לונדון: קפץ מהאוטובוס שניות לפני הפיצוץ

ריצא'רד ג'ונס, בן 60, בסך הכל רצה להגיע אל מחוז חפצו. אתמול בבוקר (ה') עלה על על קו מספר 30 בלונדון, בכיכר ראסל. דקות ספורות לאחר שעלה הבחין שהאוטובוס לא נוסע במסלולו הרגיל. הוא קפץ מן הרכב שהחל לנסוע ועשר שניות לאחר מכן אירע פיצוץ.

• טרור בלונדון: הדיווחים, העדויות, הפרשנויות
  

גגו של האוטובוס, אוטובוס קומותיים אדום, עף כתוצאה מהפיצוץ. לפחות שני בני אדם נהרגו ועשרות נפצעו. "לא הפסקתי לומר לאנשים 'הרגע ירדתי מהאוטובוס", סיפר ג'ונס.

האוטובוס סטה ממסלולו הרגיל לאחר שנודע על הפיצוץ הראשון במתקפת הטרור האיומה שפקדה את לונדון, הפיצוץ בתחנת הרכבת ברחוב ליברפול. נוסעי הרכבת התחתית, ששותקה לחלוטין לאחר הפיצוץ, החלו להימלט מתוכה ויצרו פקקי ענק בתוך העיר.

ג'ונס, שהבחין בשינוי המסלול, לקח באותו רגע החלטה שהצילה כנראה את חייו. "אני פשוט מרגיש בר מזל באופן בלתי רגיל", אמר ג'ונס. "מייד כשירדתי מהאוטובוס הרגשתי פיצוץ אדיר ושמעתי רעש אדיר. אבל זה היה מוזר. הכל היה רגוע באופן מוזר".

גם אחרי הפיגוע, מספר ג'ונס, הבריטים שמרו על קור הרוח המוכר. "איש לא צרח ולא היתה שום מהומה. ראיתי בערך 20 איש, שפשוט קמו ממושביהם אחרי הפיצוץ, וירדו מהצד האחורי של האוטובוס. כולם עזרו לכולם. הם ירדו מהאוטובוס דרך ההריסות". בניגוד לתלונות שהושמעו על עיכוב בהגעת כוחות ההצלה סיפר ג'ונס: "השוטרים הגיעו כמעט מייד. אנשים ניגשו לסייע להם, אבל המשטרה שלטה בהתנהלות העניינים".

לא כמו בארץ: הבריטים צופים ושותקים

גם שולי דוידוביץ', דוברת שגרירות ישראל בלונדון, חוותה על בשרה את המהומה הלונדונית. דוידוביץ' היתה בדרכה לעבודה כשהבינה שמשהו לא בסדר. "מי שנוסע בתחבורה הבריטית יודע שמדי פעם יש עיכובים, אך הפעם היו יותר מדי תקלות, אפילו בקולה של נהגת רכבת התחתית ניתן היה לשמוע משהו שונה. היא דיברה בטון גבוה מדי, ממש צעקה. בשלב מסויים הבנתי שזה יותר מהפסקת חשמל טיפוסית", היא מספרת.

דוידוביץ' היתה בדרכה באותה השעה לאירוע הכלכלי שערכה השגרירות ליד תחנת ליברפול, שם אירע הפיצוץ הראשון. אירוע שאחד המשתתפים בו אמור היה להיות שר האוצר, בנימין נתניהו. "לכל אורך הנסיעה היתה תחושה לא נוחה. זה התחיל כשמייד בכניסה לתחתית הנהגת הודיעה שיש כמה תחנות סגורות וביקשה מהנוסעים להחליף רכבת לקו אחר. כל הנוסעים ירדו, והתחנות היו מאוד מאוד צפופות. כשהגעתי לקו האחרון הופיעה פתאום הודעה על צג הרכבת התחתית: 'שתי תחנות סגורות בשל התרעה בטחונית'. אחרי כמה שניות קראו לכל הנוסעים לרדת מהתחנה במערכת הכריזה. מייד אחר כך הודיעו לנו: 'כל מערכת הרכבות מושבתת בגלל בגלל תקלה מרכזית ברשת החשמל'".

דוידוביץ', ישראלית למודת הטלפונים שאחרי הפיגועים, מספרת: "היתה הרגשה שאנשים לא מבינים שמשהו קורה. הכל היה ברוגע מוחלט. כשניסיתי לחייג מהפלאפון גיליתי שאי אפשר ליצור קשר ואז הייתי בטוחה שקרה משהו חמור".

בהמשך החלה דוידוביץ' לעשות דרכה ברגל. אחר כך עלתה על אוטובוס בניסיון להגיע לכינוס אליו אמורה היתה להגיע. "לקח לבריטים זמן עד שהופסקה כל תנועת התחבורה הציבורית, כולל האוטובסים. ואז אנשים התחילו ללכת ברגל, לתפוס טרמפים. והכל בדממה מוחלטת. בינתיים הצלחתי להשיג את השגרירות ואת בעלי. אחרי שעה וחצי שעברה כמו נצח. והם סיפרו לי שהיו פיגועים".

"כשהידיעות כבר החלו לזרום", מספרת דוידוביץ', "אנשים החלו לוקחים את התיקים ובורחים. לא ברור לאן. אנשים רצו לצאת מהאזור ותחבורה לא היתה. הם התחילו ללכת על הכביש. לי זה הזכיר את 11 בספטמבר. בשלב מסויים ניסיתי לתפוס מונית ברחוב והיתה באחת החנויות טלוויזיה. אנשים עמדו וצפו בדיווח בלי לדבר האחד עם השני.

"בבריטניה אנשים לא מדברים אחד עם השני, ולא הופכים בתוך שניות, כמו בארץ, חברים לצרה. מי שלא הצליח ליצור קשר טלפוני לא הבין מה קרה. אנשים המשיכו בשגרה. ולי זאת היתה תחושה נוראית. בארץ, מי שמצליח להבין מה קורה מודיע את זה בקולי קולות. כמי שחיה את החדשות - לא להיות מעודכנת ולא לדעת מה קורה זאת תחושה נוראית. רוצים לחלוק את החוויה להתעדכן, לדבר. פה זה לא היה כך", היא מסכמת.

אז מה יקרה עכשיו? "כולם בסוף ישובו להשתמש ברכבת תחתית ואוטובוסים", היא מעריכה. "כמו בארץ, אין הרבה אלטרנטיבות אחרות. חייבים לחזור לשגרה".