השר לביטחון התקציב
לא כולם אוהבים את סגנונו המעורפל והתנהלותו המהוססת. אבל בעידן של מיתון וקיצוצים, ולקראת הקרב על תקציב המדינה - לאשכנזי ואלופיו יהיה נוח יותר עם ברק בקומה ה-14 שבקריה
חברי המטה הכללי נמנעו בקפדנות בימים האחרונים מלהביע דעה בשאלה, מי רצוי כשר הביטחון בממשלת נתניהו. פה ושם, בשיחות מסדרון במגדלים התאומים בקריה, נעשו השוואות בין ברק ליעלון. אבל למערכת הפוליטית לא הגיעו מסרים מזו הביטחונית, והפוליטיקאים גם לא ביקשו חוות דעת מלובשי המדים.
זו אינה תופעה יוצאת דופן: מאז הוקם צה"ל, כמעט שלא נרשם מקרה (חוץ מערב מלחמת ששת הימים) בו ניסו קצינים בכירים במדים להתערב בקביעת זהותו של שר הביטחון. אולי זו מורשתו הדמוקרטית של בן-גוריון, ואולי מפני שהקצונה הבכירה בצה"ל לדורותיה יודעת שהרוצה בקידום לא ינקוט עמדה בעת שמתנהל משא-ומתן קואליציוני. בכל מקרה, מי שמתחככים ישירות בשר הביטחון במהלך עבודתם והקריירה שלהם תלויה בו - כלומר הרמטכ"ל וסגנו, האלופים ותתי-האלופים - ממתינים בסבלנות שהפור הפוליטי ייפול, ואז מיישרים קו ולומדים לתפקד עם הדרג הפוליטי הממונה עליהם ישירות.
הצבא יודע היטב שיש לו מנופים מעולים לנתב באמצעותם את שר הביטחון והממשלה - כל שר ביטחון וכל ממשלה - לכיוונים הרצויים לו. אפילו אלופים שהרימו גבה כשמונה עמיר פרץ לשר ביטחון, לא העיזו למחות. כך היה בעבר וכך יהיה גם הפעם. אף על פי כן, אסור לטעות: לצמרת צה"ל לדורותיה יש סולם העדפות סמוי מעין הציבור, אך ברור, במה שנוגע למעמדו הפוליטי והמקצועי של שר ביטחון.
סולם העדיפויות המטכ"לי
הפיקוד הבכיר של צה"ל מעדיף מצב שבו ראש הממשלה מחזיק גם בתיק הביטחון ויש לו ניסיון ביטחוני. בסיטואציה כזו יש לראשי צה"ל ומערכת הביטחון קשר ישיר, אינטימי ויומיומי, וגם שפה משותפת עם הגורם המשפיע והקובע ביותר בממשלה. כך מובטחים האינטרסים התקציביים של מערכת הביטחון בצורה המיטבית. כך גם יכולה המערכת הצבאית והביטחונית להשפיע באופן מיטבי וישיר על קבלת החלטות בממשלה, הנוגעות לביטחון המדינה. כך היה, למשל, בימי בן-גוריון ובימיו של רבין כראש ממשלה.
רואים עין בעין: ברק ואשכנזי בבה"ד 1 (צילום: משרד הביטחון)
בעדיפות שנייה מבחינת הצבא נמצא מצב, שבו שר הביטחון אינו ראש הממשלה, אך הוא מנוסה בענייני ביטחון ובעיקר - נהנה מבסיס פוליטי עצמאי וחזק, המאפשר לו לאכוף את משאלותיו התקציביות ואת הקו האסטרטגי שלו על ראש הממשלה. שר ביטחון כזה היה בנימין בן אליעזר בממשלתו של שרון. הוא אמנם לא נחשב אז לאוטוריטה ביטחונית מהמעלה הראשונה, אבל סיעת העבודה, שסרה למשמעתו ללא עוררין, הייתה חיונית לקיומה השביר של הקואליציה.
שלישי בסולם העדיפויות הצבאי הוא שר ביטחון שמעמדו הפוליטי האישי איתן, אם בגלל כוחו בתוך מפלגת השלטון ואם בגלל קרבתו לראש הממשלה. משה ארנס היה שר ביטחון כזה (ונחשב עד היום לאחד משרי הביטחון הטובים שהיו למדינת ישראל).
