"כולנו רוצים לחיות זה עם זה באהבה ובשלום"
אריק ופלור פדידה, עולים חדשים-ותיקים למודי ניסיון מצרפת, התוודעו לבני משפחת טוויטו במהלך ביקור מקדים של האחרונים בישראל. מאז, התהוותה חברות אמיצה בין שתי המשפחות שמתגוררות במודיעין. "כדי להיקלט בקלות אין צורך בהרבה פעילות או בהמון אנשים", מעיד אבי משפחת טוויטו. "צריך רק שיהיה מישהו שיתעניין מידי פעם, שישאל, שינחה"
"שלא כמו היום, אז מודיעין הייתה עיר קטנה בת 4,000 תושבים, ואנחנו היינו המשפחה הצרפתית הראשונה", פדידה משחזר. "לאולפן חיכינו שישה חודשים, אנשים סביבנו כמעט ולא דיברו צרפתית ולא ממש היה מי שיסביר ויעזור. גרועה מכל הייתה העובדה שהיינו צריכים להתרוצץ ברחבי הארץ כדי להגיע למשרדי
הקליטה והפנים. בכל פעם היה חסר איזה נייר, הביורוקרטיה חגגה, אנחנו לא לגמרי הבנו מה רוצים מאיתנו ובמשך זמן ארוך היינו חסרי אונים".
הימים חלפו, אריק ופלור סיימו ללמוד עברית באולפן ומצאו מקומות עבודה, ילדיהם, שהשתלבו מייד בבתי ספר, החלו להרגיש שייכים גם הם. משפחת פדידה נקלטה היטב במודיעין, אך החוויות הראשונות הטביעו את חותמן. "חשבנו לעצמנו שאם זה יהיה המצב, אנשים לא ירצו לבוא לכאן", אומר אריק. "לכן הקמנו עמותה שמטרתה לאפשר נחיתה רכה ככל האפשר לעולים החדשים".
"החלטנו שכאן אנחנו רוצים לגור"
את משפחת טוויטו, שעלתה ארצה לפני כשנתיים מפרבר פריזאי, פגשו בני משפחת פדידה במסגרת פעילותם בתוכנית "בבית ביחד". "אשתי, אני וגם חמשת ילדינו, בכלל רצינו לגור בבית אל", נזכר אב המשפחה, ששימש כרב עוד בצרפת, בהשתלשלות העניינים. "אלא שחברי הרב אבינר, שהוא רבה של בית אל, ביקר אותנו בצרפת וסיפר לי על קהילה צרפתית חדשה שהולכת ומתבססת במודיעין. באנו לביקור ראשון ופגשנו את אריק ופלור. החלטנו שכאן אנחנו רוצים לגור".
"הגענו ממקום בו היינו עסוקים כל הזמן, הטלפון לא הפסיק לצלצל, ופתאום הכל שקט כל-כך", מתאר טוויטו את חייו החדשים עם העלייה לארץ. "הבן הבכור שלנו משרת היום בצבא, הבן השני בישיבה והבן השלישי לומד בירושלים, כך שמתוך חמישה ילדים איתנו גרים רק שניים". את השקט הזה הפרה משפחת פדידה שאימצה אותם. "כדי להיקלט בקלות, אין צורך בהרבה פעילות או בהמון אנשים", טוויטו ממשיך. "צריך רק שיהיה מישהו שיתעניין מידי פעם, שישאל, שינחה. מספיק שפלור הייתה מתקשרת לאשתי ומציעה לה לבוא לעשות קניות. דבר קטן כל-כך, אבל עבור העולה החדש זה דבר גדול".
עם הזמן הלך הקשר בין המשפחות והתהדק. "אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להם הרבה", אומר הרב טוויטו, "ומודים על החום, הפשטות, על הלב הגדול שלהם ועל הרצון לתת ולעזור. אנחנו זוג רבני ואורח החיים שלנו שונה מאוד מזה שלהם, אבל זה לגמרי לא חשוב. כולנו יהודים, כולנו ישראליים. כולנו רוצים לחיות פה אחד ליד השני באהבה ובשלום".
"יש בארץ איזה יתוש שעוקץ אותנו כשאנחנו מגיעים, יתוש שגורם לנו לרצות לעזור", פדידה מסכים ומסכם. "דברים שבשום פנים ואופן לא יכולים להתרחש בצרפת קורים פה. התרומה לקליטה הטובה מעניקה לנו סיפוק גדול".
לפנייה לכתב/ת 
