אאוריקה: המצאות של קיץ

המצאת הגלידה

אגדות רבות נקשרו להמצאת הגלידה: אחת מהן מספרת, כי את המאכל המציא הַקֵּיסָר הָרוֹמִי נֵירוֹן, שֶׁעִרְבֵּב פּירוֹת עִם קֶרַח שֶׁעֲבָדָיו הביאו לו מההרים; על פי אגדה אחרת, את הגלידה הראשונה הכין הַטַּבָּח שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָאַנְגְּלִי צַ'רְלְס הָרִאשׁוֹן; ואילו אגדה שלישית טוענת, כי מְגַלֶּה הָאֲרָצוֹת מַרְקוֹ פּוֹלוֹ הוא שהביא את הַמַּעֲדָן מִסִּין במאה ה-13.

אולם, למעשה, איש אינו יודע מתי והיכן הומצאה לראשונה הגלידה. חוקרים מעריכים, כי עוד בזמנים קדומים ערבבו במקומות שונים בעולם שלג עם מיצי פירות כדי ליצור מַאֲכָל קָפוּא וּמָתוֹק. ככל הנראה, הגלידה הגיעה לְמַעֲרַב אֵירוֹפָּה מִסִּין, אולם לא בזכות מַרְקוֹ פּוֹלוֹ, אלא באמצעות סוחרים שֶׁנָּדְדוּ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב.

הגלידות הראשונות היו עשויות ממים ופירות (כיום נקרא מאכל זה בשם "סוֹרְבֶּה"), אולם במאה ה-17 התחילו להכין באֵירוֹפָּה גלידות על בסיס חלב. בעבר הייתה הגלידה מעדן יוקרתי, שרק העשירים יכלו לְהַרְשׁוֹת אותו לעצמם, בגלל שכדי להכין אותה היו צריכים להשיג קרח טבעי, שהיה נדיר ויקר ברוב המקומות. אולם, המצאת הקירור במאה ה-19 אפשרה לייצר קרח בזול, והגלידה הפכה למעדן עֲמָמִי.

אחת מההנאות הגדולות ביותר בקיץ היא אכילת אֲבַטִּיחַ אדום ומתוק. אולם, עד לפני כמה שנים הייתה בעיה קטנה שהעיבה על ההנאה הזאת - האֲבַטִּיחַ היה מלא בגרעינים קטנים ושחורים, אותם היו צריכים לירוק החוצה שוב ושוב.

אנשים חלמו על אֲבַטִּיחַ בלי גרעינים, אבל הדבר נראה בזמנו בלתי אפשרי - אם לאֲבַטִּיחַ לא יהיו גרעינים, איך יוכלו לשתול שיחים חדשים, שיניבו עוד אֲבַטִּיחִים? את הבעיה הזו פתר בשנת 1939 פְּרוֹפֶסוֹר יָפָּנִי בְּשֵׁם קִיהַארַה. באמצעות הַנְדָּסָה גֶּנֶטִית יצר קִיהַארַה שיחי אֲבַטִּיחַ מיוחדים, שכאשר מַפְרִים אותם בעזרת שיחי אֲבַטִּיחַ רגילים הם מניבים פירות ללא גרעינים.

כדי ליצור עוד שיחים שיניבו אֲבַטִּיחים ללא גרעינים חוזרים על התהליך שוב. בגלל שיש צורך בשיחי אֲבַטִּיחַ רגילים כדי לְהַפְרוֹת את השיחים המיוחדים, עד היום שליש מהשיחים בשדות של אבטיחים ללא גרעינים הם שיחים של אבטיחים עם גרעינים.

קרם הגנה נגד השמש

חֲשִׂיפָה מְמושֶּׁכֶת לשמש עלולה לגרום לכוויות ואף למחלות עור שונות. לכן, רופאים ממליצים כיום לִמְרוחַ קְרֶם הֲגָנָה נגד השמש בכל פעם שיוצאים מהבית, אפילו בחורף.

אולם, עד לפני 60 שנה קרם שכזה לא היה קיים. את קרם ההגנה הראשון המציא בשנת 1944 רוֹקֵחַ אָמֶרִיקָנִי בַּשֵּׁם בְּנַגְ'מִין גְרִין. מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה הייתה בעיצומה, וגְרִין היה מוטרד מכך שחיילים רבים, שנאלצו לבלות זמן רב בשמש, סבלו מכוויות. כדי לעזור להם הוא פיתח במטבח הביתי שלו מִשְׁחָה אֲדומָּה וְשַׁמְנוּנִית וניסה אותה על הַקָּרַחַת שלו. המשחה הזו הייתה די דוחה ולא ממש יעילה, אבל הייתה טובה יותר מכלום.

גְרִין המשיך לפתח את המשחה שלו ושיפר את ביצועיה. לאחר זמן מה הוא התחיל למכור אותה, והיא הפכה ללהיט. הקרמים שנמכרים כיום הם מאוד יעילים ומצליחים לשמור על העור במשך כמה שעות מפני הקרינה המזיקה שמגיעה אלינו מהשמש.