בתחתית סולם ההעדפות המטכ"לי עומד שר ביטחון חלש, שאין לו בסיס פוליטי משלו, אין הוא מקורב במיוחד לראש הממשלה והוא תלוי בו בכל. כמו למשל הרמטכ"ל לשעבר ושר הביטחון שאול מופז בממשלתו השנייה של שרון. אין עוררין על ניסיונו הצבאי, אבל מעמדו הפוליטי היה חלש ולכן - לא במקרה - קוצץ בתקופתו תקציב הביטחון באופן שפגע במוכנות צה"ל למלחמת לבנון השנייה.
לכן אפשר להסתכן ולקבוע, גם על סמך מידע המסתנן מהקריה, כי חברי המטכ"ל הנוכחי מרוצים ברובם מהמשך כהונתו של ברק כשר הביטחון בממשלה הבאה. לא כולם אוהבים אותו, את סגנונו המעורפל ואת התנהלותו המהוססת. יש ביניהם לא מעטים שחולקים נחרצות על תפישתו האסטרטגית. אבל גם אלה מעריכים כי ברק בקומה ה-14 של משרד הביטחון ישרת יותר טוב את האינטרסים של צה"ל ומערכת הביטחון מאשר יעלון. הסיבה העיקרית לכך קשורה במאבק האיתנים שייפתח בשבועות הקרובים על תקציב המדינה ותקציב הביטחון.
במקום עוד 2 מיליארד - יידרשו לקצץ?
הצבא טוען כי דרושה לו תוספת של כשני מיליארד שקל בתקציב 2009, כדי להשלים מלאים שהתרוקנו ב"עופרת יצוקה" וכדי להיערך להתמודדות עם איום הגרעין האיראני ועם התלקחות מלחמתית אפשרית בצפון בתקופה הקרובה. בה בשעה יודעים במטכ"ל כי האוצר דורש לקצץ רוחבית בתקציב המדינה, כדי להיערך להתמודדות עם פגעי המשבר הכלכלי וכדי לממן את עלות ההסכמים הקואליציוניים שכבר נחתמו. כתוצאה מכך חוששים הרמטכ"ל ואלופי המטה הכללי כי לא רק שלא יקבלו את התוספת שהם דורשים, אלא ייאלצו אף לוותר על הנתח הניכר בתקציב המדינה, שהובטח להם בממשלה היוצאת על פי מתווה ועדת ברודט.
כדי לסכל אפשרות כזאת הם זקוקים לשר ביטחון, שמעמדו הפוליטי
והאוטוריטה המקצועית שלו יכריעו את הכף לטובתם בדיוני התקציב. לכן, במצב הפוליטי הנוכחי, עדיף ברק על יעלון. נתניהו, הזקוק נואשות לסיעת העבודה כדי לשמור על יציבות הקואליציה הטרייה, יהיה קשוב יותר לטיעוני שר הביטחון המנוסה וראש הממשלה לשעבר ברק, מאשר לטיעוניו של יעלון, איש הליכוד החב לו את מינויו.
עובדה נוספת המחזקת את מעמדו ומשקלו של ברק במערכת הביטחונית היא מערכת יחסי העבודה הטובה, שנוצרה בינו לבין הרמטכ"ל גבי אשכנזי. זה לא רק עניין של כימיה אישית: תפישותיהם האסטרטגיות והתפעוליות של השניים זהות כמעט לחלוטין. הם גם רואים עין בעין את כיווני ההצטיידות ובניין הכוח העתידיים של צה"ל. בין יעלון ואשכנזי שוררים אמנם יחסי כבוד והערכה הדדיים, עוד מהתקופה בה 'בוגי' היה רמטכ"ל ואשכנזי סגנו. אין ספק שהשניים יכולים היו לתפקד בהרמוניה, אם יעלון היה מתמנה לשר ביטחון. כך גם אלופי המטה הכללי, המכירים אותו היטב ומעריכים אותו כאדם ישר ושקול וכאיש צבא מקצועי. אבל סמכותו הצבאית-מקצועית של ברק ונכסיו הפוליטיים מכריעים את הכף. במטה הכללי רוצים נציג חזק בעת דיוני התקציב בממשלה.
לפנייה לכתב/ת 
