שתף קטע נבחר

אסור לתרום לנכי צה"ל

החשש "מה יגידו הגויים" מונע מקרנות יהודיות פילנתרופיות להתקרב למשהו שמזכיר את מערכת הביטחון. זה בסדר "לתת לחיות לחיות", אבל תנו גם לפצועים לחיות

סמל א.נ. איבד את מאור עיניו ואת שמיעתו בפיגוע האוטובוס בהר מירון. הוא הודה שהדבר היחיד שגרם לו לרגעי אושר נדירים מול שבועות וחודשי הצער והייאוש הרבים, הייתה היד החמה והמלטפת של דליה שץ, "אם הפצועים". סמלת ח.א. ממג"ב נפגעה קשות בפניה בהיתקלות עם מחבלים בקו התפר ונזקקה לשורת ניתוחים ולתהליך שיקום ארוך ומייגע. שץ היתה שם כדי להקל על מכאובה, למן הרגע ששבה לראות את מראה פניה הקשה ועד לסיום תהליך השיקום המייגע והמכאיב. לתהליך דומה נזקק גם מ.ב. מ"גולני", שנפגע בעת פעילות צבאית של יחידתו בשטחים. אם יש בחיים דברים שאין להם תחליף, כמו שאומרת אחת הפרסומות - זוהי עמותת "אם הפצועים".

 

שלושת אנשי הביטחון הפצועים הללו הם רק מדגם קטן מתוך קבוצה הולכת וגדלה של אלפי נפגעי פעילות ביטחונית, טרור ופעולות איבה המשתייכים לעמותה. כשלא אחת אפילו בני המשפחה נרתעים ממגע עם פנים חרוכות או עם גדם מדמם, מתייצבים המתנדבים ללא כל מחסום נפשי או פיסי ליד מיטת הפצוע ומלווים אותו עם ביטוי נדיר של רגשות אהבה ונתינה על-אנושיים. באחת התוכניות האחרונות של יהורם גאון בערוץ 1 הייתה התרגשות רבה, עת הופגשה "אם הפצועים" עם "ילדיה" - עשרות פצועים קשה, נכים בעגלותיהם, נערות ונערים צעירים, חלקם עולים חדשים, חלקם בודדים בארץ, שזכו לליטוף, חיבוק וחום ברגע בו היו זקוקים להם יותר מכל.

 

לפני מספר חודשים יצאה הנהלת העמותה ביוזמה יחודית, חינוכית, בריאותית, תרבותית ורווחתית שנועדה להכשיר פצועים ותיקים לשמש כמאמנים של פצועים "טריים". שיטת השיקום החדשנית הזאת נבנתה בישראל על-ידי צמד מומחיות בנושא, אסתי נווה וסיגל הראל-וייס. קורס הכשרה יחודי שכזה, שנועד לכ-25 חניכים ונמשך ארבעה חודשים, מוערך בכ-140 אלף שקלים. העמותה פנתה לקבלת סיוע מקרנות יהודיות פילנתרופיות הפועלות בארץ, וחרתו על דגלן הדוהה משהו "לסייע לתושבי מדינת ישראל בתחומי החינוך, הבריאות התרבות והרווחה".

 

אלא שהקרנות הללו נותנות מענקים כספיים לעמותות שונות על פי קריטריונים שהן קבעו, לעתים בחשיכה ציבורית ומינהלית מוחלטת, ששקיפות היא רק המלצה עבורן, ולעתים האפלייה הקשה שהן נוהגות, כמו במקרה של "אם הפצועים", זועקת לשמיים. אם בגלל עריצות התקינות הפוליטית ואם בשל החשש של "מה יגידו הגויים", נמנעים בעלי הקרנות מלהתקרב למשהו המזכיר את צה"ל או את מערכת הביטחון הישראלית. בכך, קודם כל הם מקפחים בפומבי את פצועי מערכת הביטחון, ומאידך הם אלה הקובעים סדר עדיפויות חדש בישראל. רבותי, זה בסדר "לתת לחיות לחיות", אבל תנו גם לפצועים הקשים לחיות!

 

איל-הון יהודי, הסוחר בדלק עם מדינות ערב, הודה, למשל, שביום בו יגלו כי הוא תורם לחיילי צה"ל - הוא יאבד את עסקיו. ענק ביטוח אחר בעיר סופר-ליברלית בארצות-הברית יודע היטב מהי המשמעות, אם מיליוני לקוחותיו הערבים יגלו שתרם לנפגע שב"כ או צה"ל או מג"ב, אשר פעל, רחמנא ליצלן, נגד טרוריסטים. אז מה עושים אם בכל זאת רוצים לתרום? תורמים רק ל"פרויקטים אוניברסליים", ניטראליים. ואם מדובר בתרומה לקידום נושאים ישראלים-פלסטינים, אז בכלל משדרגים את המעמד העסקי פי כמה. צריך להודות אגב שקיימת קרן אמריקנית אחת, שבאופן שיטתי תומכת בנפגעי מערכת הביטחון - זו "קרן הידידות" של הרב אקשטיין. אבל, האם מקרה הוא שמרבית תורמיה הם נוצרים אוונגליסטים?

 

יהיה זה רק טבעי אם עמותת "אם הפצועים" תציב לצד שלטי ההוקרה העמוקה לתורמיה, שבליבם פועם עדיין לב יהודי חם, שלט נוסף, המודיע בקיצור ובפשטות: "לקורס הכשרת הפצועים המחזיר את הפצוע לחיים חדשים התנגדה לתרום קרן... ". תהא זו רק נקמה פורתא.

 

משה אלעד, אלוף-משנה (מיל'), שימש כשליח לגיוס משאבים בארה"ב ועוסק בהתנדבות בנושאי בריאות, רפואה ורווחה לחיילי צה"ל

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מוטי סנדר
יד מלטפת ברגע הקשה מכל
צילום: מוטי סנדר
מומלצים