
חיוך מנצח: אליסון פליקס אלופה אולימפית
עד לונדון זכתה האמריקנית ב-8 מדליות זהב באליפויות העולם, אבל רק אחרי הניצחון ב-200 מ' הותירה את הטראומות מאחור
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
זו היתה ריצה בה השתתפו אצניות איכותיות ביותר. פליקס הקדימה את האלופה ב-100 מטר שלי אן פרייזר-פרייס מג'מייקה (22.09 שניות) ואת האמריקנית כרמליטה ג'יטר, שקבעה 22.14 שניות. האלופה בשתי האולימפיאדות הקודמות במקצוע זה, ורוניקה קמפבל-בראון מג'מייקה והאלופה הטריה ב-400 מטר סאניה ריצ'ארדס מארה"ב, נותרו ללא מדליות.
פרייזר-רייס הלכה על הדאבל והוליכה, אבל כפי שקורה לא מעט פעמים בריצת 200 מטר, ההכרעה נפלה בחלק השני של התחרות. האמריקנית החליפה
הילוך וסיימה ראשונה.
פליקס נולדה בלוס אנג'לס למשפחה דתית (אביה מטיף בכנסיה ואמה מורה בבית ספר יסודי) והחלה לרוץ בגיל 14, כשהבינה כי נולדה עם הכישרון. אחיה ווז, שפנה גם הוא לתחום וזכה ב-2002 במדליית זהב באליפות העולם לנוער בריצת שליחים 4X400 מטר, משמש כיום כסוכנה.
בעת שלמדה בבית הספר התיכון הבפטיסטי בלוס אנג'לס כונתה פליקס "רגלי תרנגולת", בשל רגליה הדקיקות ומשקלה הקל. בהדרכתו של המאמן ווז סמית' היא עבדה שעות ארוכות בחדר הכושר על מנת לחזק את גופה ועלתה במשקל. ב-2003 נבחרה פליקס לאתלטית השנה לנערות ואז ברור היה שמדובר באחת הספורטאיות הכשרוניות ביותר שמצמיחה האתלטיקה האמריקנית. היא שברה את השיא האמריקני לבתי ספר כשקבעה 22.11 שניות ב-200 מטר.
חגיגה אולימפית ב-ynet ספורט:
- צפו בשיא המדהים של רביעיית האמריקניות
- היום הגדול של ההתעמלות הישראלית
- וקרל לואיס הצליח לעצבן את אוסיין בולט
לאולימפיאדת אתונה 2004, בהיותה בת 18, הגיעה פליקס כהבטחה והרשימה כשזכתה במדליית הכסף בריצת 200 מטר (22.18 שניות) אחרי ורוניקה קמפבל, שאז הקדימה אותה. שנה לאחר מכן, באליפות העולם בהלסינקי, קמפבל סיימה רק רביעית ופליקס זכתה במדליית הזהב עם 22.16 שניות. בכך היא היתה לאלופת העולם הצעירה ביותר.
ב-2007 השלימה פליקס לימודי חינוך באוניברסיטת דרום קליפורניה ובאותה שנה רשמה הופעה מוצלחת במיוחד באליפות העולם באוסאקה. היא הגנה על התואר ב-200 מטר (21.81 ש', שוב הקדימה את קמפבל שסיימה שניה) ובנוסף
לאולימפיאדת בייג'ינג 2008 הגיעה פליקס כאחת הפייבוריטיות ובמטרה ברורה - ליטול את מדליית הזהב ב-200 מטר, אחרי שלא עברה את המבחנים האמריקנים ב-100 מטר. היא הצליחה לזכות רק בכסף, למרות שקבעה את תוצאתה הטובה ביותר באותה שנה (21.93 שניות), תוך ששוב ראתה את הגב של קמפבל-בראון (21.74 שניות). פליקס התנחמה בזכיה במדליית זהב ראשונה בקריירה במדי הרביעיה האמריקנית בריצת השליחות 4X400 מטר.
הקרב בין פליקס לקמפבל-בראון נמשך באליפות העולם בברלין 2009. פליקס זכתה בפעם השלישית ברציפות ב-200 מטר (22.02 שניות) ודחקה את יריבתה הג'מייקנית למקום השני. היא הוסיפה שוב זהב בשליחות 4X400 מטר.
ההצלחה בברלין לא ניחמה את פליקס, שהודתה: "הייתי מחליפה את כל שלוש המדליות באליפויות העולם תמורת מדליית זהב אולימפית. אני לא יכולה להשלים עם הפסד, לא יכולה להתחמק מזה וכל הזמן חושבת על ריצת הגמר בלונדון. אני לא מנסה להוציא את המחשבות האלה מהראש, כי זה מכניס בי מוטיבציה". ואמנם, מאז ההפסד בבייג'ינג היא התמקדה במטרה זו.
