כדי להחזיר את הגלגל, כדי להדביק מחדש את המשפחה שלו, שהתפרקה.

 

----------------------------------------

 

דייט של אמצע החיים

רוצה להיפגש עם ענת לב-אדלר לשעת שיחה על מסע אמצע החיים? לפרטים לחצ/י כאן .  

ענת לב אדלר , מעבירה הרצאות וערבים חווייתיים לנשים בנושא אמצע החיים והצורך בשינוי ובהתפתחות בתקופה זו; מחברת הרומן רב המכר "כותבת ומוחקת אהבה". 

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אמא, כותבת, נשואה, עובדת, אוהבת, מגדלת, מג'נגלת, ממהרת. לא מתחרטת, לא משתעממת, לא מזריקה, לא צובעת (בינתיים), לא יוצאת מהבית לא מאופרת. מרצה וסופרת, מחברת רב המכר "כותבת ומוחקת אהבה", מפרסמת את "מחברות אותך לעצמך" - מחברות השראה, יומני תוכן וקלפי השראה לנשים. מרצה על שינוי באמצע החיים.