רביב (19): "הכי נורא בסרטן - תופעות הלוואי מהכימו"
"הייתי מאוד חלש, והזדקקתי לעזרה אפילו ללכת לשירותים ולהתקלח", מספר רביב ירוסקי, בן 19, רמת-גן ומוסיף, "דברים קטנים שנראים לנו מובנים מאליהם היו ממש מבצע"
- רוצים לקרוא על המסע המרגש של "גדולים מהחיים" בארה"ב? לחצו כאן
"בפורים, קצת לפני היום-הולדת שלי קיבלתי את הבשורה שיש לי סרטן העצמות. בהתחלה לא ידעתי איך לקבל את זה. לא הבנתי למה זה קרה דווקא לי. נכנסתי לדיכאון, הרגשתי רע. לא הצלחתי לקלוט את הדבר הזה ולמה דווקא לי. אבל זה לא נמשך הרבה זמן, אחרי כמה ימים מאוד לא נעימים הבנתי שיש לי שתי אפשרויות – או לבכות על המצב שלי, או להילחם. החלטתי להלחם".
חיים עם סרטן: "מאז שגילו לי את הסרטן עברתי סוגים שונים של טיפולים. עברתי ניתוח להשתלת מפרק מלאכותי, טיפולי כימותרפיה, הרבה פיזיוטרפיה והיום אני לוקח כדורים".
השינויים שעברתי בעקבות המחלה: "למדתי להסתכל בצורה אחרת, יותר מבוגרת על החיים, ולהעריך אותם יותר. הכרתי המון חברים חדשים, והקשר עם המשפחה התחזק כי פתאום היינו הרבה זמן ביחד. דווקא החברים שהכרתי בזמן המחלה הם אלו שהיו איתי באש ובמים, החברים היותר ותיקים הפכו רק לידידים. אני חושב שזה תהליך טבעי. החברים הוותיקים לא מבינים את מה שאני עובר, קשה להם להיכנס לכל זה, הם רואים בזה מעמסה".
רביב ירוסקי (צילום: מוטי אברג'ל)
נקודת השפל שלי במהלך המחלה: "ללא ספק תופעות הלוואי מהטיפולים. לא יכלתי לאכול, היו לי בחילות והקאות. הייתי מאוד חלש, והזדקקתי לעזרה אפילו ללכת לשירותים ולהתקלח – דברים קטנים שנראים לנו מובנים מאליהם היו ממש מבצע וההורים מאוד עזרו לי בזה".
דבר טוב שקרה לי בעקבות המחלה: "אני עושה היום דברים שאדם רגיל לא עושה – כמו טיולים ואירועים אחרים שמארגנים עבור ילדים חולי סרטן. מעבר לזה, אני באמת לא יכול לחשוב על דברים טובים שקרו. הסרטן זה לא קיטנה ולא באים איתו דברים טובים. אני, כבן אדם, השתניתי והפכתי ליותר איכפתי ורגיש אולי".
געגוע אחד מהתקופה שלפני הסרטן: "אני לא מתגעגע ומעדיף להסתכל על הצד החיובי של המחלה, לא להתרכז בדברים השליליים".
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול: "אני רוצה להיות טייס. בעתיד הקרוב אני רוצה להתנדב לצבא, לחיל אוויר. אני מאוד מקווה שהצבא יהיה מוכן לקבל אותי, אני בטוח שיש לי הרבה מאוד מה לתרום שם".
רוצים לדבר על זה? היכנסו לפורום "גדולים מהחיים"