ב-2010 עברה פליקס לרוץ 400 מטר והיתה לאשה הראשונה שניצחה בשתי תחרויות ליגת היהלום. באליפות העולם בדאגו 2011 היא הסתפקה במדליית ארד ב-200 מטר (22.42 שניות), אחרי קמפבל-בראון (22.22 ש') וכרמליטה
ואז הגיעה שנת 2012. פליקס הבינה כי הפעם היא חייבת לנצח את קפמבל-בראון ולזכות סוף סוף בזהב האולימפי. במבחנים האמריקנים היא אותתה על כוונותיה כאשר קבעה ב-200 מטר את הזמן הרביעי בטיבו בכל הזמנים - 21.69 שניות.
העיתונות האמריקנית התעסקה שוב ושוב לפני האולימפיאדה בסיכוייה של פליקס לזכות בזהב. מאמנה בוב קרסי (בעלה של אלופת העבר בקרב 7 ג'קי ג'וינר קרסי), דאג להרחיק אותה מהעיתונאים ולא הירשה לה להתראיין. "הוא עשה עבודה נהדרת", הגיבה האצנית. "התגעגעתי אליכם חבר'ה, אבל הוא נתן לי הוראה להתרכז בתחרות".
פליקס לא היתה אמורה להשתתף בריצת ה-100 מטר בלונדון, מאחר שהגיעה רק רביעית במבחנים האמריקנים. לאחר מכן מסרה הסוכנת של ג'נבה טרנו שהגיעה שלישית, כי היא החליטה לוותר לפליקס על המקום.
אותה החלטה גרמה לוויכוח ציבורי בארצות הברית. טרנו נראתה נבוכה כאשר הסבירה למצלמות מדוע ויתרה על חלום ההשתתפות באולימפיאדה ופליקס הגיבה: "כולם ציפו שאוותר על המקום שלי. זה בגלל שהרבה אנשים מכירים אותי ורואים בי כבחורה הטובה. אבל במקרה הזה, לא היה מדובר רק בי".
ואכן, בריצת הגמר ל-100 מטר בלונדון הגיעה פליקס למקום החמישי למרות שקבעה שיא אישי (10.89 ש'), אבל ב-200 מטר אף אחת לא הצליחה למנוע ממנה ניצחון. בגיל 26, כשכבר צברה את הניסיון הדרוש, היא סוף סוף עשתה את זה.
"200 מטר זה הבייבי שלי", אמרה. "זה המרחק המושלם בשבילי. זו עדיין ריצת ספרינט, אבל יש לה דרישות נוספות ואתה נהנה ממנה יותר מאשר ב-100 מטר". שלי אן פרייזר-פרייס הגיבה: "אני חושבת שלעולם לא יהיה גמר עם שמונה משתתפות כאלה".
פליקס לא בכתה אחרי הניצחון כמו אחרי ההפסד בבייג'ינג, אבל גם לא שמחה בצורה יוצאת דופן בלילה בו הגשימה את פסגת שאיפותיה. "זה היה מטורף", הגיבה. "הסתכלתי על המשפחה שלי וזכרתי איך בכיתי בבייג'ינג. ידעתי שאני חייבת להיות אגרסיבית, החלפתי הילוך באמצע הריצה וזו המומחיות שלי. הסרתי משקולת מעל עצמי. שמרתי על מוטיבציה גבוהה וזה רגע מאוד מיוחד".
זה היה הלילה המוצלח ביותר עבור ארה"ב, שזכתה בו בשבע מדליות, שלוש מהן מזהב - בריטני ריס ברוחק ואריס מריט ב-100 מטר משוכות (יחד עם זו של פליקס), בנוסף לכסף של לשידה דמוס ב-400 מטר משוכות וג'ייסון ריצ'רדסון ב-110 משוכות והארד של ג'יטר ב-200 מטר וג'ניי דלואוץ' ברוחק. רק בברצלונה 92' רשמו האמריקנים לילה מוצלח יותר, עם תשע מדליות.
פליקס, שהיתה פופולארית מאוד בתקשורת עוד לפני הזכיה, הפכה כעת לסטארית של ממש. רעיית הנשיא מישל אובאמה וכדורסלן העבר מג'יק ג'ונסון מיהרו לברך אותה בטוויטר, כמו גם כוכבי קולנוע וטלוויזיה נוספים. מדורי הרכילות דיווחו שהיא ובן זוגה מזה שבע שנים, רץ ה-400 מטר משוכות קנת פרגוסון (שלא העפיל למשחקים האולימפים), שוקלים למסד את הקשר.
בד בבד התגלו סודות חדשים, כמו הלחץ שהפעילה פליקס על מאמנה להחליף את סוג הנעליים בהם השתמשה. "זה ההבדל הגדול", הסביר אחיה וסוכנה ווז. "כשאליסון היתה צעירה יותר, היא לא היתה מעזה להגיד לבוב קרסי 'זה מה שאני צריכה'. כעת היא שלטה בכל מה שיכלה".

